ליקוטי חבר בן חיים י רמו

לשניי' משום דראשונה גובה מן העידי' וכן כולן ומעתה הך קודמת דנקט תנא ר"ל קודמת במעלה והן ד' הדו"פ אמנם רש"י ע"כ לית לי' כהדו"פ מדדחק לפ' דלמא לא יגיענה א''וו ס"ל דכל הנכסי' בחזקת היתומי' וא"כ כ"ז שיש כאן זיבורית אין נפרעין מנכסי יתומי' אלא מן הזיבורית וא"כ אדרבא בתרייתא עדיפא והדרא קו' לדוכתא אלא דבלא"ה ד' רש"י צ"ע כמו שהק' הדו"פ דהרי מתני' ע"כ מיירי שהגיע לכולן חלק אלא דלת"ק ל"ק דלמא הדרא עלי' דשניי' כשימצא שדה זו שאינו שלו דס"ל לת"ק מה שגבה לא גבה להכי צריכה לשבע משא"כ לבן ננס ק' ונ' דד' רש"י דהשני' יכולה לומר לראשונה נהי דעכשיו יש לפנינו לגבות לכלנו מאן מפיס דלא יקום מערער ויטול את שלו הלכך לא תגבה את קודם כ"א בשבועה ומעתה א"ש ל' קודמת דמידי הוא טעמא דנשבעות משום דא' קודמת הא אילו הניחה לשניי' לגבות בתחלה באמת לא הי' צריכות לשבע כיון דיש כאן לכולן לגבות

ובסברא זו שכ' הדו"פ ונחלק עלי' רש"י נ' דתליא פלוגתת רש"י והרמב"ם אי הך שבועה דמתני' דווקא אם תובעת או אם היא תק"ח כמו שעורר הבי"ש דרש"י דס"ל דכולא שבועה לא הוה כ"א שמא תפסיד נמצא אנו אין חוששין לכך כיון שיש לפנינו להגבות לכולן ואמנם אם היא תובעת השבע לי צריכה לישבע משא"כ הרמב"ם ס"ל דעיקר שבועה זו כמ"ש הדו"פ משום דהראשונה לוקחת העידית נמצא דשפיר עלינו להשביעה טרם יגבה לה

תוס' ד"ה ראשונה וכו' ע' רש"א ותי' דחיק ולדעתי א"ל דע"כ קדחו התוס' דס"ד כיון דגם היא צריכה לשבע לראשונות א"כ גם הם ישבעו לה כ"א וא"כ גם מבן ננס אין ראי' דלא קאמר בן ננס כ"א שצריכה לשבע ליתומי' ושפיר גם היא אינה יכולה לתבוע שבועה מראשונה וכ"ת תינח לאביי לר"נ ושמואל מא"ל דלדהו לראשוני' נשבעת אחרונה לבן ננס ל"ק דהא דלא אמרו אינהו כאביי היינו משום דהשתא דנקט תנא ד' נשים וידעי' שבועה לא' שבועה למאה לא אצטריך לאוקמי כאביי משא"כ אי לא הוה נקט תנא כ"א ג' גם אנהו הוו מוקמי מתני' כאביי כי היכי דלא נידוק מבן ננס שבועה לא' שבועה למאה

וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת יל"ד לאביי דס"ל טעמא דבן ננס משום דאביי קשושא נמצא דעכ"פ לראשוני' אינה נשבעת א"כ גם הוא מודה שהיא נשכרת מטעם שהיא אחרונה אלא שנשבעת מטעם אחר משום היתומי' ונ' דבן ננס ה"ק לי' לת"ק טעמא דידך דאמרת מיתומי' גדולי' נפרעין שלא בשבועה לא ידענא דמה לי ב"ח מאוחר ומה לי יתומי' בשלמא בלוקח ה"ט שהוא מוחזק וב"ח בא להוציא מידו הדין נותן שישבע משא"כ בב"ח הרי אדרבא המוקדם מקרי מוחזק לגבי' אלא ש"מ כל הנפרע מאחר חוץ מהלוה טענינן לי' השבע במקום הלוה וא"כ מ"ש יתומי' גדילים והיינו דקאמר וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת ר"ל למה יגרעו יתומי' מב"ח מאוחר

ומזה נ' דיצא לרש"י דע"כ טעמא דת"ק משום דנית לי' דאביי קשישא אפי' לר"נ ושמואל דאי בפטור שבועה כמ"ש תוס' א"כ כה"ג גם הראשוני' לא היו צריכות לשבע ולבן ננס אף לראשונות לא תשבע דהרי פטרה וכ"ת שאין לה פטור מלקוחו' תינח אי ב"ח מאוחר דינו כלוקח אמנם הא שמעי' לי' לבן ננס דב"ח מאוחר גרע מלוקח א"כ למה לא ליהני האי פטור שבועה גם לגבי ב"ח א"וו בלא פטור שבועה מיירי וכאביי קשישא

אלא דמ"מ צריך ביאור כיון דנחתי' לאביי קשישא א"כ למה לא יאמרו ר"נ ושמואל דבהא קמפלגי ג"כ ונ' דהנה יל"ד בד' אביי קשישא למה לא אמר בפשוטות יתומים שאמרו אפי' גדולי' למה יאמר גדילי' ואצ"ל קטנים א"וו ה"ט דאביי קשישא כרב אסי ס"ל דאין נזקקין אפי' לכתובה וק' לי' מתני' דאלמנה ושני דע"כ בגדולים אלא דמ"מ גם בקטני' משכחת כמ"ש תוס' בגר תושב וכיוצא אמנם יתומי' ר"ל במתני' ע"כ בגדילי' דהרי בכתובה מיירי ומעתה ר"נ ושמואל ס"ל כר' יוחנן דלכתובה נזקקין וא"כ מתני' דאלמנה א''ש ואדרבא משו"ה לא נקט תנא דין זה כ"א באשה משום דבקטני מיירי והיינו דלא מסתבר לה למוקמי אפי' לבן ננס כאביי קשישא

וכ' רש"י אד' בן ננס בגמ' מפ' טעמא ר"ל טעמא דת"ק כבר ידעי'. וכמ"ש רש"י בנמצאת שאינה שלו ע' רש"י כוונתו דבשלמא אי מיירי שכבר נמצאת היינו דחיישי' שמא תכסיף לר"נ משא"כ אי לא נמצאת עדן וכי נשי דינא גמירי דמשום דלא יהבי' לה שבועה תדאג שמא תמצא בא' שאינה שלו א"וו מיירי שכבר יצא עליו ערעור ולהכי הוכרחו תוס' לתי' ר"ח ליישב זאת וכ' דהך שבועה הוא משום דהשלישית דכיון דהיא אינה בטוחה שישאר בידה ושמא תכסיף ובשלמא אי נשבעה א"כ מאי אית לן למעבד משא"כ אי לא נשבעה למה נחתי' מספיקא לנכסי' וכן ביאר הרמב"ן ולזה כיון רש"ל ובחנם השיג רש"א עליו

ולענין קו' תוס' על רש"י דלתבי' לג' השדה שהיא