ליקוטי חבר בן חיים י כד

טפי מר"י ולא סגי בחד רובא ואמנם במה שכ' ליישב ד' הרז"ה גם ד' ר"ח מיושבין בס"ד

ובכל מ"ש בענין ס"ס לעיל ע' בכי"ש סי' ב' וע"ש ולפנינו בס"ד

בענין אלמנת עיסה

מקו' תוס' מוכח דס"ל דלר"ג אפי' דיעבד תצא דאי לכתחלה דווקא, א"כ לעולם ר"י כר"ג ולענין דיעבד קאמר למלתי' ולולי הי' ד' תוס' אלו בשטת ר"ת הייתי אומר דה"ט משום דס' א' בגופו וס' א' בתערובות לא הוה ס"ס משו"ה אפי' דיעבד תצא וכ"נ ד' הטור סי' ז' וא"צ להגיה כהגהת הבי"ש בשם רש"ל סי' ב' ע"ש כ"א דד' הטור דס' א' בגופו וס' א' בתערובות אפי' בדרבנן לא הוה ס"ס אלא דבאלמנה משום חזקה דידה אם נשאת לא תצא כמ"ש הבי"ש סי' ב' משא"כ בבת

ומה שהביא הבי"ש ראי' מרש"י בדר"ג כ"כ שם דאדרבא לרש"י וודאי העיקר משום חזקה הוה וכן הוא לר"י לשטתו מכו"ע

ובענין מ"ש רש"א לד' תוס' דלמא מיירי רשב"א לרחק לא הבנתי דלרחק כל עיסה נאמנת וע' ברמב' וראב"ד בעדיות פי' אחר במשנה וגם ל"ג הראב"ד לאסור ולהתיר

לד' רש"י דצווח ושתיק חדא מלתא מיתרצן ב' קו' התוס' דהא דלא קאמר שתק והא דאצטריך כלל למחר ממזר צווח אב: ובענין ד' ר"ח בתוס' נ' דק' לי' אגי' רש"י קו' הרא"ה דלמא רשב"א לר"ג קאי ע"ש

בענין קבוע סופ"ק כתובות

, אלימא מט' חניות יל"ד מה עלה ע"ד הש"ס למפשט מהתם הרי וודאי לחומרא הוה ולא לקולא ונ' דיל"ד עוד לאיזו ענין מייתי הש"ס הך סיפא בנמצא הלך אחר הרוב ולזה נ' דעיקר פשיטות התרצן הי' מהך סיפא דהנה תוס' בחולין נתקשו בה מ"ש מטבעת וכוס ע"א דלא מהני פי' ותי' מה שתי' ע"ש בסוגי' דמכריזין והנה לכאור' בנקל נוכל לתרץ דבשלמא הך קבוע דהכא דהוא דאוריי' ורבנן לא גזרו בה מידי וכיון דבטל הקביעות מותר משא"כ התם דמדאוריי' אין כאן ורבנן גזרו לאסור הכוסות וטבעות וכיון דאמרו רבנן רוב לא מהני תו לא מהני רובא אף לאחר שפי' וא"כ עכ"פ מוכח לפי"ז דקבוע דהכא דאוריי' וממילא בין לקולא ובין לחומרא ושפיר רצה לפשוט ומה והש"ס דוחה מ"מ דלמא לעולם דרבנן ובקבוע החמירו ובפי' לא החמירו הכא והתם בכוס וטבעת ע"א כמ"ש תוס'

תשעה צפרדעי' עי' רש"י שכ' צב דומה וכו' ר"ל דאל"כ למה לא ידע במה נגע וכ"ת דמיירי בלילה א"כ מנא ידע דתשעה צפרדעי' הוי

ותו יל"ד וכי לא ידע דיתרצו לו התם לחומרא ונ' דד' התרצן בשלמא באי' ספק אי' לחומרא משא"כ בטומאה אפושי טומאה לא מפשי' ואמנם התרצן השיב כיון דחכמי' גזרו שיהא כל קבוע כמחצה ע"מ ממילא הא ג"כ הוה לחומרא

בר"הי ס' טמא לכאורה הש"ס מייתי הך רישא אגב גררא שלא לדלגה אמנם מד' רש"י מ' דגם מרישא דייק התרצן ונ' דלכאור' י"ל בסיפא ה"ט כדר"מ בעיסה דאמרי' אסמיך מיעוט צפרדע לחזקת טהרת האיש ומה"ט ס' טהור ופי' הענין לא כמ"ש תוס' לעיל דהוה מחצה ע"מ כ"א כי איכא מיעוטא בהדי חזקה אמרי' חזקה עדיפא מרובא אא"כ ברישא מ"ט שוב ס' טמא א''וו מטעם קבוע

אמנם לפי"ז לד' התוס' לעיל ד"ה ברוב וודאי גם למסקנא יק' דלמא הכא ה"ט משום סמוך מיעוטא וצ"ל לד' התוס' דכה"ג לא חשיב מיעוט וצ"ע ס' נפשות כ' רש"י מוהצילו ר"ל דלא תימא דהאי קרא וארב הא אצטריך להא גופא דס' נפשות להקל לא היא ההיא מוהצילו נפקא: בענין קו' תוס' מהתראת ס' ע' רשב"א ב"ק מ"ד ע"ב דבר נאה בזה

הק' תוס' לר"ש אליבא דחזקי' דפוטר מממון מנ"ל לר"ש קבוע וע' רש"א בסנהדרין ע"ט בענין פי' דברי' מ"ט לר' ניחא טפי אמנם לשונם בזה דדייקו דפוטר מממון נרא' דכוונת דברי' דבשלמא לר' מצינו למוקמי פרט לזורק אבן לגוו דכה"ג אפי' מממון פטור משא"כ לחזקי' דאפי' מממון פוטר ר"ש קבוע היכי משכחת לה ומה שהק' דבר זה בקו' בפ"ע בסנהדרין כוונתם רק דגם לר' לא ניחא כ"כ דהרי קרא לא מיירי בממון ונ"מ בין דברי לד' רש"א דלרש"א לא תירץ בסנהדרין כ"א קו' השניי' וקו' ראשונ' במקומה עומדת ולמ"ש גם ב' הקו' מתורצות וכן הביא א' מן הגדולים שתמה למה הניחו התוס' בכתובו' ונדה בתימא ובסנהדרי' וב"ק תי' ולד' רש"א ניחא דבכתובות לא הביא רק' קו' ראשונה וכן נדה והך קו' גם בסנהדרין לא תי'

ואמנם מיושב לדברי קו' החי' ר"ן בסנהדרין ע"ד הרחב' פ"ד מרוצח שפק כר"ש לר"ש ע"כ קבוע