ליקוטי חבר בן חיים י רמב

תיהדר אמנם בב"ק דאמר הש"ס הך שמעתא משמי' דרבא ל"ק להו כ"כ דרבא הרי פליג עלי' דרב"ח בריש ב"מ ולית ליה מיגו דאי בעי כלל ואמנם בכתובו' דהגי' בכל הספרי' רבה ול"מ להו למימר דגם רבה לא ס"ל מיגו דאי בעי אצטריכו למדחקי דמיירי בגווני דל"ש מיהדר שטרא

בענין ראובן שמכר שדה לשמעון ובא ב"ח וטרף פ' מי שה"נ

ע"ד קי' תוס' עיי' בנ"י וב"ק ח' שם וברמב"ן לכתובו' שם ובתוס' ב"מ י"ד והעולה מד' הראשוני' ג' תי' חדא דמיירי באפותיקי מפי' דאין הלוקח יוכל לסלק ובזה מיושב כיון דהלוקח עלי' הדר ואמאי לא מפרע הב"ח מב"ח דבמקום ב"ח אין גובין ממשועבדי' אמנם בכה"ג אין הב"ח יכול לגבות כ"א מאפותיקו דידי' ותי' שני דלענין שבח נ"מ דאין הלוקח יכול לגבות מב"ח כ"א ההוצאה ומהמוכר גובה כל השבח ובזה מיושב דלמה לא יתן ראובן המעות לשמעון ולא ידין עם הב"ח אמנ' לשמעון יצטרך ליתן גם השבח ותי' ג' אם הוזלו השדות ושמעון יערום שיטרוף ב"ח ממנו כדי שיגבה דמי מכירתו היקרים מראובן. ואמנם על ג' תי' אלו הק' הראה כיון דמיירי שראובן רוצה לפרוע פשיטא שהב"ח יצטרך ולקבל ממנו והא וודאי קו' אלימתא. ונ' דלעולם מיירי שאין לראובן לפרוע ואמנם מ"מ בא לב"ד לומר שהב"ח גבה זה ממנו ולא מהלוקח ונ"מ לענין שומא הדרא וכ"ת מאי נפקא לראובן מני' וע"ז צריך לתי' הראשוני' דאם יהדרו לו השדה כשיהי' לו מעות ויהדרנו אז ללוקח ירויח ככל הנ"ל ודאמרי' ללוקח לא מהדרי' ללוקח עצמו

ואמנם תוס' בב"מ כ' כפשוטו שראובן פיקח יותר וע"ז הק' הא עכ"פ יוכל שמעון לתת לו הרשאה ותי' כשאין שמעון בעיר. ואמנם תלמיד א' השיב שבהרשאה אינו רוצה לדין משום לא טוב עשה בתוך עמיו. ועוד תי' בשם רש"י בשמעתין דנ"מ לענין גלגול שבועה וע"ז הקשו הרי גם לשמעון צריך לשבע על הכל ותי' בתוס' ב"מ שם דמ"מ אינו נשבע כ"א דרבנן וראובן יוכל להיות שמשביעו שבועה דאוריי'

ועוד תי' רש"י לענין אשתבע דלא פרעתיך וכ' תוס' דר"ל אם שמעון מחל לו השבועה וזה וודאי ק' דלימא לי' ראובן אנת דאפסדת אנפשך וכן הק' הרא"ה ונ' דר"ל כגון ששמעון נתפשר עמו למחצה וטוען כי לטובת ראובן עשה זה ומ"מ ראובן יוכל לטעון א"א בכך. ואמנם לדעתי דעת רש"י דהא לא אצטריך לאביי לאשמועי' דהלוה יוכל לדין עם הב"ח דלמה לא א''וו עיקר רבותא דאביי אף דשמעון דבר דן עמו מ"מ יוכל ראובן לדין כמתחלה עמו ואין הב"ח יוכל לומר למה לא באת קודם שמעון שהוא יאמר לו מקמא דטרפת משמעון לא היית בע"ד דידי ועכשיו דמפקך מני' עלי הדר אנו אדון עמך ואף דנשבעת על טענת שמא לשמעון מבקש אני ממך שתשבע לי על טענת ברי דידי שלא פרעתיך. ואפשר עוד ד' התוס' דרש"י לא כ' תי' זה כ"א ללי"ב

ומ"ש רש"י שלא באחריות מכרה כוונתו דדווקא במכירה שהוציא ממנו מעות שייך תרעומת משח"כ במתנה דאל"כ למה לא נקט אביי מתנה דע"כ ידעי' דמיירי בלא אחריות דבאחריות מכר הוה ואפשר כי זה באמת סברת ת"ק

בענין ראי' התוס' מב"ב צריך לדברי' מ"ש ריש גיטין דליכא למימר דהתם טעמא משום פרוע דהרי לרב אי' לי' דלא טעני' פרוע דס"ל מודה בשטר שכ' א"צ לקיימו. ועיין בר"ן גיטין שם מ"ש ליישב הקו' מב"מ בטוב טעם ודעת

וע"ד הר' אבגדור כהן בהג"מר דקידושין שהאריך בהם הש"ך חו"מ סי' מ"ו נהירנא כד הוינא טליא ועסקנו בענין קיום ומזויף בישיבת מר"ן הגאון בעל חתם סופר שנת תקצ"ה היינו מקשים עליו במ"ש דבריש גיטין מיירי כ"ז שאין הבעל מערער דהרי כל עצמינו לא הוצרכנו לבפ"נ ובפ"נ אלא דלמא אתי בעל ומערער וכיון דאלו אתי לא אהני לן א"כ למאי תקינו רבנן כלל וצ"ע

בענין מקח טעות וחזרה פ' מי שה"ג וב"ק ט' וב"מ י"ד

ל' עסיקין יל"פ מל' עשק דהיינו מריבה ומל' עושק דהיינו אנס והנה ביארו תוס' ב"ק ט' דלשטתם דמיירי שכבר קנאו בדרכי ההקנאה אלא דדרך התגרין לחזור אם ימצאו מום ע"כ עסיקין מל' מריבין דאי אנסין מאי מקח טעות שייך אדרבא נסתחפה שדהו ואמנם לשטת רש"י דמיירי בלא קנאו אין ראי' עדן לזה הביאו מדאמרי' לא טוב עשה זה הלוקח שדה שיש עליו עסיקין ואא"ב עוררין הלוקחו היינו משום שממנו יתייראו העוררין וה"ז חמס משא"כ באנסין אדרבא אם יודע שיתייראו האנסין ממנו ה"ז משוב אבדה ותבא עליו ברכה

והנה ד' הרשב"א הביאו הרבינו ירוחם הובא בב"י חו"מ רכ"ו דדווקא עוררין שאינה שלו אבל ב"ח לא