ליקוטי חבר בן חיים י רמג

לא יכול לחזור דלא כהראש בתשו' בטוח"מ שם ועיינתי ברבינו ירוחם ולא כ' שם טעם כלל ונ' דעתו דוודאי אם ידע מהערעור בשעת המקח פשיטא דלא יכול לחזור בו ומעתה בשלמא בנמצא שאינו שלו יכול להיות שלא ידע משא"כ בב"ח מידי הוא טעמא שגובה מלקוחות דאמרי' שטר שיש בו עדים קלא אי' לי' ולא הוה לי' למזבן וא"כ מה"ית יכול לחזור בו

ולכאור' ד' רש"י בב"ק מטין לד' הרשב"א שכ"כ עוררין כלומר שלנו הוא ונ' דלא כ' רש"י כן כ"א ליישב למה נקט אביי ל' זה עסיקין ולא קאמר עוררין א''וו דאי נקט עוררין סד"א דכר"פ ס"ל דדווקא בב"ח הוא דיש חילוק בין אחריות לשלא באחריות משא"כ בנמצא שאינו שלו ולכך נקט עסיקין מל' התעשקו עמו לאמר לנו המים וכ"ה בנ"י בהדיא ע"ש דנדע דגם מנמצא שאינו שלו מיירי דכרב זביד ס"ל. ובפרט לד' רש"י ע"כ כרב זביד ס"ל וכמו שנבאר בס"ד

והנה ד' רש"י דמיירי שלא נתן מעות ולא החזיק ועמדו עליו בהדי' בתוס' ב"מ י"ד ורמזו לזה בכתובות דא"כ פשיטא דיכול לחזור בו וגם לענין מי שפרע אין כאן רבותא דבמקח טעות ל"ש מי שפרע כמו שהוכיחו בזה מדר"ח בב"מ ואמנם לדעתי ד' רש"י דמיירי שכ' לו שטר מכירה כדמ' פשטא דמלתא שכ' לו שטר בלא אחריות דהיינו שהתנה שאינו מקבל אחריות והנה במתני' פ' האשה נקנית נכסי' שיש להם אחריות נקנין בשטר כמו בכסף אך שמואל אמר עלה בש"ס שם דשטר לא קני כ"א או במתנה או במוכר שדהו מפני רעתה והנה ס"ד דגם הך שדה כיון שיצאו עליו עסיקין לא גרע ממוכר שדהו מפני רעתה ולקני לי' שטרא קמ"ל אביי דבעי' או כסף או חזקה ולזה כתב רש"י דדייק אביי לאשמועי' דמשהחזיק איסו' לחזור בו דסד"א דגם בחזקה לא סמכא דעתו דמוכר כמו בשט"ח קמ"ל דבחזקה לא אמרי' הכי

וכ' רש"י גבי חייתא דקטרא בדמי חתיכות כסף נרא' כוונתו דלא אמרי' וכי מי שדו זוזי בכדו לזה כתב רש"י דלא קנאו בדמי שוויי' כ"א ברצי כסף כקונה טו"ה

וד' רש"י דללי"ק באחריות לא משום דאטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחי' אמנם לפי"ז צ"ל דאביי כרב זביד ס"ל דגם בנמצא שאינו שלו אינו חוזר עליו דלר"פ לפלוג בלא אחריות גופי' בין עוררין דב"ח לערעור דנמצא שאינו שלו א"וו כרב זביד ס"ל אמנם ד' תוס' דלעולם אף כר"פ ס"ל ובאחריות ה"ט דלא נחית לספיקא וזה תו"ד בקיצור בשני הדיבורי'. וע' רש"א

ד' רבינו ירוחם שהביא ב"י שם בנפל בית עיינתי בו והוה לד' התוס' ורא"ש דווקא דמיירי בלא נתן מעות עדן דאי נתן מעות ע"כ היינו דבית בביתי מראהו נפל דע"כ מיירי התם בלא החזיק דאי החזיק האיך מראהו נפול אם הוחזק באחר מאם החזיק בזה פשיט' דמראהו זה תו"ד רבינו ירוחם שם

בענין ג' נשים וג' כתובות פ' מי שה"נ

מי שהי' נשוי ג' נשים וברמב"ם נקט ד' ואמנם כוונת הרמב"ם למנקט חשבון השוה וכמו שביאר שם וכ"ת א"כ אמאי לא נקט ב' נשים לא ס"ד דהנה ד' הרמב"ם עפ"י מה שנבאר דאין חילק בין כ' דו"ד ללא כתב דלא קיי"ל כתי' דשמואל ובשלמא אי נקט ג' או ד' דשייך האי דינא דשמואל ומ"מ לא מחלק בין כ' ללא כ' ידענ' דאין חילק ואמנם אלו נקט תנא שני' דלא שייך לחלק סד"א דבשנים הוא דאין חילוק אמנם בגי מודה הרמב"ם היכא דכ' להכי אצטריך למנקט ד' ומ"מ לא מחלק משום דלית לי' דשמואל. ואמנם אתנא דידן י"לד למה נקט ג' שהוא חשבון שאינו מסוים לנקט ב' או ד' ונ' דקו' זו דחקו לשמואל דלא בעי למוקמי למתני בשתי תפיסות משום דק' לי' ג' דנקט תנא למה לי בב' ג"כ יוכל להשמיעני הך מלתא גופא א''וו משום דבכותבת מיירי ובא להשמיעני דהשניי' יכולה להפסיד לשלישית. ורבינא מ' לי' אדרבא אלו נקט בשתים הו"א דבכתובות מיירי להכי נקטא תנא בג' להודיעני דלא בכותבת היא דאטו השניי' מי יכולה להפסיד להשלישית ומה"ט ג"כ תנא להך סיפא לגלוי אמציעתא דבשלמא אי בתפיסות א"כ סיפא ומציעת' בחדא גוונא משא"כ אי בכותבת ק' סיפא ונצטרך לומר דמיירי תו בגוונא אחריתא או בתפיסות מיירי ואמנם כיון דהרמב"ם לא פסק כהך מתני' כלל כ"א כר' לא חש ג"כ למנקט ל' דמתני'. ולא תק' ממה דנקט הרמב"ם בה' מלוה ג' ב"ח התם משו' ד' הסמ"ע נקט לה להשמיענו דאף אם יש כאן קרקע לסלק כל הג' נ"מ לענין עידות בינונית וזיבורית ולהכי נקט ג' ב"ח להורות על ענין זה. ובדברינו מתיישבת קושי' התוי"ט מדוע לא הביאו הפוסקים עכ"פ דינא דכותבת דהשניי' יכולה להפסיד להג' ולמ"ש א"ש דכיון דרבינא ס"ל דלא תנא סיפא אלא לגלוי מציעתא דלא נוקי לה בכותבת דלגופא לא אצטריך סיפא כלל א"כ ע"כ ס"ל לרבינא דלא קיי"ל כשמואל ושניי' אינה יכולה להפסיד לג'. וכן מה שלא הביאו דינא דתפיסות דקש' להו קו' הר"ן הא כיון דבעי' תפיסה מחיים א"כ מהיכן שייך לאח"מ ב' תפיסות ולזה מ' להו דרבינא אליבא דר"נ