ליקוטי חבר בן חיים י רמ

אחריות דידך אמנם תינח מה שראובן עצמו לוה משא"כ הלואת יעקב מנא ידע ראובן וא"כ ל"ש טענת שמעון ושפיר הוה כאחריות דעלמא. אלא דעדן לא נתיישב לי מ"ש רש"י וס"ד בן כרעא דאבוהי ולזה נ' דלכאורה ראובן ישוב על טענת שמעון אף שהייתי חייב על שדה מ"מ מכרתי לך כי ידעתי אשר בעל חובי לא יחזיר עליך כי הוא מתיירא ממך ע"ד שהשני ק' הימני ואמנם מ"מ יאמר שמעון כיון שלא חשדתיך ברשע בטחתי בך לולא היית חייב לאחרי' לא תהי' ליה רשע ותמכיר לי השד' ואמנם כה"ג שייך בבן ג"כ דמצוה על היתומי' לפרוע חוב אביהן וס"ד דבן כרעא דאבוה ואמנם מ"מ הרי א"צ הבן לידע כלל מה שאביו חייב וא"כ שוב היה כאחריות דעלמא

בענין מטלטלי ריתמי פ' מי שה"נ ופסחי' ל"א

כ' רש"י ופייסי' בזוזי וכו' עיי' רש"א ולכאור' ק' הא לרב"ח קיימי' דלית לי' כלל דלוקח מצי מסלק בע"ח בע"כ כזוזי ונ' ד' רש"י כמ"ש תוס' ב"מ פ' המקבל דבאמת רק סבר רב"ח למימר אמנם לדינא מודה לרבא דמצי מסלק לי' אך באמת לילי דברי' הייתי אומר דוודאי רב"ח מודה דלוקח מצי מעלי לי' אמנם מ"מ סבר היכא דלא מצי מעלי לי' לא מצי מסלק לי' וא"כ בסוגיין דמת המוכר ולא מצי הדר איתמי כ"א במאי דהוא מוחזק דהיינו דמי השדה נמצא דלא מצי מעלי לי' ס"ל לרב"ח דגם מסלק לא מצו לסלוקי' ולהכי קאמר רב"ח ופייסי' בזוזי כלומר דבע"כ לא הי' יכול לסלוקי. ואמנם בענין ד' רש"י נ' שכיון לד' התוס' למימר דלאו דטעה שמעון וסבר דמטלטלי דיתמי ביד אחרי' משתעבדי לב"ח כר"ט דכה"ג לא אצטריך לרב"ח לאשמועי' כ"א עיקר רבותי' דאף דמכר באחריות ונמצא הוא בעצמו הב"ח ומ"מ לא מצי מתפיס לנפשי'

וכ' רש"י פ' כל שעה גבי מטלטלי דיתמי לב"ח לא משתעבדו דהמעות לא הי' בעין וק' שאר מטלטלי מא"ל ונ' דרש"י בא ליישב דהנה אמטלטלי דעלמא פשיטא דאין שעבוד דלא ס"ד דמלוה למסמך דעתי' עליי' משא"כ במעות דאדרבא זוזי יהיב וזוזי שקיל ולמה לא יהא סמיכת דעתי' אמעות לזה כ' רש"י דאמנם כיון דמלוה להוציאה נתנה מה"ט לא מצי סמיך דעתי' אמעות דאינם בעין

תוס' ד"ה ופייסי' בזוזי ביארו דברי' הכא ע"ד אחר ובפסחי' ע"ד אחר וכוונת דברי' בשמעתין נ' דס"ד הא דמלוה הוה מטלטלי' דווקא אם לקח הב"ח הקרקע ואין לשמעון קרקע אחרת משא"כ אי פייסי' בזוזי א"כ י"ל קרקע והו"ל מלוה דידהו מלוה שיש לה שעבוד קרקע ולאו מטלטלי מקריא קמ"ל וכוונת דברי' בפסחי' דכיון דבאמת מצוה על היתומי' לפרוע חובת אביהם אפי' אם לא הניח להם כ"א מטלטלי' אלא דאין כופין ומעתה בשלמא אם נטל הב"ח הקרקע והוא רוצה עתה לפרוע לעצמו מדמי המכירה יאמרו לא נרצה משא"כ אם כבר פרע להב"ח במעותם נימא מה שעשה עשויי קמ"ל

והנה תי' הראשון של תוס' ד"ה שלא באחריות דזקפן ושלא באחריות חדא מלתא הן הן דברי' בפסחי' דסלקא דעתיך כ"ע מודה דלעצמו מצי תפיס ב"ח ותמיה על הרש"א אשר לא זכר ד' תוס' בפסחי' אלו

ואמנם מ"ש דהכא ר''ע מידה משום דאין הלוקח צריך שבועה לא כ' כן דווקא לשטתם בשבועות שם דס"ל דר"ע דווקא נקט שבועה ואמנם דברי' דהכא אפי' להחולקי' א"ש דמ"מ לא פליג ר"ע כ"א בב"ח ואשה משא"כ בלוקח כ"ז שלא זקפן במלוה מודה דל"ש שבועה מעולם

ומ"ש בקי' מערכין ונמצא שאינו שלו דאי ב"ח היאיך הי' נזקקין לו כיון דלוקח ע"י איתומי' הדר. ותלמיד א' השיב דאין נפרעין ממשועבדין במקום ב"ח וגם זה שפיר

ובכוונת די רש"א בפסחי' בתוס' ד"ה כי היכי דמשתעבדנא דכל לוה יש עליו שעבוד הגוף ושעבוד נכסי' ובשני' שייך שעבודא דר"נ ואמנם כשמת ראובן נסתלק שעבוד הגוף שלו ול"ש שוב על שעבוד הגוף שעבודא דר"נ ואמנם אם יש כאן קרקע לש לשמעון עדן שייך שעבודא דר"נ על שעבוד נכסי' לא זולת זה תו"ד

וכ"ת אכתי ליסגי אם יש לו קרקע אמאי צריך להגבותם הקרקע ה"ט דנכסוהו דבר אינש אינן ערבין בי' ואין נפרעין מן הערב עד שיחזיר על הלוה תחלה ואם יפרע הלוה לא הי' כאן שעבוד נכסי' כלל וכלל

והשיג הראש ע"ד תוס' ד"ה אי פיקח דלמא מיירי בהאי ארעא כוונתו דטעמא דב"ח בזוזי משום דזוזי יהיב ובקרקע ל"ש זה ומ"מ קרקע אחרת ל"צ למיתב דאדעתא דהכא לא יהיב לי' משא"כ ארעא דידי' למה לא ובזה נסתלק תלונת הב"י חו"מ סי' ק"א על הראש דהרי זקפן במלוה לית לן בה כיון דלאו זוזי יהיב לה

ואמנם מ"ט לא קאמר רבא האי ארעא שהק' ב"י הי' נ' דס''ל להראש וכן להרמב''ם דע''כ