ליקוטי חבר בן חיים י רלו

כתובו' הנה למה שפי' תוס' דפרוזבול מיירי שהלוה טוען פרעתיך ומהמני' לי' במגו דאי בעי אמר לא הי' לך פרוזבול והוה זה שפיר מעין אבד שוברו דמהימן במגו דאי בעי אמר לא גירשתיך אמנם לרש"י צ"ל דה"ק דמשו"ה לא מהמנא למימר אבד גיטי אף דגם הוא אינו נאמן לומר אבד שוברו מ"מ לא מגבי' לה משום דאבד טענה גרועה תדע דבפרוזבול הי' בדין ליהמני' משום חזקה דלא שביק התור כדאמרי' בגיטין ואעפ"כ לא מהימן משום דאבד טענה גרועה

ב' דד' רש"י שכ' וקיי"ל אין כותבין שובר כהש"ג דבכתובה דל"ש עבד לוה אין כותבין ושפיר כ' רש"י וקיי"ל כלומר בכתובה

וכ' רש"א דרש"י ותוס' פליגי בפי' קו' הש"ס דלרש"י הקו' אלאח"מ ולתוס' מחיי' והנה ד' רש"י כהרא"ה דגט היינו גט ממש ומשום דכותבין עלי' ושפיר ל"ק כ"א לאח"מ ותוס' לטעמיי' דהיינו עידי הגט וא"כ אפי' מחיים יכולה לגבות ב"פ

וכ' עוד דהיכא דהיתומי' יודעי' שהיא גרושה אין כאן חשש וק' א"כ יטענו תמיד כן ואמנם הנה באמת תי' הש"ס לקמן ביושבת תחת בעלה וכ' תוס' דתי' זה דוחק כוונתם שנצוה לכל אלמנה שתביא עדים על כך אמנם אם היתומי' טועני' כן באמת צריכה להביא וממילא לא יטענו כן כ"א כשיודעי' שנתגרשה שלא יהי' לה עדים שישבה תחת בעלה

אמנם ק' לי לשטת רש"י דהקו' הי' אלאח"מ א"כ רב כהנא ורב אסי לקמן מאי ס"ד בתי' רב הרי לא תי' כלום אלא דבלא"ה יל"ד דרש"י נקט שתגבה מחיים בגט ולאח"מ בכתובה והש"ס נקט לקמן תרוויי' בלאח"מ א"וו ה"ק הש"ס הנה מחיים וודאי כשתלך לגבות לא תגבה בגט לחוד דהרי א"כ אין לה תוספת ודלמא תמות מקמא דלימות איהו ותפסיד התוס' מכל וכל אמנם להא איכא למיחש דלמא לא יהי' לה מחיים כושר לגבות כלל ושפיר איכא למיחש דתגבה אח"מ ב"פ: ד' הרא"ה דאפי' עיקר כתובה לא מגבי' בחזקה דאין אשה מעיזה פני' ואמנם כן צ"ל דלכתחלה לא שרי' לה להנשא וא"כ אין כאן מדרש כתובה והרמב' דפסק דאפי' לכתחלה שרי' לה להנשא ע"כ ס"ל דעיקר כתובה באמת גביא

ד' בי"ש דלהכי מצריך הרמב"ם שבועה באומר גירשתיך ונתתי לך כתובתיך משום דהתם ל"ש אין אשה מעיזה כיון דהבעל מודה לדבריו אף דהיא אמרה גירשתני מקמי דהוא אמר גירשתיך ומ"מ הניח בקו' מדוע תיהמין בשבועה אמנם לדעתי הדברי' בהיפך דכיון שהיא אמרה תחלה גירשתני נאמנת אלא דברישא דהוא אומר לא גירשתיך א"כ מודה דלא נתן לה כתובה שפיר גובה בלא שבועה כיון דנאמנת משא"כ בסיפא כיון דטוען פרעתי א"כ נשבעת ככל מלוה שטוען לוה פרעתי בברי וכדר' פפא דאשתבע דלא פרעתיך מהימן בשבועה

ובענין מה דדחה הש"ס דא"א דת"ק דראב"ע מיירי בלא כ' דא"כ מאי הכל ודייק מראב"ע ולא דייק כפשוטו דא"כ מ"פ ראב"ע דלמא באמת ל"פ כ"א לפרושי בא. אלא דיל"ד דאס"ד בכ' לה מיירי מ"ט דראב"ע דמנה גובה ולא אמרי' דהוה תנאי ב"ד ותוס' אינו גובה וצ"ל דאדרבא בשלמא אי אמרי' דמנה מיהת כ' לה מהשתא היינו דכ' לה עכשיו משא"כ או ס"ד דכולה כתובה לא הוה כ"א ע"מ לכונסה אמאי כ' לה עכשיו כלל

בענין ד' המ"ל ע"ד הרשב"א ביישוב קו' הר"ן על רב נטרונאי דאמרי' לאלומי כוחו כ' לו שטר מתנה כוונת המ"ל דמאי דמראה השטר מכירה ע"כ למגבי באחריות דידי' וא"כ לא בטלה המכירה וא"כ היאיך יכול ליפות כחו לענין בר מצרא בלא"ה א"ש דאמרי' דבר מצרא מבטל המכירה וממילא חלה המתנה אבל מכירה ומתנה כהדדי א"א זה תו"ד

ד' הלח"מ פ' י"א מאישות לא זכיתי להולמם שכ' להרמב' מיירי שלא עשה גר מעשה נישואין אחר שנתגייר וא"כ פשיטא דלית לה כתובה ואפי' מנה מניין לה וצ"ע

אודה למגן דוא לכל חוסיו שעזרני לסיים פ' הכותב ובעזר שמאלו תחת לראשי אתחיל לבאר בפ' מי שהי' נשוי

הראשונה קודמת נ' דבא לאשמועי' דאף אם השניי' נתגרשה בחיי הבעל וא"כ הגיע זמן פרעון כתובתה קודם זמן הראשונה מ"מ הראשונה קודמת דלאו מזמן פרעון מני' כ"א מזמן שעבוד כמבואר בטוח"מ סי' ק"ד

יורשי הראשונה קודמין ליורשי שניי' נ' ג"כ דאשמועי' דאפי' אם יורשי השניי' הם יורשי' ג"כ ויורשי הראשונה אינם יורשי' וא"כ יורשי השניי' שהם מוחזקי' בירושה מקרי קדמו וגבו ואעפ"כ מה שגבו לא גבו. ומ"מ לא מצי הש"ס למפשט דמה שגבה לא גבה דדלמא אדרבא להכי נקט תנא יורשי' דסתמא דמלתא שני' מוחזקי' לאפוקי היא עם היורשי' דהיינו הראשונה עם יורשי השניי' אדרבא כיון שהם מוחזקי' מה שגבו גבו: