ליקוטי חבר בן חיים י רלא

מצי א"ל שטרך בידו מאי בעי ולא מצי למימר לי' אשתבע לי דלא פרעתך אלא דמ"מ צריכא שבועה מדרבנן משום דמפרע לא דייק אך כ"ז בכתובה עצמה דהוה כעון הם אמרו והם אמרו כמ"ש בכמה דברי' מקולי כתובה משא"כ תוס' כתובה דמדעתו נתחייב לה ומ"מ ל"ש לגבי בעל עבד לוה וא"כ ניהמנה במגו ולזה צריך תנ"כ ככתובה כלומר דלא נתחייב כ"א ע"ד עיקר כתובה ולא דתיהוי עדיף מנה

אמנם לולי דמסתפינא הייתי אומר דד' רש"י דהא דאמרי' בשטר פוגם צריך שבועה באמת דווקא אם מודה הלוה חייב לו דאין כאן שטרך בידי מאי בעי אלא שזה טוען התקבלתי מנה לוה אומר ה' מנה משא"כ אם פרע לו כולו לא מהימן אפי' בשבועה ואמנם בכתובה מיירי תנא שטוען כי תחתיו פרע לה ואז אין דרך להקפיד לתבוע הכתובה מידה שלא תאמר עיניך נתת בגירושין ולזה חייב שבועה אפי' אם טוען התקבלת כל כתובתיך וזה שדייק רש"י פ' אע"פ ולכך אצטריך תנ"כ ככתובה דלא נימא דדווקא אכתובא דינא הכי דמיירי במקום שאין כותבין קמ"ל דטעמא כמ"ש דבעל ואשתו אין מקפידין בכגון זה וא"ש ג"כ דנקט תנא למלתי' בתוס' להורות על מ"ש וז"ש רש"י דכתובה נקט תנא היינו כדמפ' ואזיל ר"ל דמיירי דטוען שפרע הכל ובשטר לא היה דינא הכי וכמ"ש וז"ש ג"כ לא תפרע השאר ר"ל דאף דאכל השאר הם נידונין ואמנם כ"ז למסקנא דשבועה דרבנן הויא יש לחלק עד"ז משא"כ לרב"ח דמיירי מדאוריי' וא"כ ע"כ מיירי בפוגם שטר ג"כ ע"ד תנא דמתני' דהלוה כפר הכל דאי במודה במקצת כיון דס"ל לרב"ח דנשבעין על הקרקעות א"כ הלוה צריך שבועה ולא המלוה וז"ש רש"י ובגמ' מפ' טעמא כלומר ע"ד שכ' דלמאי דמפ' בגמ' טעמא א"ש טפי דנקט תנא כתובה

והנה מה שלא כלל תנא דמתני' כולא מתני' בחדא בבא נ' כי זה שהביאו לרב"ח למימר דתרתי דרישא דאוריי' וכ"ת א"כ ליערבינהו להנך ולתנינהו הא ל"ק דס"ל לרב"ח כדקיי"ל דע"א לא בעי טענת ברי ע"כ פסקינהו ואמנם למסקנ' דכולהו דרבנן צ"ל ג"כ משום דהני דסיפא בטענת שמא ודרישא בטענת ברי וכד' הכ"מ דבשבוע' דמתני' גם בע"א בעי' טענת ברי אמנ' לד' הש"ך דגם בע"א דמתני' לא בעי ברי צ"ל משו' דמצי מייתי לה לידי שבועה דאוריי' ולהכי ג"כ לא כלל ע"א ופוגמת בחדא בבא משום דבפוגמת אין כאן שבועה דאוריי' כלל והכ"מ דס"ל בע"א בעי' ג"כ איכא למימר דלהכי לא כלל ע"א ופוגמת בחדא בבא דנדע דהאי כי טעמא והאי כי טעמי' דס"ד דגם בפוגמת טעמא כדי להפיס דעת ואמינא דאף פוחתת מחויבת לשבע קמ"ל דפוגמת משום מפרע לא דייק הוא ופוחתת פטורה

והנה תמהו האחרוני' על הבעה"ת שהביא משם הירושלמי דפוגמת דווקא בדידה אבל לא בבני' וק' הא גמ' ערוכה היא בפ' כל הנשבעי' גבי דרב ושמואל ונ' דהנה כל הפוסקי' הביאו הך סוגי' דפ' כל הנשבעי' אכולא מתני' דידן בר מן היתומי' וכן הוא בש"ע חו"מ סי' ק"ח אמנם ד' הבעה"ת אינו כן דס"ל דפוגם דווקא אמרו בפ' כל הנשבעי' ולא ע"א ומייתי ראי' מהירושלמי דקאי אמתני' ואמאי קאמר הירושלמי למלתא ארישא דווקא ולא אכולא מתני' אלא ש"מ דבע"א לא הוה די נא הכי וטעמא דמלתא ע"כ מוכח דד' הירושלמי כד' הכ"מ דהאי ע"א מיירי בטענת ברי דווקא ולא כע"א דאוריי' ומעתה בשלמא בפוגמת דכי שקלת לד' המלוה מיל ד' הלוה א"כ השטר עדן בתקפו ולמה יפסידו בני המלוה משא"כ בע"א דכיון דהלוה טוען ג"כ ברי א"כ דבריו מול ד' הלוה ועדן דע"א עומד לחייב השבועה

ומדאמרנן להכי אף אנו נאמר דע"כ לא כ' המחבר סי' ק"ח דפוגמת וע"א אין אדם מוריש אלא בע"א שטוען הלוה שמא וכן נקט התם המחבר לכולא דיני דמתני' לקוחות שלא בפניו משא"כ בסי' פ"ד שבק לכולהו אינך ולא נקט בתחלה כ"א ע''א ומיירי בטוען הלוה ברי דאז מודה המחבר לבעל התרומו' דכה"ג אדם מוריש שבועה ואמנם נ' דגם בפוגם משכחת להאי דינא וזה דכולא מלתא דפוגם היינו דאי' לי' למלוה מיגו דאי בעי כופר הכל ואז שייך השטר עומד בתקפו ואמנם אם יש לו שובר ללוה א"כ ע"כ השטר אתרע ע" השובר א"כ כה"ג באמת אדם מוריש שבועה וידעי' כ"ז מדשבק לכולהו אינך דמתני' משים דלא מיירי כה"ג

ואמנם ע"ד מ"ש מדוע לא כ' הירושלמי למלתי' כ"א אפוגמת נ' בניישב ל' דמתני' דתני ע"א מעידה שהיא פרועה וכי לה מעיד הע"א מעיד הו"ל למימר א''וו דתנא רמז לן דדווקא בחייה מהימן הע"א ולא כשמתה ונמצא דל"צ הירושלמי לאשמועי' כ"א דגם בפוגמת דינא הכי. ולזה נ' דרמז רש"י שכ' בגמ' מפ' טעמא ר"ל דלמאי דמסיק רבא דלהא הוה כ"א דרבנן א"ש דנקט מעידה משא"כ לרב"ח דס"ל דאוריי' ובדאוריי' אמרי' אדם מוריש שבועה ק' ל' מעידה

ד"א בד' רש"י אלו נ' דס"ל לרש"י כד' הכ"מ דנהי דבע"א בעלמא לא בעי' טענת ברי בע"א דמתני'