ליקוטי חבר בן חיים י רנ

דהאי מאידך אלא לאו משום דאיהו דאפסיד אנפשי' דנקיט שטרא שאינו מבורר

ואמנם מה דמ' מד' ה"ה דהרמב"ן פליג אהרשב"א מד' הר"ן ל"מ כן ולכאורה יש להוכיח כן דלכאורה יש להק' אד' הרמב"ן א"כ לא שבקת חי לכל ברי' כמ"ש הרשב"א וכ"ת יכתוב לו אפותיקי' ממ"נ באינו מפורש מכרו מכור ובמפי' הרי מפסיד אשתדיף אע"כ דהכי הוה קושטא דמלתא דסמכי' אהא דע"כ האי לוקח שיקנה כדינא ושייר בני חרי ממילא שילם כל שוויו ומה"ות יקח שטר שאינו מבורר כזה כה"ג אמרי' לא מחית אינש נפשי' לספיקא מאי אמרת עכ"פ לוקח בתרא יקח בזול ויקח שטר שאינו מבורר בהא גופא ידעי' דוודאי אדבתרא לקח דאלו לקח כדינא למה זה נקט שטר שאינו מבורר וזה הוא גופא סברת הרשב"א וא"צ לד' הלח"מ אלא דמ"מ בעובדא דהרמב"ן דאתרמי אשר כל הג' נקטו שטר אינו מבורר ושנים מהם וודאי כשרים אמרי' דע"כ זיל הכי קמדחי לי' וזיל הכי קמדחי לי' וגם הרשב"א מודה דלכה"ג לא חיישי' וכמ"ש

דרך אחר בד' רש"י נ' דק' לי' לרש"י אי בב"ח נהי דאמרי' ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה היינו דווקא אם לא נתן לו הראשון קדימה משא"כ הכא למה לו ליקח הרשאה משני לכתוב לי' קדימה לדבתרא אלא ש"מ במכר מיירי ואמנם לד' הראשוני' יש ליישב דבאמת יל"ד מה זה דקאמר הש"ס הרשאה להדדי מאי להדדי דקאמר יכתוב לו הרשאה ולזה באמת נ' דכיון רש"י שכ' מאי תקנתי' דהאי למימר דל"ת מדאמרי' להדדי דגם בתרא לא מצי למגבי בלא הרשאה ואמנם לד' הראשוני' ה"ק יכתבו הרשאה או ראשון לשני קדימה או שני לראשון הרשאה גמורה ול' הרשאה משום שני לראשון נקט ולעולם אף ראשון לשני מצי למכתב הומנא ומהני והיינו להדדי דקאמר

אך גם לרש"י יש ליישב דלכאורה היאיך אתי עליי' בהרשאה משני הרי השני עכ"פ כבר נטל קרקעו אלא ע"כ גם הראשון יהיב לשני שטר הרשאה על שמו וכשאומרי' לו בר חד בניסן את אומר להם הרי שמעון על שמי נטל קרקעו שהרי יש לו הרשאה ממני

מ"ש רש"י שהרי באחריות מכרה לו ר"ל אף שלא הזכירו בגמ' מאחריות היינו משום דקיי"ל אחריות ט"ס משא"כ אי משטרי אקנייתא מיירי הו"ל להש"ס להזכיר

והנה בקצוה"ח הק' מזה על הר"ן כיון דכאן ע"כ בשטרי אקניי' מיירי והא דקא"ל בר ר"ט את היינו משום דאין לו עדים הא אילו הי' לו עדים הי' גובה מאמצע חודש א"כ מאי ראי' הביא הר"ן מזה דבהלואה אינו גובה אלא מיום שלאחריו ותי' דכוונת הר"ן משום מוכח מתוכו והניח עוד בצ"ע וכוונתו משום דקיי"ל כר"א דלא בעי' מוכח מתוכו ומ"מ המעיי' בר"ן יראה שכ' בהדי' משום מוכח מתוכו ונ' דע"כ לית לי' לר"א דבעי' מוכח מתוכו בשטרי מ"ומ דסגי בעידי מסירה משא"כ בהלואה דגם ר"א מודה דעידי חתימה הוא דמפקי לקלא וטעמא נ' משום דהמלוה המפרסם חתימתן בכל מקום כי היכי דלא לזבין מני' ומ"מ כוון דגם לר"א בחתימה תליא מלתא שוב אמרי' דבעי' גם לר"א מוכח מתוכו

הנה בהג"א מייתי ראי' מהכא דבשטרות יום א' דר"ח שייך לחודש הבא מדלא אמר לי' רב יוסף בר ל' בניסן את ונ' ליישב לד' החולקי' דבאמת בימי רב יוסף עדן היו מקדשין בא"י עפ"י הראי' דבימי רבא אירע דבסיס תבשילא דבבלאי בצומא רבא דמערבא וכמבואר במק"א וא"כ אין עדים רשאי' לחתום בניסן סתמא אם הוא יום ל' כיון דשט"ח אינו גובה אלא מסוף היום ודלמא חסרוהו לניסן והיום אייר ויהא גובה מתחלת היום אלא בכ"ט חתימי. ואמנם מה דלא אמר הבע"ד דלכתוב לי' טרפא מל' ואילך דאיהו הוה סבר דר"י לא נקט כ"ט אלא משום דעדן אינו ידוע אם יהי' יום ל' ואמנם אם יהי' יום ל' גם מיום ל' ידחנו

ומ"ש רש"י מאי תקנתא דהאי נ' עוד לפ' עד"ז דתקנתא מצינו בכ"מ היכי חיישי' למעשי' בכל יום משא"כ הכא דאיהו דאפסיד אנפשי' לזה כ' רש"י דלעלמא לא חיישי' אלא האי כיון דכבר עבד הכי מאי תקנתא

בענין סילוק אשה מנכסי בעלה פ' מי שה"ג

ומכר שדהו כ' רש"י המשועבד לכתובות נ' כוונתו דלא מיירי מתני' בג' שדות כ"א בסתם שדהו הבעל המשועבד לכתובו' מדקתני שדהו והני ג' שדות לא מקרי שדהו וכ' רש"י זה ליישב כמה דברי' בסוגיין דהנה תוס' הקשו מ"פ הש"ס תימא נ"ר וכו' דלמא מיירי דלקח מן האשה קודם ונ' דהנה בסוגי' דמקדיש מע"י אשתו הק' בתוס' כיון דאין אדם מקנה דשלב"ל היאיך תוכל האשה למכור נ"מ בטו"ה הא אינם ברשותה בחיי הבעל ותי' דגוף הקרקע עכ"פ ברשותה וכ"כ שם דבטו"ה כתובה ל"ק להו דהתם מטעם מכירת שטרות נגעו בה אמנ' התינח אם מכרה השטר משא"כ אם מכרה השעבוד מכתובתה מאי קנין שייך בזה אמנם התינח