ליקוטי חבר בן חיים י רכט

תי' בגיטין דאלמנה ס"ד דהוה תו"ז ס"ל דבאמת גם תו"ז חיב שבועה כד' ר"ה ובגיטין ס"ל כד' הרמב' ולר"פ ג"כ אפכא דבגיטין אי' להו כד' ר"ה ולזה כ' דאם נצרף חן לתו"ז ס"ד דפטורה

ואין להק' עמ"ש תוס' ב"ב שם משום דסמוך למיתה אומר צררו אתפסה א"כ נפרעת שלא בפני' מא"ל אטו מי לא עסקי' דשלח לה גט ממדה"י דאימור ג"כ קודם שהלך למדה"י צררי אתפסה

ואמנם מ''ש תוס' דאלמנה בעי חן טפי וצ"ע דבשלמא לשטת רש"י דס"ל חנא היינו שימצאו האנשים חן שפיר א"ל דמיתה שכיחא ולהכי חששו לאלמנה וגירושין לא שכיחא משא"כ לשטת התוס' דחנא היינו שתנשא האשה א"כ מאי חילוק יש בין גרושה לאלמנה ואמנם בלא"ה תמוה כי שם פ' השולח לא השיגו בתוס' על רש"י בפי' מלת תן עד בפ' הניזקין ולמ"ש היינו דהתם גם תוס' מודו דמשום חנא שתנשא אין בידינו להפסיד ליתומי' כ"א פי' חנא כרש"י ואז ע"כ עקרו רבנן השבועה שימצאו האנשים תן ומה"ט התקינו מעיקרא לטובת הבעל שנשא האלמנה הזאת שיחשב כאלו נתן לה נאמנת ופטור משבועה. ומ"מ הרי באמת לא אמרי' כ"א סד"א והיינו דאמרי' דיותר ממה שהאיש רוצה לישא וא"ש גם למסקנא

מנכסי' משעבדי' כיצד יל"ד מאי בעי תנא בזה בשלמא בנפרעת שלא בפניו אתא לאשמועי' דדווקא הלך למד"ה כלומר למקום רחוק משא"כ למקום קרוב ואמנם בשאר מאי בעי ובשלמא אי בב"ח מוקדם לגבי מאוחר או במתנה לא הוה דינא דמתני' שפיר הוה אמרי' דהא אתא למעוטי משא"כ השתא ולזה נ' דבא למעט דדווקא אם באה להפרע מנכסי' ממש ולאפוקי אם ייחד לה ארעא בד' מצרנהא דאמרי' באע"פ דשקלא בלא שבועה ולהכי קתני נכסי' בין במשעבדי' בין ביתומי'

הנה מדק' לי' לבעה"ע אמאי לא משני הש"ס יתומי' מלוה מיירי מתני' וכגון דטעון לוה אשו תבע לו דלא פרעתיך אלא ש"מ דדווקא לגבי יתמי לוה דלא טענו ג"כ ברי מהני שבועה שלא פקדנו משא"כ לגבי לוה עצמו בשלמא מלוה דטעון ברי לפילי מהימן בשבועה משא"כ יתמי מלוה וע"ז דחה ה"ה דה"ט דלא משני מלוה גופי' דמ' לי' אע"ג דלא טעון דומיא דאינך ואמנם לד' המפ' דגם יתומי' מן היתומי' א"צ לשבע אם לא טענו היתומי' בהדי' א"ל אבא פרעתי א"כ שוב מצי שפיר לאוקמי מתני' בלוה גופי' ואמנם ע"ד שכ' במתני' נ' דמעיקרא אין כאן קו' דהן אמת דהוה מצי הש"ס לאוקמי מתני' בלוה ומשום דר"פ אא"כ שוב הוה ק' אטו ר"פ מתני' אתא לאשמועי' אלא ע"כ מדינא דמתני' שקיל אבוהן בלא שבועה וה"נ ע"כ ביתומי' מן היתומי' מיירי אך למסקנא דאי' לן דר"פ שפיר כ' הרמב' דאפי' בלוה עצמו דינא הכי

אבל אמרו לא לויתי ק' וכי מאי ס"ד דמצי טעין לא לויתי בשלמא לד' התוס' דמיירי בשטר שאינו מקוים ודווקא אנן לא טעני' מזויף הא אנהו מצי טעין שפיר קאמר דאם אמרו לא לויתי דהיינו מזייף לא יפרעו עד דמקיימו שטרא אמנם לד' ש"פ דבכ"ג לא יפרעו עו עד דמקיימי ק' ונ' דד' ר"ז להאי לשנא הי' דכל עיקר דמהמני' ליורשי' בשבועה שלא פקדו היינו משום דמכחיש לי' ללוה סברא דידן דהיינו שטריך בידי נהי דלא מהימן למטען כך מ"מ כיון דעכ"פ שבועה דלא פרע על המלוה לשבע וכיון דלפי דבריו אין כאן סברא דשטרך בידי מאי בעי תו לא מהני שבועת היורשין כלל ואמנם רבא השיב לו שפיר כיון דאומר לא לויתי אפי' עסק שבועה אין כאן

ועד"ז יש ליישב מאי דק' לד' הפוסקי' דאפי' ביתומי' מן היתומי' אנן טעני' אמאי קאמר ל"ש אלא שאמרו אמר לנו אבא פרעתי מאי צריך כאן שאמרו הא אנן טעני' אמנם ס"ד דבאמת לא מהני שבועה שלא פקדנו אלא היכא דאנן טעני' אבל אם היתומי' טועני' לא מהני קמ"ל דאף כה"ג מהני

כ' בהג"א מכאן יש להוכיח דאם אומר לא לויתי לא מצי מתרץ דיבורי' ולולי דברי' הייתי אומר אפכא דלכאורה יל"ד אמאי נקט הש"ס הך דר"ז דווקא איתומי' מן היתומי' ולא אמתני דידן א"וו דבמלוה מן היתומי' באמת טעני' להו מאי לא לויתי לא עמדתי בהלואתי ואמנם כאן ביתומים מן היתומי' לא תרצי' דבוריי' עד דמתרצו להו אנהו

הביא הרי"ף ראי' מדפריך בערכין אדרבא מב"ח ש"מ דגם ב"ח נפרע שלא בפניו וק' הא רבא דאמר הכא משמי' דר"נ וא"כ שפיר פריך דרבא אדרבא ואף דיש לדחות הא דרבא מ"מ אין כאן ראי' ואמנם הא לא ק' כ"א לד' התוס' בערכין דאף הת"ק ע"כ דע מדר"נ דטעמא שלא יהא כ"א נוטל וכו' אמנם למ"ש שם דאלו ידע לא הוה פריך כ"א הכא ק' לי' בשלמא לדידי ה"ט דבהלך למדה"י לא חיישי' לשובר דא"כ שטרי' בידי' מאי בעי כיון דצררי אתפסה דבמיתה אמרי' דעד דשקיל לשטרא מיית כמ"ש רש"י אלא לטעמא דשובר מ"ש ומשני לי' רבא כדר"נ אמנם