ליקוטי חבר בן חיים י כג

מקרי דיעבד אלא כיון דאנן קיימ"ל דהיא ובתה דין א' להם א"כ אי נימא דביתה לכתחלה פסולה גם אותה נפסול וא"כ אותה מצוי' בבעלה וא"כ ע"כ מדשרית לה עכשיו להשאר תחת בעלה גם בתה תכשיר

רש"י ד"ה חד ספיקא פי' דברי' דלכאורה אמאי לא ניקי גם בחד ספיקא אחזקה לר"י וע"ז תי' רש"י דאין כאן עסק ממון כמו במשארסתני מ"מ לא מוקמי' אחזקה משים דדלמא היום או למחר יבא לפנינו ויבורר שהוא פסול

ומה שמיאן רש"י בפי' הר' יוסף ט"ע בזה ובמסכת' קידושין נ' משום דק' לי' קו' תוס' מבת ולד' רש"י לק"מ וזה בנבאר דהנך תרי ספיקות לרש"י הכוונה ספק מול ב' חזקות חזקת האם וחזקת האלמנה וממילא ל"ק מבת משא"כ לד' הר' יוסף ולד' התוס'

ובענין מחלוקת הר' יוסף עם תוס' נ' משום דבאמת ק' לד' תוס' הא הו"ל ספק א' בגופו וס' א' בתערובות אלא דס"ל להר"י דבאמת מה"ט פליג ר"ג אר"י ואמנם ר"י מיחשב לי' ס"ס ולא קיי"ל כוותי' בהא

ובענין פלוגתיי' עד"ז נ' דר"ג ס"ל ס' דאוריי' מה"ת לחומרא וא"כ שפיר לא מחשיב כה"ג ס"ס כמ"ש תוס' בענין זה דהוה כאלו נתערב וודאי איסור ואמנם ר"י מצי סבר דס' דאוריי' מדרבנן לחומרא וא"כ עכ"פ האי ס' בתערובות הו"ל רק ס' דרבנן ולקולא וע' עוד לפנינו בס"ד

כר"ג כ' רש"י דס"ל העמד על חזקתה כוונת רש"י בזה דלכאורה דלמא ס"ל לריב"נ דר"ג ברוב כשרי' דווקא מכשיר ולזה כ' רש"י דהלא גם ברוב כשרים איכא ס' קבוע ולפסל וע"כ משום חזקה וא"כ ה"ה רוב פסולין

והנה ד' רש"י דלמסקנא סוגיין אליבא דר' יושע ולפום רהיטא כשי' הרזה יק' לכאור' קו' תוס' דמאי מק' לעיל הל' אהל' אמנם כד דייקת לק"מ דהנה רבא דהוא בתראה קאמר בקידושין דהלכ' כאבא שאול דהוא ר"ג אלא משום דמר"ג מיירי התם מייתי הש"ס דריאמ''ש ולעולם אדרבא סמוך

ואמנם הרמב"ן הקשה היאיך נוכל לומר דלר"י קאי הסוגי' דא"כ מאי קמתמה הש"ס לקמן ומי בעי' תרי רובי הלא לר' יושע כבר ידעי' דבעי' תרי רובי ונ' דס"ד הש"ס דטעמא דר"י כמ"ש לעיל דרו"מ אצל זנות פסולין וא"כ אפי' תרי רובי לא מהני אך השתא דמסיק דטעמא דר"י משום קבוע שפיר מק'

אמנם אדרבא אד' הרמב"ן י"ל דהרי לדידי' סוגיי' באינה טוענת וכ"כ הוא עצמו דבאינה טוענת ר"ג מחמיר ע"כ מר"י וכמבואר באלמנת עיסה ושוב מאי מתמה הש"ס וצ"ל דסוגי' לריב"נ ואיהו באמת באלמנת עיסה כר"י ס"ל וא"כ שפיר ס"ד דלא בעי' תרי רובי ועדן צ"ע

ובענין קו' הרמב"ן על הרז"ה היאיך מצי ר"ג לאקולי באינה טוענת טפי מר"י הרי בשמא מחמיר נ' דד' הרז"ה דפלוגתיי' לעיל כמ"ש בשטת התוס' בס' א' בגופו וא' בתערובות והתם מחמיר ר"ג דלא מחשיב לי' ס"ס כלל ולעולם בעלמא ברובו סגי' לר"ג אפילו בשמא ודוק

ובזה נ' לתרץ גם שטת התוס' דהנה הנ"י כ' דד' רש"י ג"כ דסוגיי' בטוענת דלא כהרז"ה אלא דס"ל דאדרבא באינה טוענת ר"ג הלא מחמיר וזה וודאי ק' לד' תוס' ואמנם למ"ש א"ש דס"ל לתוס' לטעמי' דר"ג דווקא באלמנת עיסה מחמיר מטעם ס' א' בגופו וכו' וכמ"ש לד' הרז"ה

וא"כ עכ"פ רש"י לטעמי' דמפ' עיסה בע"א הוכרח לפ"כ

והנה ד' הרמב' דגם באינה טוענת מהני תרי רובי אף דסוגיין בטוענת וע' בר"ן ונ' דדעתו כתי' שני בתוס' וכמבואר מדבריו דגם בטוענת לכתחלה בעי' תרי רובי וטעמא מאי משום דלא בעי' דנסמוך כלל אדברי' וא"כ ע"כ באינה טוענת סגי בתרי רובי דא"כ שוב סמכי' ע"כ ע"ד. וכן מבואר ג"כ מדסגי לקמן בתינוק מושלך בתרי רובי דהתם וודאי אין כאן טוענת: הוולד שתוקי יל"ד פתח בה וסיימי בולד ונ' דלרבותא קאמר דס"ד דבה הוא דבעי' תרי רובו לכתחלה אבל בוולד דהוה כדיעבד לא ליבעי וא"כ להאי תי' בתוס' לעיל דוולד באמת הוה דיעבד צ"ל כתי' א' בתוס' דסוגיין דהכא באינה טוענת וע'

תוס' ד"ה לא צריכא מה שהעמידו קו' אד' התרצן משום דהמק' דלמא לא ידע מהא דהדרא לניחותא אמנם למסקנא הוא דק' להו

תוס' ד"ה וליוחסי' ע' רש"א הנה מה שתי' מהא דהוולד שתוקי לא זכיתי להבין דהתם וודאי אית לי' גם ליולד חזקת כשרות למאן דמכשיר בה ובבתה אלא דבתינוק מושלך הוא דכ' תוס' דאין לתינוק שום חזקה ולי נ' לתרץ דמ"ד הוראת שעה מ' דס"ל דלר"י בעי' תרי רוב ואנן כר"ג קיי"ל ולר"י לא אזלי' בתר חזקה כלל ותוס' לדידן דקיי"ל כר"ג ולמ"ד הל' כר"י הוא דהק'

בענין קו' רש"א ג"כ אד' תוס' דריב"נ דאמר כמאן לר"ת נ' ג"כ דלק"מ דכוונת תוס' ע"ד שכ' הרמב"ן ע"ד הרז"ה דבאינה טוענת ע"כ ר"ג מחמיר