ליקוטי חבר בן חיים י רלז

מ"ש הרש"א אקו' מלקמן ויש ליישב כוונתו פשוטה דאי הדר בי' החרצן מפסד הו"ל למימר הב"ע במקרקעי

וכן מ"ש אקו' מכושל ויש ליישב כוונתו ג"כ פשוטה דרש"י כ' שם דדווקא אם יש לאידך למגבי מלקוחות והכושל אינו יכול לגבות יהבי' לכושל ע' בדבריו שם וא"כ הכא אדרבא לא יהבי' לכושל משום דאין כאן מקום אחר לגבות וכן ביארו הראשוני' בהדי' שם

בענין כתובת ב"ד ר"פ מי שהי' נשוי. בסוגי' זו כבר הארכתי במקום אחר וכעת לא באתי כ"א להוסיף איזו סנסני'

כ' רש"י במתני' או לחלוק ירושת אביהן הכוונה למק' מיירי מתני' מכב"ד ולהתרצן מקדימה לנחלה אמנם הן אמת כי דבריו אלו צריכין ביאור וכי מאי אשמועי' בזה שקודמין לנחלה מ"ש מכל יורשין שצריכון לפרוע חובת אביהן והי' נ' דמכאן יצא לבעה"ע דאפי' אם לא נשבעה השניי' גובין בני' כתובתה בתורת כב"ד ומעתה ה"ק הש"ס התנא בא לאשמועי' דא' בחייו וא' במותי אין לה כב"ד וקתני משו"ה דבכ"ג יורשי השניי' קודמין ואס"ד יש כאן כב"ד א"כ מי לא עסקי' דמתה קודם שנשבעה דאזי יורשי הראשונה קודמין ועכ"פ אין יורשי השניי' קודמין א"וו דאין כאן כלל כב"ד בא' במותו. אמנם א"ל דגם ש"פ הכי ס"ל בפשט ד' התרצן אמנם ס"ל דמה"ט באמת קיי"ל א' בחייו וא' במותו י"ל כב"ד דהאי דדחי' קודמי' לנחלה ל"ש לדידן דא"כ מאי קמ"ל ודנידיק מנה דל"ל מל' קודמין לא ס"ל דלדידן עכ"פ קודמין

תוס' ד"ה האיכא שקלו לולי דברי' נ' דקו' הש"ס הי' דהאי יורשי' לא אצטריך אלא ש"מ לדיוקי אתא ול"ק כלל. ועד"ז נבא לבאר ד' ר"ח דהוה ק' לי' וכי אצטריך תנא לאשמועי' דא' במותי י"ל כב"ד וכי משום אנצויי אנן מנפשין נבטל תק"ח א"וו משום דכ"ז שהיא בחיים באמת אין כאן כב"ד קס"ד דאף דמתה ל"ל כד' הפוסקי' במועטי' ונתרבו קמ"ל דבמותי אם מתה יש להם כב"ד ובמועטין לקמן הפי' כד' ר"י בתוס' ועד"ז כ' במ"א לבאר פלוגתת ר"נ ור"ע וכן מה דפשיטא לש"ס במרובין טפי מבמועטין משום דבמועטין מס' לי' אי כד' ר"ח דבמותו דווקא או כש"פ

ואמנם מה דק' על ר"ח מל' קודמת דא"כ בשניי' מא"ל במ"ש נתיישב דהך שני' דתנא תנא לאשמועי' דלא טרפא ממשעבדי ואלו תנא יורשי' לחוד לא הוה מייתרא ומל' קודמי' לא היינו יכולין למידק כמ"ש תוס' ולא ידעי' דא' במותו יש כב"ד וא"כ הך שניי' מיירי באין כאן יורשין ושפיר שקלי בדאיכא ונהי דלא אצטריך מ"מ אתא שפיר מיהת

תמה הב"י על הטור שכ' ויראה דאפי' תוס' כתובה בכלל כב"ד דהרי בהדי' אמרו פ' אע"פ תנ"כ ככתובה לכב"ד ובמ"ש במ"א ליישב קו' הר"ן על הרי"ף גם זה א"ש דלכאורה קשה בשלמא למ"ד יסבון תנן א"כ כב"ד ככתובה דטרפה ממשעבדו אלא למ"ד ירתין א"כ אינה ככתיבה וא"כ הי' נ' דר' ינאי דאמר לכב"ד תנ"כ ככתובה היינו דס"ל יסבין ולמאי דקיי"ל ירתין ליתא לדר' ינאי אמנם כד דייקת איכא דברי' בגו דוודאי למאן דאי' לי' קצובין שפיר צ"ל ירתין וא"כ אין זה ענין לכתובה כלל ואנן ככתובה אמרי' אך למאי דקמי"ל כציבין א"כ לעולם יסבין תנן ומ"מ ל"ט ממשעבדו דהוה כשאר תנ"כ כמזונות ודכוותי' וא"כ שפיר גם לדידן תנ"כ דתוס' ככתיבה בבנין דכרין ומ"מ שפיר כ' הטור ויראה לי

ד' הפוסק' שהביא הראש דהיכא דלא מפרעו כולה ב"ד אין כאן כתוב"ד נ' משום דס"ל דווקא נע"מ אמרי' לא זולת ואי גם מגוף הכב"ד חסר הרי לא נע"מ כ"א קרן וד' החולקי' דהוו כמרובין ונתמעטו

ד' תלמידי רב שאמרו וה"ה לבע"ח והיינו דאי ס"ד בב"ח מודה ר''ע א"כ הוה לי' מרובין ונתמעטו וע"כ גם כתובה נע"מ וד' רבה דלמא באמת גם במרובין ונתמעטו פליג ר"ע

ולסיומי דשיעורי הקיץ תרי"ב אמרתי כי תיקון חז"ל כב"ד הוא רמז כי הנה תו"הק היא אשת בריתך והכתובה שנכתוב המה המ"ח דברי' שהתורה נקני' אמנם אין האדם זוכה ליתן אותם לעטרת בראש התורה עד אחרית ימי חייו כאשר כבר עלה על במתי החכמה והיראה והיינו זאת התורה אדם כי ימות באוהל בשעת תיתה נוכרת תפארת זאת התורה ואזי כל עיקר אשר עלה והצליח הי' למען הראות לתלמידיו תכלית שלימות האנושי למען ילמדו וובינו והנה המדות החמודות נקראו כוסף והיינו בנין דכרין היינו התלמידי' הנקראי' ליהון ירתין כסף כתובתיך המדות הכתובות לך ואמנם אימתי יורשין אותן כאשר יש בהם הכנה לעסוק בתורה לשמה והיינו היכא דאיכא נחלה דאורייתא משא"כ היכא דאין כאן נחלה דאוריי' כי העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות כה"ג לא יירשו והנה יש תלמידי' אשר בשעה שעומדין לפני רבם יבינו וישכילו מדותיו ואח"כ ברבות הימים יחשך אותם ויש אשר