ליקוטי חבר בן חיים י רל

כן שפיר מוכח מדפריך ר"ה ברי' דר"י אף דלא ידע לדרבא אמר ר"נ ש"מ הל' הכי

בסוגיא דפוגמת פ' הכותב תחלת ימות דקץ תרי"ב

הפוגמת כתובה יל"ד מ"ש כתובתה דנקט הרי גם בשאר שטרות דינא הכי ועוי"לד מה זה דקאמר פוגמת כיצד וכי מה בא למעוטי ועוד פתח בזוז וסיים במנה ונ' דהנה ה"ה השיג על הרמב"ם ספי"ד ממלוה שכ' דתוך זמנו אין כאן דין פוגם והקשה ה"ה אמאי הרי הוא בעצמו טוען דאין כאן חזקה דאין אדם פורע תו"ז שהרי הוא אומר שנפרע ונ' בניישב תחלה ד' התוס' לקמן שכ' דלהכי חשוב תנא דברייתא פגם בהדי נשבעי' ונוטלים דס"ל דמדינא לא הו"ל ליטול אפי' בשבועה דהאי שטרא הרי אתרע לי' לפי דברי' וק' ליהמני' מיהת במגו דאי בעי הוה אמר דלא אתרע דאין זה דומה לפוחתת דהתם השטר מעיקרא חספא הוה ולא הי' כאן מעולם מלוה בשטר אמנם נ' כוונת ד' התוס' ועד"ז דכיון דבאמת משעה דטעין הבעל פרעתיך איחייב לי' שבועה דלא פרעו כדר"פ אלא דאנן אמרי' דמצי למשבע אך כ"ז אם לא פגמו משא"כ עכשיו דמודה שפגמו א"כ ע"כ הי' חייב להודות דהרי דע שיבאני לידי שבועה ולא הוה מיגו דידי' מיגו ועד"ז נתיישב במאי דחלקו תנא דמתני' ודבריי' דתנא דמתני' מ"מ לא חשיב פוגם בהדי הנשבעין ונוטלין והי' אפשר לומר דהנה האי תי' לא א"ש כ"א להל' דכה"ג לא הוה מיגו משא"כ תנא דמתני' ס"ל כרבה בב"ב דכיון דהשטר לא אתרע כ"א על פיו שפיר הוה מיגו וא"כ שפיר לא חשיב לי' ולפנינו נדבר עוד מזה אמנם למ"ש א"ש דל"פ דתנא דמתני' לא חשיב כ"א אותן דד"ת אין נוטלין אפילו בשבועה משא"כ פגם דד"ת לא מצי א"ל אשתבע לי דלא פרעתיך וא"כ מדרבנן בעלמא לא מפרע ותנא דבריית' אף דרבנן קחשיב. ומ"מ כל עיקר דלא מהימן בהאי מיגו היינו משום אשתבע דלא פרעתי' אמנם ד' הרמב"ם כמסקנת הש"ך וסמ"ע דלא כהשו"ע דתוך זמנו אין כאן כלל אשתבע דלא פרעתיך וא"כ שוב מהימן במוגו דאי בעי אמר לא פרעתני כלום ומיושב קו' ה"ה

ואמנם הלח"מ שם הק' על ה"ה מש"ס דשבועות דפריך על ר"פ וכי מה בין זה לפוגם לימא דפוגם מהני אפי' בתוך זמנו ואז ליתא לדר''פ ונ' דהנה רש"י כ' שם דלאו מברייתא פריך כ"א ממתני' דידן והאריך שם ונ' דד' רש"י כה"ה ובא ליישב קושי' זאת ולזה כ' דקו' הש"ס ממתני' דידן ומתני' דידן ע"כ לא מיירי תו"ז וזה דהנה מדדייק תנא למתני אלף זוז דלא משכחת בלא תוס' ובסיפא נקט מנה ש"מ דתנא הכי קאמר אף דאיהו טוען דפרע לה גם התוס' ואיהו לא קמודיא לי' כ"א בעיקר כתובה דבמנה ע"כ אין כאן תוס' כלל מ"מ צריכא שבועה גם על התוס' ואמנם כן ע"כ מיירי לאחר זמנו דתוך זמני אמאי לא ניהמנה במגו דהרי לגבי תוס' לא אתרע חזקה דאין אדם פורע וכ"ת היא הא לא היא דכתובה דבתנאי ב"ד קאתיא אורחא למפרעא תוך זמנו ולא התוס' אלא לאו ש"מ דמתני' לאחר זמנו ושפיר פריך הש"ס כיון דלאחר זמנו הוה ל"ל פוגמת תיפוק לי' מדר"פ ומיושבי' ד' ה"ה ומדוקדקי' ד' רש"י בשבועות. ואל ענין זה נ' כי כיון גם בסוגיין מ"ש כד כדמפ' ואזיל ור"ל דכתובה דנקט תנא היינו לרבותא דמפ' ואזיל דאף דאיהו לא אודות לי' בתוס' כלל מ"מ צריכא שבועה גם על התוס' וז"ש כדמפ' ואזיל וביאור עוד כלומר דצריכא שבועה על השאר כלומר אף דבשאר נכלל בין העיקר בין התוס' ואמנם ד' רש"י דכ"ז למסקנא דהך שבועה דרבנן משום דפרע דייק משא"כ לרב"ח דהיינו שבועת מודה במקצת באמת עיקר השבועה על העיקר ומגלגל אתוס' אמנם מעיקר אתוס' גופא כגון באלמנה שאין כתובתה אלא מנה לא מצי להשבועה דהוה כחטין ושעורין או כמלוה ופקדון וז"ש רש"י וטעמא מפ' בגמ' כלומר דל' דמתני' מסייע למסקנת הש"ס דלא כרב"ח

ומ"מ נתיישב ל' המשנה ואמנם גם בשטת הרמב' א"ש דאדרבא מדדחק תנא למנקט בגוונא דדווקא לאחר זמנו מיירי ש"מ דתוך זמנו אין כאן דין פוגם. וד' רש"י וה"ה משום דבעי למתני דומיא דע"א דמיירי ע"כ לאחר זמנו

ובדברינו מובני' ד' התוס' פ' אע"פ ד"ה ולפוגמת שכ' דר"ל אם פגמה כתובה נשבעת גם אתוס' וק' אפכא הו"ל למימר דשכיח לכאורה טפי אמנם התוס' כוונו על ד' משנתינו זאת כלומר דממתני' דידן יליף תנא ומתני' מיירי כה"ג וכמ"ש דלהכי פתת באלף זוז דהיינו תוס' וסיים במנה דמיירי מסתמא בכתובה דאוריי' דהוא כתובת אלמנה

ואמנם ד' רש"י שם פ' אעפ"י כבר עמד עלי' הרש"א ונ' דאפשר ד' רש"י דהא דבשטר פוגם צריך שבועה היינו כמ"ש משום דמצו א"ל אשתבע לי דלא פרעתיך וכ"ת נימא לי' שטרך בידי מאי בעי אמרי' עבד לוה לאיש מלוה ולא מצי לנוגשו למיהדר לי' שטרא וכיוצא משא"כ בכתובה דל"ש עבד לוה א"כ שוב