ליקוטי חבר בן חיים י רנא

אם יקח מן האשה קודם משא"כ אם לקח מן האיש תחלה א"כ כיון שהגוף הקרקע כבר קנוי לי שפיר יכול לקנות ממנה שעבודה ומיושב קו' תוס' ובזה מתיישב לנו ג"כ דקדוק עצום בש"ס לקמן דאמרי' וכי קנו מידו מאי הוה מאי בעי בזה לפריך בפשיטות ותימא נ"ר וכו' אמנם אי לא דמשני בשקנו מידו והוה קיימא לן דבסילוק מיירי א"כ שפיר מצי מיירי שלקח מן האשה תחלה דהא קיי"ל אע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ אדם מסלק עצמו מדשלב"ל ולהכי פריך וכי קנו מאי הוה ובזה יובנו ד' רש"י שכ' בשקנו מידו וקיי"ל דמגופה של קרקע קני מידו כוונתו דוודאי אי הוה אמרי' דהאי קנו מידו מהני לקיים הסילוק אכתי לא מק' הש"ס מידי דמצי מיירי שלקח מן האשה תחלה ואמנם התינח אי לא מיירי בשדה המיוחדת משא"כ אי מיירי בשדה המיוחדת לכתובתה הא בהני תנן בהדי' לקח מן האשה א''וו דפשיטא להש"ס דלא מיירי בג' שדות ומהיכן לזה כ' רש"י מל' שדהו

ובזה מתיישב לנו עוד דקדוק עצום בש"ס דקאמר ותימא נ"ר וכו' מי לא תנן אלמא נ"ר וכו' למה להו כולו האי לימא בקיצור מי לא תנן ויהא הטעם מה שהוא אמנם כיון דהתם מיירי בג' שדות ומתני' דהכא לאו בג' שדית לא מצי הש"ס למרמנהו בפשיטות ואצטריך לאתוי מטעמא דמלתא וממילא יק' מ"ש הכא ומ"ש התם ובזה מובני' ד' רש"י שכ' לקמן בג' שדות מוקמי' לה וכו' ר"ל להכי האריך הש"ס בלשנא כ"כ משום דמשנתינו בענין אחר ומתני' דהתם בענין אחר

ואמנם מה שדקדקנו למה נקט הש"ס האי לשנא וכי קנו מידו וכו' יש ליישב ע"ד אחר למ"ש רמ"א דבסילק לא אמרי' נ"ר עשיתי לבעלי וא"כ ש"פ בשלמא אי בסילק שפיר משא"כ אי קנו מידו

וכ' עוד רש"י הראשונה שנשא תחלה כוונתו ג"כ ע"ד שכ' דלכאורה הי' אפשר לפרש הראשונה שגירש תחלה וכ"ת מאי אהניא לן הא אכתי שניי' מוקדמת בזמן אבל מיירי שייחד שדה זו לראשונה ואמנם למ"ש רש"י דלא מיירי בייחוד א"כ ע"כ ראשונה שנשא תחלה

השניי' מוציאה פ' רש"י כשימות בעלה כוונתו ג"כ דאין המקח בטל לאלתר ואמנם אכתי הו"ל למימר כשימות או יגרשנה כמ"ש הרמב"ם ונ' דלכאור' יל"ד כיון דמתני' לא קתני כ"א ומכר את שדהו ולא קתני ומכר נכסי' א"כ מ' דלכ"הפ מטלטלין יש לו ואמאי לא תגבה שניי' מן המטלטלין בני חרי וכ"ת מטלטלי לא משתעבדי לכתובה הא כר"מ מוקמי' לה דאמר משתעבדי לזה כ' רש"י דמיירי לאחר מיתה דווקא והתם גם ר"מ מודה וכד' ר"ת דר"מ מחיים דווקא קאמר ואמנם להל' דקיי"ל בהא כרבנן דאפי' מחיים מדינא דגמ' מטלטלי לא משתעבדו לכתובה כ' הרמב"ם אפי' בגירש להאי דינא

כ' תוס' לחלק בין קנו מידו בנשואה לדשמעתין כוונת' דהתם ה"ט כיון דנשואה היא ידה כיד בעלה ונהי דהקנה לה בעלה לא מהני כיון דידה כידו משא"כ הכא דל"ש יד לוקח כיד אשה

תוס' ד"ה כאן בלוקח א' הק' אד' רבי למה לא משני רב אשי כולה ר"י ובלוקח א' מודה נ' לתרץ דא"כ אדמפליג בגיטין בין לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש לפלוג בלקח מן האיש בין ב' לקוחות ולוקח א' דבר מן דין הוה רבותא טפי דהרי למסקנא בלקח מן האשה מקחה קיים ובלוקח א' בטל מקח א"וו דלא ר"י הוא ואפכא מסתברא

הק' רש"א אשטת תוס' דהמק' לא מחלק לר"מ אמא לא קאמר רב פפא בגרושה ור"י כדאמר רב אש ור"מ ונ' דבלא"ה יל"ד אי בגרושה פשיטא והיינו סיפא וכן אשה ב"ח א"וו עיקר קו' הש"ס הי' ק' הל' אהל' התם סתם לן תנא כר"י והכא כר"מ ולענין זה משני ר"פ דגם לר"מ משכחת לדינא דמתני' בגרושה ואמנם מאי דאכפל תנא למתני הך מלתא באשה הוה משום ר"מ וביושבת תחת בעלה והיינו וד"ה דקאמר כלומר דגם לר"מ אתי' מתני' ע"כ

כ' תוס' ד"ה כתבה לראשון דלתי' ראשון לא ק' כולי האי כוונתם דאיכא למימר מדנקט אחריות דאי ס"ד בשטר בפ"ע קנה לנקוט שטר בפ"ע וכ"ש אחריות דהרי בשטר בפ"ע פליג שמואל ובאחריות מודה ועד"ז צריך ליישב ג"כ לתי' בב"ב מ"מ דמיירי רב בשטר ראי' וע' בתוס' ב"ב שם ובגיטין בתוס' וראש ודוק

והנה ה"ה פ' ל' ממכירה תמה למה השמיט הרמב' הך דשמואל ונ' דד' הרמב' כד' רש"י בגיטין דרב ושמואל אסקריקי' דווקא קאי וטעמיי' מסוגיין מכח קו' תוס' וכ"ת הרי רשב"א קתני בהדי' הך דאחריות עלה דלקח מן האשה אדרבא משם ראי' מדקאמר בד"א וכ"מ שנא' במה אינו אלא לחלוק ות"ק לא מחלק וכ"ת א"כ מ"פ הש"ס עלי' דרב ל"ק מידי הוא טעמא דפליג ת"ק בלקח מן האיש משא"כ בסקריקין עכ"פ מודה וא"כ ק' אדרב

והנה הניחו הראשוני' ד' הרמב' בצ"ע דפסק דהא דאבדה דווקא אם נתבטל המקח בלוקח ראשון א"כ מ"פ הש"ס לקמן גבי אשתדיף תגבי מראשון ונ' דמ"מ סברת הרמב"ם עכ"פ טובה היא דנימא הא