ליקוטי חבר בן חיים י רלט

מאלי' ג"כ ס"ל הכי דאינו גובה מהלוה אינם להל' דלא קיי"ל בשבח הכי צ"ל דס"ל דלא דמי לשבח

ואמנם מה דמייתי הש"ס הך פלוגתא זמנא תלייני' נ' דהנה אפדנא פי' הערוך חצר וא"כ ס"ד דבחצר הוא דס"ל מ"ד באלפא דהלוקח טוען דהאי חצר לכ"ע אינו שוה יותר מה' מאה אמנם לו שוה אלפא כי כן מעשי' בכ"י משא"כ בשדה דל"ש כן וע"כ טעמי' דדמי לשבח ואפשר לזה כיון רש"י שכ' קטיני דארעא שדית קטנות

וע' בר"ן ראי' הרשב"א מדאקני כוונתו דדאקני אי אמרי' קנה והוריש או מכר אין ב"ח גובה דמי לגמרי למטלטלין וכיון דמ"מ אמרי' התם כופין ה"נ כן. ועיי' בחי' פ' הכותב מ"ש בעניני' אילו

בענין אחריות דידי' ודעלמא פ' מי שה"נ

ההוא גברא דזבין לכתובתי' דאמי' ע' רש"י וראש ורש"א וכוונת רש"א דרש"י נקט לאחר דלהוי ספיקא טובא ואמנם לא ביאר מה לי חד ספיקא מה לי תרי ספיקי אכן הנ' דרש"י בא לחלוק על ר"ת ולומר דהמקח בכ"ג אינו מקח כמו במה שאירש מאבא ואמנם ירד רש"י לסברת ר"ת דיש לחלק הכא משום דהמקח מבורר וע' לפנינו אמנם גם ר"ת לא אמר כן כ"א במה שאירש מאבא כמ"ש בנ"י דאל"כ ק' מאי מק' הש"ס ב"מ שם מגזל שדה ומכרה ולקחה מבעלי' הראשוני' הא התם המקח מבורר אע"כ דווקא בירושה העומדת לכך כ' כן ר"ת ואמנם אם מיירי כאן בנשואה לאחר ויכול להיות שהבעל יירש ולא הבן כלל א"כ לא היה תו אפי' מה שאורש מאבא וודאי ליתא לסברת ר"ת. ונמצא ממילא שהראש דקאי בשטת ר"ת הוכרח להעמיד הסוגיי' באביו דויקא. ואמנם כשאני לעצמי הייתי אומר דלאחר ואביו שווין ורש"י נקט לאחר שהוא פשוט והראש נקט ה"ה לאביו דדמי בזה לאחר וזה דוודאי זה שהבן יורש אביו אין לו ענין למכירה זו דאטו ירושת אביו אביו זבין לי' כתובת אמי' זבין לי' אלא דמתורת כב"ד היכא דשייכא אי אתי עלה הו"ל שוב כתובת אמי' ואמנם לדעתו היכא דמכר הבן בטו"ה אין כאן כב"ד דהרי אצטריך לי' לרבא פ' נערה לאשמועי' דאם מכרה האשה עצמה כתובתה בטו"ה דיש כאן כב"ד וע' רש"י שם וממילא מוכח דווקא מכרה האשה אבל מכרו הבני' וודאי שלא תקנו כה"ג שיפסידו היורשי' האחרי' ויעקרו מהם נחלה דאוריי' לטובת הלוקח וא"כ אביו ואחר חדא

ואמנם בר מן דין מ"ש רש"א דהו"ל לרש"י לפי שהיתה אלמנה וגבתה כתובתה דמ"מ איכא חד ספיקא ל"ק לדעתי דלא הו"ל לש"ס למנקט עד"ז לכתיבה דאמי' דמה לי אם הוא כתובתה או ירושתה כ"א לנכסי' דאמי' א''וו כא' מב' הפירושי' ברש"י

אי אתיא אם וקא מערערא מ' מד' הראש ממה שהק' לפי' רש"י כיון שהמקח בטל למה לא יחזיר המעות דהא ערעור היינו לא בעינא ואמנם לא מצינו ל' ערעור עד"ז לדעתי לכאור' הי' נ' כפ' כמו כל ערעור שבש"ס דהאם תטעון הלא אתה מכרת מה שלא יהא שלך כי אני אסלק אותך מלירש אותו וכה"ג גם הבן מצי טעין ונמצא דא"צ להדר לו המעות כי ע"ת זה קנה מאתו אם יירש יהא שלו ועכשיו שלא ירש ה"ז דומה למת הבן בחיי האם ולק"מ קו' הראש. אלא שברש"י א"א לפ' כן שהרי רש"י כ' ואני במקום אמי עומד ואטלנו ועדן אני אומר דל' ערעור כפשוטו וזה דהנה הוא לא מכר לו כ"א כתובת אמי' ואמנם אם היא תמכור או תתן כתובתה לאחר ואח"ז תקח אותו השדה מן הלוקח הזה בדמי' כבר נסתלק שם כתובתה ממנו כדאמרי' בקטינא דאביי סלוקי סלקוה כמ"ש הראשוני' דאין זה שוב ירושת אבי' נמצא דעד"ז יכולה האם לערער ועד"ז יוכל הבן ג"כ לערער ומ"מ לא יחזיר המעות אם לא שקיבל האחריות דידי' דה"ז דומה שוב לאלו לא הי' לאם כתובה וכיוצא

והאריך רש"י להביא כאן קו' הש"ס ותי' בב"מ מגזל שדה כוונתו להשיב על ר"ת דאלו יש לחלק בין היכא שהמקח מבורר מ"פ שם בש"ס ואצטריך לחלק אמאי לא תי' הש"ס התם שאני שהמקח מבורר. אלא שבנ"י דחה זה כמ"ש לעיל דר"ת לא קאמר כ"א בירושה

ד"א י"ל בכוונת רש"י דל"ת אין זה ענין למה שאירש מאבא דהתם ג"כ דלמא לא אמר כלים ה"ז שיכול לחזור בו כ"ז שלא מת האב משא"כ הכא שבא לחזור אחר מיתת האם לזה כ' רש"י דא"כ גם בגזל שדה לישני הש"ס הכי

אחריות דידי' מי לא קביל כ"ג הרי"ף וע' בר"ן ורמב' דקאי אראובן כשמכר שלא באחריות דעכ"פ הוא לא יערים להפסידו ולרמה בראש לא מ' לי' לאחריות הכי ולזה פי' בע"א

ובסברת רבא ע' בנ"י ודבריו נכללים בד' התוס' לקמן צ"ז. ולדעתי יל"פ בע"א דסברת רבא דשמעון טוען הלא מה שלקחתי ממך שלא באחריות משום שהאמנתי בך דלולי יש לך ב"ח לא תרמה אותי ותפסידני חינם וא"כ מה''ות יעלה ע"ד לקבל עלי