ליקוטי חבר בן חיים י רלח

להיפך והיינו הן מרובין ונתמעטו והן מועטין ונתרבו מ"מ כבר זכו בהן. ועד"ז בארנו פ' כחצים ביד גבור דהנה גם הרב א' מהגבורי' בתורה בכל זאת התלמיד לא יקבל כ"א לפי יגיעת הרב עמו כמ"ש ההפלאה על מאמר הרב דומה למלאך כלומר שיהי' עומד דווקא ובאמת אין הרב עומד לעולם ע"י יגיעתו עם התלמידי' כ"א אדרבה מתלמידי יותר מכולם כי זכות התלמידי' יאר עיני' בתורה כמו שד' רז"ל על עשיר ורש נפגשו מאיר עיני שני' ה' והנה החילוק כי הרב שאינו מייגע עם התלמידי' הוא לומד עמהם והם לא ילמדו עמו משא"כ הרב המייגע עם תלמידיו א"כ הוא לומד מהם ורק מרב זה זוכין התלמידי' ללמוד כמ"ש ע"ד ההפלאה יבקשו תורה מפיהו והנה אם גם החץ ביד הגבור מ"מ עדן העיקר תלוי אם יורה אותו בחזקה ויכווין כראוי אל המטרה וכיוצא וכן הענין בתלמידי' הכל תלוי ביגיעת הרב וז"ש כחצים ביד גבור אשר מ"מ הענין תלוי בייריית' כן בני הנעורים הכל תלוי ביגיעת הרב עמהם וביאר ואמר אשרי הגבר הרב אשר מלא את אשפתו מהם מן התלמידי' שיוכל לומר על עצמו מתלמידי יותר מכולם איש כזה יוכל לקוות כי תלמידיו יצליחו בתורתם ולא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. אשירה לה' כג"ע

בענין סילוק ב"ח מנכסי לוקח פ' מי שה"נ

חדא בה' מאה ע' בר"ן דע"כ לא קאי אב' לקוחות וא"כ יל"ד למאי הל' ל"ק הש"ס בקיצור זבינהו באלפא זוזי ונ' להביא ראי' מכאן לד הפוסקי' דשומא לא הדרא ללוקח ומ"מ מיירי שהב"ח שקל בשומא והכרזה הקרקע הראשונה ואשמועי' הש"ס דהא דשומא לא הדרא ללוקח דדווקא אם כבר נסתלק הב"ח מכל וכל משא"כ היכא דעדן אי' לי' גבי' כה"ג אפי' מה שכבר נשום לו הדר והיינו סוגיין

וע' תוס' שהעלו דאי ידעי' דמצי לוקח מעלי לזבינא ממילא מצי' לסלוקי בזוזי וק' לי' עד"ז רב"ח מאי ס"ד אי אי' לי' ראי' מאיזו דוכתא דלא מצי לוקח לסלוקי א"כ ממילא מוכח מהתם ג"כ דלא מצי מעלי כמ"ש תוס' דאי מצי מעלי ממילא שוב מצי לסלוקי אע"כ דאין לו ראי' דלא מצי לסלוקי א"כ הך ראי' ממתני' מאי אהניא לי' דלמא אכתי בלא"ה מצי לסלוקי ונ' דהא דאין לוקח מסלק לב"ח ס"ל לרב"ח מסברא דנפשי' דס"ל כאביי דב"ח למפרע הוא גובה וא"כ כל ב"ח הוה לגבי לוקח לוקח ראשון כיון דלא אתי לוה ופריק אלא דמס' לי' אי לא מצי מעלי לי' כאונש דעלמא וממילא לא תיהני לן הך סברא דלמפרע הוא גובה ובעי למפשט ממתני' ודחי לי' רבא

ועד"ז יש ליישב לאיזו ענין מייתי הש"ס בתר הכי שוב דאביי ורב יוסף למימר דמרבא אין חידוש דס"ל מצי לסלוקי דלטעמי' אזיל דס"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה אלא דאף אביי דס"ל למפרע הוא גובה מ"מ ס"ל דמצי לסלוקי מטעם דמצי מעלי לנכסי ונ"מ היכא דאין הלוקח רוצה להעלות הנכסי' כגון שיש לו חוב אצל ב"ח הזה והוא מתיירא דאם יעלה הנכסי' ינוחם בידו בעד חובו כה"ג לאביי לא מצי לסלוקי ולרבא דקיי"ל כוותי' מצי לסלוקי

כ' הראש בשם הרמ"ה דאף דשומא הדרא לגבי לוקח מ"מ היכא דזבנא ב"ח כבר תו לא הדרא וק' מאי קמ"ל כיון דבלוה גופא אמרי' כן בש"ס בהדי' בב"מ ונ' דס"ד דכיון דגם גבי לוקח שייך דינא דשומא יהא לוקח זה עדיף לגבי לוקח דב"ח מהלוה דזיל בתר טעמא דאמרי' התם דלוקח זה אדעתא דארעא נחית וא"כ בשלמא לוה הא שעבוד נפשי' משא"כ הלוקח דכיון דגם הוא אדעתא דארעא נחית יהא עדיף מלוקח דב"ח קמ"ל הרמ"ה דלא

כ' הראש לפשר בין הר' יונה ור"ה דהר' יונה מיירי שאין הלוקח מוסיף נגד כל החוב ורב האי היכא שמוסיף כנגד כל החוב ור"ל כיון דר"ה מסוגיין יליף לה הבו דלא לוסיף עלה אבל מ"מ סברא לחלק מיהת נצטרך ונ' סברת הראש בזה דכל ההכרזה היא לטובת הלוה וכיון דבהא דהלוקח מעלי הנכסי' לא יגיע ללוה טובה כיון דיתחייב להחזיר לו הדין עם הר' יונה אמנם תינח אם אין מגיע לו שום טובה משא"כ אם הלוקח מעלה הנכסי' נגד כל החוב נמצא דיוצא לגמרי הלוה מיד ב"ח הראשון ה"ז דומה למה שאמרו גבי מעמד שלשתן מגו דמשתניא לי' ממלוה ישנה לחדשה ומכ"ש בזה אשר תחת שיהי' עבד לב' מלוים לא יהי' כ"א לא' כה"ג הדין עם ר"ה

וכ' עוד הראש דיתומי' מצי לסלק המלוה אף שרוצה להעלות הנכסי' נ' סברתו דס"ל דכולה גבי' מיתומי' הוא משום דכופין אותן כה"ג לפרוע חובת אביהן ואמנם כיון דאין כופין אותן ביותר ממה שהניח להן אביהן הקרקע א"כ אין עלי' כ"א לפרוע דמי שיווי הקרקע לבד

תוס' והל' בה' מאה יל"ד אמאי לא כ' זה אמאן דאמר ובה' מאה ונ' סברתם בשלמא האי מ"ד מצי' למימר דלעולם ס"ל דדומה לשבח אלא דבשבח הבא