ליקוטי חבר בן חיים י רמד

דר"נ כר"ט מוקי למתני' דס"ל תפיסה דלאח"מ מהני ומה"ט לא כ' הרב והר"מ בפי' המשנה דבעי' תפיסה מחיים משום דמ' להו כמ"ש דע"כ כר"ש הוא וממילא שפיר השמיטוה לדינא

ויע"ל בד' התנא למה נקט מת דווקא ולא נקט גירש ג"כ ואמנם נראה ג"כ דלשמואל לא נקט גירש דסד"א מת אליבא דר"ט ס"ל תפיסה דלאח"מ מהני וגירש אליבא דר"ע דמחיים שייך גם לר"ע ב' תפיסות ולהכי נקט מת לחוד לאשמועי' כמ"ש הפוסקים דכיון דעכ"פ לא באו לב"ד בפ"א בכל הממון לא מקרי תפיס' א' ועכ"פ לדינא דלא קיימ"ל כ"א כרבי נקט הרמב"ם שפיר מת או גירש

וכן ג' ע' תוס' י"לד ר"ח מאי איתא לאשמועי' וכ"ת דלא קאי גם אמציעתא כבר הראו גם זה בתוס' במ"ש ל' דומיא ממש דע"כ כיוונו אמציעתא דלרישא לא דמי כלל ונ' דר"ת בא להביא לו ראי' בזה לשטתו לקמן וזה כוונתו בשלמא לדידי דר' מודה בסיפא א"כ סיפא תנא תנא אחריתי אליבא דכ"ע היא והאי תנא קאמר וכן אלא לד' רש"י והרי"ף א"כ כולה חד תנא ק' מאי וכן כיון דלא קאי אכולא מתני'

תוס' ד"ה תימא לה כוונתם כיון דחזי' דהאי תי' קש' לן עלה אמאי לא תשני וכו' וכ' רש"א דפר"ח כ"כ ע' בדבריו ואמנם לענ"ד כוונתם לקמן גם לרש"י דנהי דאשמועי' תנא לאפוקי מדר' מ"מ כיון דאין זה ענין כלל לכותבת או לא כותבת א"כ כותבת דנקט תנא ל"ל והיינו מאי קמ"ל ומ"מ קושי' תוס' בדבור זה הוא כיון דעכ"פ איזו רבותא ע"כ בגווה דאל"כ מאי קמיל א"כ מנ"ל למידק דינא חדתא דשניי' יכולה להפסיד לשלישי' דלמא מיירי כה"ג. ובזה נדחה ממילא תי' התוי"ט דהש"ס רבותא טפי קאמר דעכ"פ מנ"ל ק'

ואמנם לולי דבריו הייתי אומר דכיון דתנא דידן מסתם לה סתומי אנן ע"כ במצוי מוקמי' ובשלמא סילק אמנא אורחא בהכי למימר אנת תגבי כתובה דאורייתא דידך תחלה ומיירי באלמנה משא"כ סילוק אכ"ה זהובי' מהי"ת. וכה"ג הו"ל לתנא לפ'

ד' ר"נ באלו לד' רש"י האי באלו לאפוקי ג' שהטילו לכיס וזה כוונת רש"י באריכות לשונו ולד' ר"ח לאפוקי סיפא וודאי באלו ר"ל רישא ומציעתא וע' ברי"ף מ"ש על ד' ר"ח ואמנם לא הק' עליו במ"פ ר' ור"נ כיון דתרוויי' חולקי' לפי מעות ס"ל די"ל לשמואל או שניי' יכולה להפסיד לג' לרבינא אי שייך לאח"מ ב' תפיסות ומ"מ כיון דברישא ג"כ ל"פ ובסיפא ג"כ ל"פ קשה מאי ל' באלו. וצ"ל דקאי או ג' נשים דמתני'

והנה ראי' תוס' מב"ק דחאה הרא"ש דהרי לר"ע קיימי' דס"ל ניזק שותף והתימא כי תוס' הביאו זה כאלו הראי' מהא דס"ל לר"ע שותף ואף דאצטריך להו למימר דהל' היא מ"מ לא ה"ל להזכיר כ"א כר"ע דהל' כוותי' ותו לא ולזה נ' דכוונתם כיון דחזי' עכ"פ דשותף אף שלא הטיל לכיס מפסיד לפי מעות א"כ למה לא נאמר כי כל ב"ח דין שורף אי' לי' וכ"ת הא לב"ת אין כאן אלא שעבוד לא היא וודאי כ"ז שהלוה קיים דעיקר שעבוד על הלוה והנכסים רק ערבים בו שפיר משא"כ לאח"מ דרק אנכסי' לחוד גובה א"כ שותף גמור מקרי

ואמנם מה שהביאו מהך דשטר"ח דרי כוונתם דגם מתחל' הבינו דאי מיירי התם בבכור בקרקע אין ראי' לכאן אמנם מ' להו דהך דשט"ח ר"ל ג"כ אם השט"ח השבוח נוטל ב"ח שבח בהאי שט"ח וזה אין לו ענין כלל לשדה וע"ז דחו דלאו בחדא מחתא מחתינהו ודווקא מקרקע נוטל שבח ופי' השביח השט"ח כגון שהעשיר הלוה

בענין שנים שהטילו לכיס פ' מי שה"נ

אמר רבה מסתברא וכו' ע' נ"י שעורר אותנו במ"ש רש"י לקמן ותיובתא דשמואל דד' רש"י דג' מחלוקת בדבר שמואל אף דלטביחה ועומד לטביחה ס"ל השכר לאמצע ובהא פליג רב המנונא עלי' וס"ל דדווקא בלחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע ורבה פליג גם אהא וס"ל דדווקא בעומד לחרישה השכר לאמצע ואמנם תוס' שלא כ' לקמן לתרץ כן אקו' הש"ס ממתני' ש"מ דס"ל דרבה ורב המנונא אליבא דשמואל גופי' פליגו ולפנינו בס"ד נבאר מה דחק לתוס' לפי' כן

וכ' רש"י דאבל לארישה דנקט רבה לרבותא נקט ואמנם הרי"ף בשערי' פי' דדווקא נקט רבה ואמנם בלטביחה ועומד לטביחה מודה רבה דהשכר לאמצע והסברא דס"ל כל חברים שנתחברו סתמא דעתן לחלוק חלק כחלק אם לא שהתנו אמנם ה"ד על אותו מקח שנתחברו משא"כ אם נתחברו לחרישה ועכשיו עומד לטביחה ע"ז לא נתחברו כלל ומקרי נזדמן ובנזדמן כ"א נוטל לפי מעותיו

וע"ד זה ישבנו קו' הלח"מ על הר"ן דס"ל ד' הרי"ף דאין חילוק ואפי' בסחורה שראוי ליחלק השכר לאמצע א"כ אמאי בטבחו מודה רב המנונא לד' הריף הרי ע"כ משום דראוי ליחלק ואמנם לדעתי ד' הר"ן בסברת הרי"ף היא התם ה"ט הם לא נשתתפו כ"א בשור ואמנם מאחר שטבחוהו והוה בשר לאו היינו