ליקוטי חבר בן חיים י רמה

הדבר שנשתתפו עלי' אלא דרבה ס"ל אפי' רק נמלכו עלי' לטביחה ומטעם שכת' הרי"ף אמנם לרב המנונא הסברא כמ"ש ואמנם בשאר סחורה כ"ז שהיא הסחור' עצמה שנשתתפו בה השכר לאמצע ולק"מ

ועד"ז הבנתי ד' הראב"ד שכתב ע"ד הרמב"ם פ"ד משותפין כשהביא ד' הרי"ף דלא נתחוורו דברי' אלו כי אפי' בשמכרוהו חי יש לדון כן ומ' לכאור' דפסק כרבה ולא היא דבהדי' פסק פ"י משלוחין ושותפין כרב המנונא אמנם אדרבא הכא ק' לי' אם זו היא סברת רב המנונא א"כ כיון דלקחו לחרישה ואח"כ מכרוהו אפי' שמכרוהו חי מ"מ לאו אדעתא דהכא נשתתפו א"וו סברת רב המנונא כדאמר בירושלמי וא"כ ליתא לד' הרמב"ם והרי"ף. וע' פ"י שהביא הראב"ד בהדיא הך דירושלמי. אמנם אפשר ג"כ כי הראב"ד הבין ד' הרמב"ם כסברת הלח"מ דאזיל בשטת התוס' והק' ג"כ עליו דבמכרוה אף דלא טבחוהו יהא דינא הכי א''וו כד' הירושלמי ז"נ כוונת הראב"ד. והנה סברת התוס' דרב המנונא מודה בלטביחה ועומד לטביחה דעיקר טעמא דרב המנונא כיון דמעיקרא נשתתפו ע"ד שיהא השכר לאמצע א"כ לא מהני הטביחה אח"כ דבתר מעיקרא אזלי' ורבה סבר בתר השתא אזלי' משא"כ בלטביחה ועומד לטביחה א"כ גם מעיקרא לא נשתתפו ע"ד שיהא השכר לאמצע ולמה יהי' ומה"ט לא מחלקי ג"כ בין רב המנונא לשמואל דכיון דליכא סברא לרב המנונא ליכא סברא ג"כ לשמואל וכוונת תוס' ד"ה מאי לאו בשלמא להחולקים א"כ ש"פ לכל סחורה בכלל אבל לתוס' כיון דגם לר"ה צריך לאוקמא בלחרישה דווקא דלמא ה"ה בעומד לחרישה וע"ז כ' דהקו' מדתני סיפ' וכו'

ובענין קו' הרש"א מלפליג ולתני ע' בראש מה שתי' ולי נ' עוד דבשלמא בהך דמק' הש"ס איכא רבותא טפי מהך דקתני בבריי' משום דבהא פליג רב המנונא משא"כ בלטביחה ליכא מאן דפליג ואין זה חידוש ותי' בדבור הסמוך שייך גם לענין זה

ובמ"ש רש"א דהני תרי מק' פליגי י"ל דבלא"ה ק' אמאי לא מק' מיד ממתני' דאלים טובא א"וו דס"ל למק' די"ל מתני' ר"נ ושמואל כר' ור' גם בהטילו לכיס פליג ואמנם כדמק' לרבה מבריי' ומ"מ רבה לא שני בריי' כר' ואנא כר"נ ש"מ ל"פ ר' ור"נ בכיס ש"פ וממילא לא ק' לי' ג"כ מתני' אבריי' דהא ר' והא ר"נ

מאי לאו פחתו ממש מכאן יש להק' אהראב"ד דס"ל לענין פחת לכ"ע לפי מעות ונ' דיל"ד מדוע נקט התרצן הותירו בתחלה לא כמתני' ולא כהמק' אלא משום דעיקר קו' המק' מאי לאו סיפא דומיא דרישא דהרי בפחתו כ"ע מודו וע"ז שני לי' אדרבה רישא דומיא דסיפא דגם בפחתי משכחת כה"ג כגון באסתרא דצוניתא ולראש דרוציתא

וסברת הרמב' דטעמא משום מזלא דבי תרי ולא כהירושלמי וא"כ גם לענין פחת דינא הכי. ומ"מ להראב"ד מיושב קו' הראשוני' מב"ק דהתם לענין פחת כ"ע מודו

וסברת ר"ת שדחק בההוא דבכור אף דמ"מ צריך לסברת רבי דק' לי' א"כ ר"נ דאק' לרב יודא ולא אסיק אדעתי' סברת ר' בתוס' היאיך הבין להך ברייתא דב"ב א''וו דברי' אחרי' בגו

וע"ד הב"ח בש"ך חו"מ קע"ו ק' טובא דהרי בנגנב או נאבד הביא הטור בשם הרמ"ה דאפי' הקרן בעין א"צ להפסיד מכ"ש בכלה הקרן וע' תומי' צ"ג דבר נכון וש"י. ואמנם בעיקר הקו' קיצר המ"ל וכוונתו דמבואר מהרמב' דבשבועה הוא דאינו נאמן משא"כ בעידי' נאמנו

בענין ב"ח מוקדם ומאוחר פ' מי שה"נ

מי שהי' נשווי ד' נשים ומת יל"ד אמאי נקט במת דווקא למלתי' בשלמא לאביי דבדאביי קשישא פליגו שפיר נקט מת דווקא משא"כ לשמואל ור"נ דאפי' בגירש דינא הכי ק' ובאמת היינו יכולים לתרץ עד"ז קו' הראשוני' אדאביי לקמן דהרי אביי גופי' חייש גבי מוכר קרקע לפירות לשמא תכסיף והכא א"כ אמאי לא קאמר דבהא פליגו ת"ק ובן ננס דהרי השתא ע"כ ס"ל דכ"ע לא חיישי שמא תכסיף דאלת"ה אמאי פטרה ת"ק משבועה וע' ברא"ה מה שתי' ולמ"ש אביי ל' מת ק' לי' ולהכי מוקי פליגתיי' ביתומי' והנה עכ"פ לשמואל ור"נ ק' ונ' דמזה דייק לי' לרש"י דתנא לאו בפטור שבועה מיירי כ"א ביתומי' גדולים ולהכי אין הרביעית נשבעת משום דמיירי שהיתומי' גדילי' ואשמועי' תנא אגב אורחא דאף דמת ויש כאן יתומי' מ"מ הרביעי' נוטלת בלא שבועה וע"כ הך רבותא משום דלית לי' דאביי קשושא הא לא"ה פשיטא

הראשונה קודמת יל"ד למאי אצטריך הך מתני' הרי תנן לעיל ריש פרקין הראשונה קודמת ואף התם הוה ק' לן פשיטא וכבר יישבנו שם דאשמועי' אף שגירש השניי' בחיי' והגיע זמן גבייתה מקמי הראשונה מ"מ כיון דזמן כתובת הראשונה מוקדם בתר זמן כתובה אזלי' אמנם מתני' דידן וודאי אייתרא לכאורה והי' נ' מכאן ראי' לד' הדו"פ שכ' דלהכי ראשונה נשבעת