ליקוטי חבר בן חיים י רמח

קאתי וכזה כן זה משא"כ שותפי' דכל חדא מכח עצמו קאתי ואי הוה נקט שותפין סד"א משום דנשתתפו לדעת הוה כאלו הרשו זא"ז משא"כ אתי דמן השמים נשתתפו לא קמ"ל

וכ' רש"י דאי' לי' דינא בדבר השותפות ר"ל דוודאי אם טוען השותף כי אין לו חלק כלל בדין זה כי שותפו עשה מקח או הלואה זו לצורך עצמו כה"ג וודאי יוכל לומר לאו בע"ד דידי את אחר שיוכל לברר כמבואר בשו"ע חו"מ סי' ע"ז

וכ' עוד רש"י ויצא מב"ד חייב נ' כוונתו דוודאי כ"ז שלא נגמר הדין יוכל כ"א מן השותפין למטען בעד עצמו ולא מצי הבע"ד למימר אני א' ואינו יוכל לטעון נגד כולכם כ"א ברו לכם א' דלא היא כמבואר בפוסקי'

וכ' רש"י לאו בע"ד את כלומר וכו' ואמנם פי' ק' ליישב בל' הש"ס ומזה נקט הרמב' למלתי' דגם הבע"ד א"צ להזדקק לו כיון דשותפו מצי למסתר דינו וע' בראש וטור סי' קכ"ב וקע"ו בחו"מ בזה וע' ברא"ה ור"ן

מתני' היא יל"ד דאטו אם ג' אנשים מעלמא נושים בלוה א' מה"ט הם שותפי' דבא ר"נ לדמות זה לדינא דר"ה ונ' דד' ר"נ דמתני' ר"נ היא דס"ל ג' נשים דינם כג' שהטילו לכיס והו"ל כשותפי'

וד' רש"י וש"פ דלמסקנא לא קיימא הך דר"ה כמו שפי' רש"י על ולא אמרן ואמנם ד' סמ"ג דהל' כר"ה והאי ולא אמרן ה"פ כי אמר ר"ה דווקא היכא דליתא במתא דאורחיי' דשותפין למעבד כל עבדתא בלא דעת חבירו והאי נמי שפיר עבד משא"כ אי איתא במתא דאורחיי' למעבד כל עסקי' ביחד גם הא לא הו"ל למעבד בלא שותפו ז"נ כוונת הסמ"ג

ובענין אי הראבי' פליג אהראש ע' בש"ך קכ"ב וקע"ו ושם בסמ"ע וכוונת ד' הסמ"ע נ' דבשלמא אי לא שוויי' שליח כלל א"כ שפיר לא נתחייב משא"כ אי מעיקרא הוה תובע ושוויי' ע"כ שליח דאנן סהדי מדלא אתי א"כ אפי' לחייבו יכול. וכוונת הש"ך קכ"ד דטעמא דראבי' דאם הוא נתבע במידי דמחסרה גוביינא מצי טעין האי דשתקת משום דכשיבאו לגבות ממני אזי אערער והראש כהרמ"ה מיירי בנמצא שאינו שלו

בענין ב' שטרות היוצאי ביום א' פ' מי שה"נ

ב' שטרות היוצאים ביום א' פי' רש"י של מכר לכאורה נהי דמ' ד' רש"י כהרי"ף ותוס' דבשטרי הלואה ל"פ רב ושמואל מ"מ אכתי יק' מאי אריא מכר דנקט לינקוט מתנה ומכר ותו דע"כ במתנה ג"כ פליגי כמבואר מאימי' דרב"ח וממה שירצה השליש יעשה ונ' דד' רש"י דבס"ד ע"כ סבר הש"ס דלא מיירי כ"א במכר דאס"ד גם במתנה מיירי א"כ מה"ית נימא דבהא פליגו אי שודא עדיפא מה"ית ואמר שמואל במתנה שידא עדיפא הי' כיון דאיכא דררא דממונא למה לא נאמר בשלמא למסקנא מ' לי' לשמואל דלר"א ל"ש חלוקה א"וו דס"ד דדווקא במכר מיירי וכיון דע"כ מחזירין לו דמי המכירה לא מקרי דררא דממונא ואמרי' שודא

ואמנם כוונת ד' התוס' בקיצור תו"ד הוא זה דר"ת לא ס"ל דבעי' לר"מ מוכח מתוכו ולזה הוצרך לומר דאמרי' סתמא דמלתא החתים שני' בב"א ולר"מ המסירה ע"ד החתימה ונהי דבמסירה וודאי לא מסר בב"א מ"מ כבר קני' כ"א משא"כ לר"א דבמסירה לחוד תליא מלתא ונ"מ בין ר"י לר"ת לכאורה שטרי מלוה וכתובה דלר"י לא מוכח מתוכו כ"א סוף היום וא"כ כיון דבמלוה גם לר"א בעדים תליא מלתא ובעדים גובה ממשועבדים משא"כ לר"ת איכא למימר דגם לר"א במלוה אמרי' שודא ולזה כ' דמטעם אחר אתיא עלה לד' ר"ת. ובד' ר"ת אלו יישב הקצו"הח חו"מ סי' ק"ד קו' הש"ך אמאי לא חילק המחבר לשטתו דס"ל יש דין קדימה במע"פ בין בני חרי דאמרי' בהו שודא בין משעבדי דלא אמרי' בהו שודא ואמנם ד' המחבר כר"ת דבמלוה לא אמרי' יחלוקו משום נעילת דלת וממילא מיושב ג"כ קו' התומי' שם אמאי לא מחלקים בין יש בו קנין כיון דמטעם דר"ת אתי' עלה

אמנם לי נ' דד' המחבר כהרי"ף דדווקא היכא דליכ' דררא דממונא פליג שמואל משא"כ במלוה דאיכא דררא דממונא לא וג"כ ל"ק תרוויי' קושיין

ובענין מה שהק' הר"ן ע"ד הרי"ף במה שדחה מב"ב ל"ה דאמאי לא משני הש"ס שם מעיקרא משו' דאיכא דררא דממונא וכתב הר"ן דאטו לר"ח במכר ומתנה לא מיירי נ' בניישב עוד קו' דלכאורה אי נמי הוה משני הכי דהתם בב' שטרות משום דאיכא דררא דממונא הוה קי אכתי אמאי לא קאמר שמואל יחלוקו כמו גבי מחליף פרה ולזה נ' דד' הרי"ף דקו' הש"ס לא הוה כ"א לרב דס"ל יחלוקו משא"כ לשמואל דס"ל שודא ד' הרי"ף דשודא היינו כד' רש"י והרשב"ם וא"כ התם בזה אומר של אבותי לא שייך שודא כמ"ש תוס' שם וא"ש דאמרי' כל דאלים גבר ולרב הוא דמק' ומעתה שפיר ל"ק דרב לר"ח ממתני' דידן דייק למלתי' דקתני חולקות בשוה וא"כ לישני הש"ס דדווקא דומיא דמתני' דאיכא