ליקוטי חבר בן חיים י רלד

אי הפירוש ע"י דרמו רבנן שבועה עלה מעיקרא תידוק כי היכי דתוכל לשבע א"כ ל"ד כלל לשכיר דהתם הוה מיגו לאפטירי ממונא כי שבועה אי אפשר למרמי עלי' כי טרוד בפועלי' משא"כ הכא הוה מיגו לאפטורי משבועה ומיגו לאפטורי משבועה לא אמרי' אך תוס' בסוגיין ס"ל דנשי לאו דינא גמירי ובוודאי לא דייקא ולא מציא למשבע אלא כיון דשביעה דרבנן הוא מציא לאפיכי עלי' דבעל כמ"ש לקמן וא"כ הוה שפיר דומיא דשכיר ושפיר הק' ואמנם תוס' בשאר דוכתי ס"ל דכל שבועת המשנה לא מפכי' כד' רש"י בשבועות וכד' רוב הפוסקי' א"כ ע"כ הפי' כמ"ש ולק"מ

ד"ה אין נשבעי' על הקרקעי' הא דלא הק' אנשבע ונוטל הייני משום דבהדי' תנן כל הנשבעין שבתורה ואפי' ע"א בכלל משא"כ הך דאין נשבעין על הקרקעות

דמסתמא שוין כלומר כיון דאנן ממעטי' שבועה מקרא דלכל עון משים דשבועה הוא הדבר הפחות שבכל אלו שנוכל א"כ מסתבר כי גם בשבועה ממעטי' רק הפחות שבשבועי' ולא שתהא עוד חמור זו משאר שבועות

ותי' הר"י נ' ליישב דבשלמא במודה במקצת שפיר נשבע על טענת שתי כסף של התובע אף דלא כפר לי' כ"א פרוטה משא"כ בע"א כיון דהעד אינו מעיד כלל על טענתו של שתי כסף נמצא דאינו נשבע על טענתו כלל וכי נשבע אפרוטה אטענת העד נשבע וא"כ מה אכפת לן בטענת הבע"הב ואמנם ד' התוס' נ' משום דקיי"ל גלגל שבועה דאוריי' וא"כ ע" טענת העד שפיר מגלגל עלי' שבועה על הכל

ובענין קו' רש"א דלא מק' תוס' בזה לשמואל ג"כ מבריי' דקתני כ"מ נ' דבשלמא לשמואל האי כ"מ מרבה לן ב' דברי' חדא העדאת עד בפרוטה ואידך אי היפוך שבועה ליתא בדאוריי' ונהי דחדא דהיינו קרקע אינו בכלל לא אכפת לן משא"כ לרב היאיך שייך כ"מ כיון דטרי יוצא מן הכלל ממה שהוא בכלל וע"ז תי' דלא עדיף מהיכא דקתני חוץ ואעפ"כ אמרי' דהא כללא רק לרבוי דבר מה אתי וטפי לא ילפי' מני' ה"נ כן לא אתי כ"א לרבוי דבר מה לא זולת

ואמנם במסקנא הסברא לחלק בין טענת שתי כסף נ' דהן אמת דמסתבר דלא תהא שבועה זו חמורה משאר שבועות אך בטענת שתי כסף אזלי' בתר סברא ואמרי' טעמא מאי בעי' טענת שתי כסף נ' דכל ענין שאמרה תורה בשבועה ולקח בעלי' דאת הימנתי' יפחות משתי כסף לא חשוב למקרי לי נאמן בזה אמנם בע"א הרי לא הימני' כלל ואפ"ה חייב שבועה א"כ אי חילוק בין פרוטה לשתי כסף

פוגמת בעדי' ע' רש"י נ' כוונתו דלאו בעידי הודאה סגי דלא שייך מהדר בתר עדי' כ"א עידי הלואה קאמר

א"נ ד' רש"י דדווקא אם היא טוענת כי למען תפטר משבועה עשתה כן ומ"מ איבעי' לן אי הסברא נותנת כדברי' שפיר ואי לא נימא דאערמי קמערמת. ואמנם העיקר נ' דכוונת רש"י דלא מיירי כשהוא הביא עדים והיא כפרה הכל דא"כ הוה חשודה על השבועה יל"ד לדרב"ח קמייתא דהתם שייך אשתמוטי שבא להחזיק משא"כ כאן וא"כ אפי' בשבועה לא נפרעת אע"כ דמיירי שלא כפרה ועדי' למאי אתו א''וו שהיא הביאתן

ובענין קו' תוס' אתנא דבריי' כ' תוס' באשה שנפלו האי תנא לא מחלק אד' רש"א שם ואפשר כוונת תוס' כפשוטו דבשלמא פוגם שפיר תני בהדי שכיר דתרוויי' בתוך וקודם שעבר זמנו וכד' ה"ה משא"כ ע"א ואינך דמיירי דווקא לאחר זמנו ושכיר דווקא קודם שעבר זמן פרעון שלו כדאמרי' בשבועו' ולהכי לא תני להו

פוגמת פחות משוה פרוטה מהו פי' רש"י צריכה שבועה אשאר כוונתו דלא תימא כיון דאערומי קאי מערמא אפי' בשבועה לא מהימנא דמיגו דחשודה אממונא דא"כ במודה במקצת הטעם משום אשתמוטי והו"ל לרבא למימר ג' תשובות בדבר כקו' תוס' א"וו לא אמרי' מיגו דחשוד אממונא

ובהא גופא דחיישי' אערמה כ"כ רש"א ואפשר ג"כ דאיבעי' הוה אי האי פרע דייק הוה חזקה כ"כ דאי חזי' דאיהו דייקא טפי מני' ש"מ אערומי קמערמא או דלמא לא הוה כ"א אומדנא בעלמא. ועד"ז לא תק' קו' תוס' בדבור הסמוך. אמנם בלא"ה נ' ג"כ ליישב דבשלמא פוגמת מפחות פרוטה דטענת למעליותא וודאי חיישי' כי כ"א תטעון כן משא"כ פוחתת דבאמת לפי דבריו לא הוה שטרא כלום ולא הוה כ"א מע"פ אלא דאנן מהמני' לה במגו וכיון דלא אמרה שטרא זייפא ומ"מ שפיר לא אתיא כ"א למטען כן דלאו טענא מעליא היא

אי פיקח הוא פי' רש"י האי בעל נ' כוונתו דאנן לא נסבי' לי' הך עצה ומכ"ש דהוכרח רש"י לפ' כן אי האי דר"פ מפ' אמאי דאמרי' מעיקרא להפיס דעתו כי היכי דלא לאשבועינה שבועה דאוריי' והדבר א' עם מ"ש רש"י דדאוריי' בשם או בכנוי וא"כ ע"כ הבעל מעצמו יעשה ולא דאנן ניהב לי' עצה