ליקוטי חבר בן חיים י רלג

דהרי באמת יש כאן ג"כ מיגו אמנם למ"ש דס"ל לרבא דכאן הוה מיגו להוציא א"כ שפיר כ'. אא"כ יק' מה זה שהק' תוס' משכיר לכאן הרי בשכיר לא הוה מיגו להוציא ואמנם לאחר העיון א"ש דמנא ידעי' להא מלתא כולא דכאן הוה מיגו להוציא מתנא דבריי' מדחשיב לפוגם בהדי נשבעין ונוטלין ואמנם מפשטא דמתני' דלא חשוב מ' וודאי אפכא ולזה מקמי דנחתי תוס' מכח תנא דבריי' להך סברא וסמכו אמ"ש באשה שנפלו דהאי תנא לא מחלק ופי' דהש"ס לא מסיים להך בריי' ובאמת תני לכולהו א"כ שפיר הניחו בקו' וכעין הצעה לתי' שאח"ז דכה"ג מקרי אתרע שטרא. ולזה ביבמות ובשבועות לא הביאו תוס' מסוגיין כלל ובתי' שם עדן ק' מסוגיין והיינו משום דלמסקנא דהכא ל"ק מסוגי' זו כלל וכמ"ש דכאן הוה מיגו להוציא

אמנם בע"א וודאי ק' טובא לרב"ח ונ' דרבא רצה ליישב דבריו וב' קו' של רבא חדא הוויי' וה"ק לי' וכ"ת דס"ל כיון דכתובה אינה נגבית אלא ממקרקעי א"כ כגבוי דמי ולא מקרי נשבעת ונוטל א"כ יק' שוב הא אן נשבעי' על הקרקעות. אמנם רב"ח נ' דק"ל הך ברייתא דכ"מ ששנים מחייבי' מאי אתא לאשמועי' כיון דקרא בהדי' כתיב דלכל עון ולכל חטאת לא יקום א"כ ע"כ קרא אתי למעוטי ומאי מיעט כיון דת דתשלומין וודאי לא מיעט דכ' עפ"י שני' עדי' וע"כ משבועה אתי למעוטי והך קו' גופא ק' לי' לר"נ אמר שמואל בשבועות ולזה קאמר דהך ברייתא אתי לרבויי בע"א טענת פרוטה ואמנם רב"ח כרב ס"ל דגם בע"א בעי' טענת שתי כסף דלאו אורח ארעא לאפוקי ש"ש בפחות מזאת א"כ ע"כ למעוטי קרקעות דנשבעי' עלי' בע"א אתי ורבא השיב לו דבשלמא לר"נ אמר שמואל הרי לא תנן בשום מתני' אין נשבעי' כ"א על טענת שתי כסף א"כ שפיר מצי' למימר דבריי' אתי לאשמועי' דר"נ משא"כ בנשבע ונוטל או בקרקע דבהדי' תנן דמן התורה אין כאן שבועה בנוטל וכן בקרקע איך תאמר דבריי' אתי לאוריי' על זה. ומיושב קו' תוס' ג"כ מר"נ אמר שמואל. וכ"ת א"כ ק' לרב מאי אתי ברייתא לאשמועי' י"ל כמ"ש דבריי' דרבנן קאמר דלאו אקרא קאי ומדרבנן באמת אפי' בנוטל ואפי' בקרקע ואתי לאשמועי' דהך שבועה כעין דאוריי' לענין היפוך וכיוצא וכמ"ש

דרך אחר ביישוב קו' תוס' מר"נ א"ש נ' דרב"ח ורבא בסברא פליגי דרבא ס"ל דמידי הוא טעמא דאמרה תורה אין נשבעי' על הקרקעות ה"ט דבשלמא במטלטלי יוכל אדם לשבע כי דבר זה שלו או של חבירו והוא יגבה ממנו כגון שיודע שלקחו או ירשו וכ"ת דלמא מעיקרא בגזילה הי' ביד בעלי' הראשוני' לית לן בה משא"כ בקרקע דאינה נגזלת וכל היכא דאיתא ברשות מרא קמא איתא כדאמרי' בהני אונכרי וא"כ אם מעיקרא היתה גזולה הרי נשבע על שקר ועתה ע"כ אין חילוק בין שבועת ע"א לשאר שבועות וא"כ בדר"נ א"ש שפיר מודה רבא מדאמרה ברייתא כ"מ ש"מ דלרבויי אתא ומיושב קו' תוס'. ואמנם א"כ גם למסקנא יק' היאיך הטילו רבנן שבועה על הקרקע אע"כ דלמסקנא קיי"ל שבועה דרבנן בקללת ארור בעלמא והן הן ד' רש"י במסקנא

ומ"מ מיושב בדברינו מאין פשיטא לי' לרבא דמתני' בקרקע מיירי טפי מכל שבועות הש"ס אי שעבודא דאוריי' דדוחק לומר משום דקיי"ל דלא כר"מ כ"א דכתובה אפי' מני' בקרקע דלמא במטלטלי ביד אחרי' מיירי ולמ"ש דרך את"ל קאמר רבא

דרך אחר בד' רבא נ' דרבא ה"ק לי' אס"ד דאוריי' כיון דחזי' דתורה לא אמרה כ"א דשבועה מהני לאוקומי ממונא ולא להוציא אמאי נימא כאן דהיא נשבעת ישבע איהי וכ"ת אמאי באמת אין כאן שבועה דאוריי' משום דמיירי בשעבוד קרקעות אין כאן שבועה דאוריי' וכ"ת א"כ עכ"פ מדרבנן יש כאן שבועה ול"ל לרבא להך דפרע דייק א"וו דרבא הדר בי' מכולא מלתא ואמר לי' דבאמת ל"ד כלל למודה במקצת דבשלמא מודה במקצת לי' לי' מיגו משום דאינו יכול להעיד משא"כ הכא דשטרא מסייעא לה למה לא יכולה להעיז וכענין דאמרי' בסוגי' דשליש גבי אין אשה מעיזה היכא דאיכא סיוע מעיזא וה"נ ל"ש א''וו כולה שבועה דרבנן הוה משום דפרע דייק וכו' אמנם בע"א יק' למה צריך להך דלהפיס ולזה נ' דהיינו הך באמת דכולהו שבועות דתקינו רבנן אף דרחמנא פטר היינו להפיס ד' בע"הב לא זולת

ואמנם ד' רש"י בהך דלהפיס נ' דהיינו דווקא היכא דאי לא יתנו רבנן שבועה יוכל היא לאתויי לידי שבועה דאוריי' לא זולת והיינו דאמר ר"פ אי פיקח כלומר דלהכי תקינו רבנן שבועה להפיס משום דמצי מייתי לה לידי שבועה דאוריי' אלא דק' א"כ מה נ"מ הרי גם עכשיו נשבעת לזה כ' רש"י דשבועה דאוריי' חמירא לן שהיא בשם ומיושבי' תו ד' רש"י

ואמנם במה שהניחו התוס' כאן בתימא הך קו' משכיר ולא הזכירוהו ביבמות ובשבועות נ' ליישב דהא מלתא תליא בפירושא דהא מלתא מאי דמשני הש"ס רמו רבנן שבועה עלה כי היכי דתידוק