ליקוטי חבר בן חיים י רלב

מ"מ בעי' וראי' מסיפא דמתני' דקתני ע"א כיצד הוא אומר נתקבלת ואי ס"ד לא בעי' ברי דידי' הך סיפא ל"ל אלא ש"מ לארויי אהא קאתי והיינו ג"כ ל' מעידה לאפוקי מעודי כלומר דלא תימא דמיירי מתני' היכא דרק העד טוען ולא הבעל קמ"ל דלאחר שטען הבעל והאשה בא העד להכחישה ואמנם גם הא לרב"ח ליתא דלדידי' היינו ע"א דאוריי' והתם לא בעי' טענת ברי ושפיר כ' רש"י ג"כ ובגמ' מפ' טעמא

ד"א נ' ביישוב דקדוקי' הנ"ל בנדקדק ג"כ אמאי נקט תנא למלתי' בכתובה א"וו דבא לאשמועי' דלא מבעיא בהלואה דכולא מלתא דהלוה רוצה לגבות הוא ע"י עידי השטר א"כ אתי שפיר האי עד ומרע לעידי השטר דליבעי שבועה מיהת משא"כ בכתובה דאוריי' דאמרי' לא כ' ככ' דמי ולא בעי שטרא ס"ד דלא להני עדות ע"א קמ"ל דאפי' ע"א מעיד עלי' ר"ל על הכתובה שמגיע לה בלא שטר ג"כ צריכה שבועה ואמנם אימת גרע כח השטר היכי דהלוה טוען ברי פרעתי דאזי לולי הי' שטר למלוה לא הי' גובה משא"כ היכא דגם הלוה טוען שמא נגד ברי דמלוה א"כ אפי' בלא שטר הי' נאמן המלוה בשבועה למ"ד ברי עדיף ולזה נקט תנא טענת ברי. ואמנם א"כ יק' טובא אמאי נקט בסיפא אלף זוז דהוה תוס' כתובה ולא כתובה דאוריי' ונ' דאצטריך דס"ר מקילי כתובה שנו כאן והם אמרו והם אמרו אבל בשאר שטרות אין כאן האי דינא ולכך אצטריך למנקט תוס' כתובה דהוה כשאר שטרות דאיהו שעבד נפשי' ואפ"ה צריך שבועה

סבר רב"ח כ"כ במתני' דמנא ס"ד הכי ואפשר עוד דס"ל כר"פ דהשבע לי דלא פרעתיך מצי כל לוה למימר וק' לי' קו' הש"ס מה בין זה לפוגם שטרו אע"כ דכאן שבועה דאוריי' הוה

ואמנם ד' רש"י נ' דרב"ח נפקא לי' למלתי' דק' לי' לשנא דלא תפרע אלא בשבועה דמ' דלא מצי מהפכא השבועה כלל דומיא דסיפא בטענת שמא גבי לקוחות ויתומי' ישלא בפניו וק' אמאי א"וו הך שבועה דאוריי' היא וש"מ דלא כמר בר רב אשי דס"ל גם דאוריי' מפכי' והן ד' רש"י

ואמנם א"כ יק' למסקנא אע"כ צ"ל דלמסקנא באמת ג"כ לא מפכי' וס"ל דדווקא בהיסת דר"נ הוא דאמרי' בשבועות דמפכי' ולא בשבועות דמתני' והן ד' רש"י בשבועו' שכ' לדרבנן כגון דר"נ אא"כ ק' מאי קאמר שוב ר"פ לקמן אי פיקח הוא מייתי לידי שבועה דאוריי' מאי נ"מ הרי גם דרבנן במתני' כדאוריי' דייני' אלא ש"מ דמ"מ נ"מ לענין שם וכנוי והש"ס בשבועות דלא מיירי כ"א מהיסת ושאר שבועות הם בכלל דאוריי' לא מצי למימר הך נ"מ כיון דגם בשבועות המשנה אין כאן שם או כינוי

ויל"ד בד' רב"ח לאיזו ענין אמר ואמר מר כ"מ וכו' כיון שכבר הביא מן הכ' דע"א מביא לידי שבועה ונ' בניישב תחלה ד' רב"ח וכי לא ידע מקו' דרבא אמנם בפוגמת נ' לתרץ דס"ל לרב"ח דבאמת כל מודה במקצת הי' ראוי ליהמני' במגו אלא דאמרה תורה הואיל דאיכא לברורי ע"י השבועה לשתבע ואמנם בתר דאשתבע תו לא הוה נוטל בשבועה כ"א ע"י המגו נפרע ולא ע"י השבועה וכ"ת הא הוה מגו להוציא לא היא היכא דאיכא שטרא אין כאן מיגו להוציא וכ"ת הא אתרע לי' האי שטרא כיון דעל פיו אתרע וס"ל לרב"ח כרבה בב"ב מ"ב וע' תוס' ב"מ ב' ע"א דה"ט דרבה ע"כ אמנם רבא ס"ל כמסקנא דידן בב"ב כיון דמ"מ האי שטרא אתרע לי' הוה מיגו להוציא וע"כ אינו נוטל אלא בשבועה וא"כ הוה נשבע ונוטל. ואפשר דפלוגתיי' דלרב"ח ק' לי' אמאי לא תנא תנא דמתנין פוגמת בהדי נשבעי' ונוטלין אלא ש"מ דמצד הדי' נפרע דאי' לי' מיגו וע"כ לא אתרע שטרא ואף דתנא דברייתא פליג עלי' קיי"ל כתנא דמתני' אך רבא ס"ל דהטעם דאתרע שטרא משום דמצי א"ל השבע לי דלא פרעתיך וכיון דחזי' דאפגם א"כ לא הי' יכול לשבע אך כ"ז מדרבנן ומ"מ מדרבנן לא הוה לי' שוב ליטול ולזה קחשיב לי' תנא דבריי' אך תנא דמתני' לא חשיב כ"א היכא דמדאוריי' אינו ראוי ליטול ולזה לא חשיב פוגמת דמדאוריי' אין כאן השבע לי דלא פרעתיך ובדברינו מבוארי' ד' התוס' היטב ביישוב מ"ש לפ' ד' תנא דבריי'. ומדברינו יצא לנו ג"כ יישוב לקו' רש"א שכ' להק' על אבעי' הש"ס בפוחתת מאי קמבעיא לי' ואמנם למ"ש א"ש דמידי הוא טעמא דאתרע שטרא בפוגמת משום דמצי א"ל השבע לי דלא פרעתיך וכיון דפרע לה לא מצוא לאשתבועי אמנם בפוחתת דלא נפרעה ושבועה דלא הויא אמנה לאו כל כמיני' א"כ שפיר לא אתרע שטרא ולא תקינו רבנן שבועה

ואמנם הא גופא איבעי' לי' לש"ס דוודאי אי בעי אתרע שטרא בעי' פרעון דווקא וכ"כ רש"י מודה במקצת שנתקבלה וכו' אמנם אי לא בעי' אתרע שטרא כ"א דמפרע לא דייק וזה שייך גם בפוחתת דזיל בתר סברא דמ"ט מפרע לא דייק דמה אכפת לי' הרי תפיס שטרא משא"כ דפרע וא"כ ה"ה בפוחתת

ובדברינו נתיישבו ג"כ ד' רש"ל התמוהי' שכ' דכאן לא אצטריך לאשתמוטי דאין כאן מיגו