ליקוטי חבר בן חיים י רמז

שלו ולרביעית השדה שיצא עליו ערעור נ' למ"ש דד' רש"י דהראשוני' נוטלות זיבורי' והאחרוני' עידית א"כ לא מיחייבא הרביעי' למשקל מחמת ערעור זה הזיבורי' של הראשונות וא"כ תוס' כדו"פ ס"ל ושפיר הקשו

ובענין קו' שניי' מהך דנשכרת דקאמר בן ננס נ' דהנה הרמב' כ' דמטלטלי' לכ"ע צריכה שבועה משום דמה שגבה גבה בפי' המשנה בזה אמנם אפשר לדחות דהנה הרמב"ן כ' דטעמא דמ"ד לא גבה משום שעבודא דאוריי' ומאן דס"ל שעבודא דאוריי' יליף לה מיוציא אליך העבוט כמבואר פ' הניזקין וא"כ אדרבא עיקר שעבודא במטלטלי' ואף דבלקוח מ"מ אין ב"ח מוציא התם איכא תקנת השוק ולא בב"ח מאוחר וא"כ במטלטלין שפיר פריך בן ננס דמ' מד' ת"ק מדלא מחלק דאפי' במטלטלי' דינא הכי ובמטלטלי' שפיר נשכרת דהיינו אם תמכור המטלטלין מקמא דאתיא הראשונה למגבי מנה וא"כ אמאי תגבי בלא שבועה ומעתה בן ננס תרתי אמר לדידך ק' לי דלמה תהא נשכרת ור"ל במטלטלין לדידי בכ"ג אינה נפרעת אלא בשבועה דס"ל מה שגבה גבה

והנה כ' רש"ל דגם קו' תוס' מב"ח דעלמא היא לר"ת דווקא והדין עמו דהכא ק' להו בשלמא לרש"י בעי' דווקא שיהא יצא ערעור לפנינו ומכ"ש דבעי' ב"ח מוקדם לפנינו משא"כ לב"ח דמספיקא חיישי' למה לא נחוש גם לזה וע"ז תי' דכ"ז שאין נידון לפנינו שיש לומר עליו שנעשה לו עול בדין לא חשו חכמי' בדבר

וכן קו' שניי' משמא תכסוף ביתמי' ג"כ לא ק' לרש"י דנותני' לה השבועה רק להטעותה ובוודאי תשבע ג"כ משא"כ לר"ח דיהבי' לה השבועה רק שמא תמנע ולא תשבע ולא יכסף השדה א"כ מה הועלנו בתקנתן כיון דגם גבי יתומים איכא למיחש להכי

ואמנם סמיכות דברי' ביישוב ד' ת"ק לר"נ ושמואל לכאן נ' דכבר כ' דרש"י לא רצה לפ' דמיירי בפטור שבועה משום דס"ל דגם לב"ח א"צ לשבע ולכאורה יש להביא ראי' לדבריו מקו' תוס' דלמה לא נשבוע כל ב"ח אפי' כשהלוה מודה א''וו משום דזה מקרי פטור שבועה וש"מ דפטור שבועה מהני לגבי ב"ח אך בתר דדחו תוס' דהתם ה"ט משום דעדן אין ב"ח לפנינו א"כ שפיר מצי' למימר דפטור שבועה לא מהני לגבי ב"ח כמו לגבי לוקח

ובענין קו' למאן דלית לי' דאביי קשישא שעמד רש"א בזה נ' לבאר ג"כ דכל עיקר קו' התוס' הוא עד"ז דהנה לרש"י לא ביאר הש"ס כ"א ד' בן ננס אבל ד' ת"ק הוה אתי' לי' שפיר דפשיטא לי' דלא כאביי קשישא דיתומי' דווקא וע"ז הקשו היאיך יתכן דפשיטא להש"ס כ"כ הרי אדרבא מתני' דהכותב ובגיטין מוכח כאביי קשישא ע"כ וע"ז דחו דאנהו ס"ל כר' יוחנן דגם לכתובה דאלמנה נזקקין וא"כ אין ראי' מהני מתני'

והנה הוכיחו תוס' בסו"ד דרב אסי ס"ל כרבנן דבן ננס ותמה רש"ל אדרבה לרבנן ע"כ בקטני' מיירי מתני' דאלמנה ותי' דחוק מאוד ואמנם לדעה"ק לק"מ דהכי קאמרי תוס' דכיון דאביי תנאי הוא א"כ ס"ל לרב אסי דהך מתני' דאלמנה כבן ננס ואמנם לרבנן לא משכחת להאי דינא דבקטני' אין נזקקין ובגדולים א"צ שבועה ואיהו כרבנן ס"ל ודלא כמתני' דאלמנה

וכ' ה"ה פט"ז מאישות ע"ד הרמב"ם דפ' כבן ננס דאפי' בגרושה דינא הכי ועמד עליו הלח"מ וכבר השיגו הבני אהובה אך גם ד' הבני אהובה לא זכיתי להבינם וכבר ציינתי עליו בגליון ומכלם נעלם ד' הב"י אה"ע סי' צ"ז שפי' ד' ה"ה אג' ראשוני' אך באמת אין ל' ה"ה סובל כן שכ' בהדי' כלן צריכין לשבע ואמנם לדעתי אפשר לכוון ד' ה"ה עד"ז דהנה מידי הוא טעמא דא"צ שבועה בגרושה משום דב"ח מאוחר שקיים יגבה מה שגבה לא גבה ואמנם היינו דווקא מדינא דש"ס דכתובה אינה אלא ממקרקעי אך לבתר תקנת הגאוני' דכתובה נגבית ממטלטלי ובמטלטלי הרי מה שגבה גבה א"כ שפיר מיחייבא לאשתבועי ומעתה הרמב' דנקט מת דווקא משום דעיקר מלתא הוא במת דכתובה אינה נגבית מדינא כ"א ממקרקעי אמנם לדידן ולמ"ש הרמב' באותו פרק דמתקנת הגאוני' כתובה נגבית ממטלטלי א"כ שפיר כ' ה"ה דאפי' בגרושה דינא הכי

ועד"ז יש ליישב גם ד' רמ"א צ"ו שם במ"ש אם גירש א' נשבעת לשניי' דר"ל ג"כ דצריכה לשבע משום דכתובה בז"הז נגבית ממטלטלי וב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה וכ"ת הרי עכ"פ היא יושבת עדן תחת בעלה ל"ק דהנה באמת הק' תוס' דנשביע כל ב"ח דלמא אתא ב"ח מוקדם והאי קו' אפי' למ"ד מה שגבה גבה שייכא ותי' דאין עלינו לחוש לדלמא אתא ב"ח מעלמא משא"כ שהאשה האחרת לפנינו אף דעדן יושבת תחת בעלה מ"מ עלוה לתבוע שבועה ממנה כיון דמה שגבה גבה

בענין ב' שותפי' דאי' להו דינא פ' מי וה"נ הני תרי אחי נ' דתרוויי' אצטריך דאלו נקט אחי לחוד סד"א התם משום דתרוויי' מכח אבוהין