ליקוטי חבר בן חיים י כב

בב"י ג"כ יהא מותר דהרי ממזר וודאי אמר רחמנא וע"ז כ' רש"י דרב טעמא דת"ק אתי לפרושי וה"ק הא דת"ק בממזרת מתיר היינו ברוב פסולין דנהי דמ"מ ס' הוה מ"מ מסתבר טפי למיזל בתר רובא מבתר מיעוטא משא"כ ברוב כשרין גם ת"ק מודה ואמנם עכ"פ רב כת"ק דלר"א ל"ש עכ"פ אמר בממזרת

ומ"ש דאפי' אוולד מהני חזקת האם הכי מ' ממ"ש תוס' בכתובות דלכאורה טעמא דמאן דמכשיר ברוב פסולין משום דאוקמא אחזקה וק' תינח בה בתה מא"ל א"וו דגם לבתה מהני חזקתה למאן דמכשיר בבתה ובזה נ' לתרץ קו' הב"ש סי' ד' אמאי מהימן י' לה ברוב פסולין ומ"ש הבי"ש דמשום קבוע לא מקרי כ"א ס' י"לד לכאורה דהוה ס"ס דקבוע גופא ס' וס' קבוע כיון דאיכא רוב לפנינו ולמ"ש א"ש דגם אבתה מהני חזקת האם וא"כ שפיר אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה והוה ס' ומהמני' לה בדרבנן כמ"ש ה"ה וסיעתי' לכן יש לתרץ עד"ז קו' השניי' של הב"ש בקהל דמהמני משום דס' ממזר מותר לבוא בקהל ממזרת ג"כ ליהמני דבס' קהל יבא ולמ"ש א"ש בשלמא בקהל מהמנא דאפי' ברוב פסולין לא הוה כ"א ס' משום דחזקתה מתנגדת לרוב משא"כ היכא דאמרה לממזר נבעלתי והרוב מתנגד לדברי' וגם החזקה מסייע להרוב א"כ מה"ת אפי' ס' לא הוה ולא מהימנא כלל

והנה כתב רש"י בקידושין ואסור בבת ישראל משום דשתוקי הוא ר"ל דהכתי' גזרו כ"ז שלא נבדקה אמו

ועד"ז י"לפ מ"ש רבא אליבא דר"א בכתובות בתה לית לה חזקה דכשרות ר"ל דכיון דבלא בדיקתה עכ"פ אסורה על פיה לא מכשרי' לה וכאלו אמר אית לה חזקה דלא כשרות

פוסל בבתה כבר כ' לדקדק פשיט' ואמנם למ"ש לעיל דר"ג מטעם עדות מכשר לה ור"י פוסל אותה י"ל בזה דר"י ג"כ פוסל אותה לעצמה דווקא דמקרי נוגעת בדבר א''נ ע"ד דאמרי' ביבמות וכולן לא ישאו עדים שהעידו על עיגונא והכא נמי היא עצמה אסורה לכהן אבל אבתה תיהתן קמ"ל

והנה מד התוס' ביבמות במ"ש דללי"ב פליגו אביי ורבא וכו' למדנו יישוב למה שיק' שם דבלי"ק אצטריך מתני' לאשמועינן בלא דיימא מעלמא ובלי"ב אמרי' לא דיימא אצטרי' למימר אמנם הא תלי' בפלוגת' דרב ושמואל בלי"ק דאפי' בא עלי' אמר רב הוולד ממזר וא"כ שפיר אצטריך תנא דמתני' לאשמועי' דבלא דיימא מעלמא מיהת הוולד כשר משא"כ בלי"ב דבבא עלי' מודה רב א"כ לא דיימא מעלמא שפיר פשיטא וע"כ בדיימא מעלמ' פליגו אביי ורבא וכה"ג דייק רבא ממתני' וז"נ כוונת ד' תוס'

והנה מסוגי' זו ללי"ב הק' תוס' בסוטה כ"ז אהא דאמר שמואל התם אל ישא אדם בת דומה דבאה מטפה, פסולה והרי גרע מבעל ומ"מ קאמר רבא דבבא מודה כשמואל והנה באמת קו' זו לכאורה לא אלימא כולי האי למ"ש רש"י דמלתא דשמואל באם בא לישאל איזו ישא שאין לפניו כ"א דומה ובת דומה אלא דמ"מ יק' כיון דבתרא שדינן מאי טפה פסולה איכא ונ' דרש"י בסוט' שם יושב זה שכ' מטפה פסולה כותי או ממזר הכוונה לרש"י כזה דבשלמא לניאוף בעלמא לא חיישי' אפי' לטפה פסולה דביאתו מצד עצמה כשרה אלא משום דא"א היא אמרה תורה תיפסל וכיון דרוב בעולות אחר הבעל א"כ מעולם נפסלה משא"כ בביאת כותי או ממזר דהביאה מצ"ע ביאת איסור ונהי דאמרה תורה דבטלי ביאה זו ברוב בעילות הבעל מ"מ אם הי' כאן ביאה כזאת הרי הטפה פסולה בכ"מ שהיא פסולה היא הא למה זה דומה לאיסור שנתרבה עליו היתר דנהי דבטל מ"מ האי בכ"מ שהוא אי' הוא ולכל הפוסקים חוזר וניעור ולרש"י גם צריך להשליך א' בעדו וע' בזה ודוק

והנה במ"ש תוס' בכתובות דהאי תי' בקידושין מאי שתוקי בדוקי קאי להך לשנא דמיירי בדיימא מעלמא מתיישב ג"כ קו' תוס' לקמן על הר"י דהרי סוגיין קאי לד' הר"י בלי"ק דיבמות והאי לישנא בקידושין ללשנא בתרא

ובמה שהק' תוס' מהא דמ' הכא דמודה לחוד מהני גם לאביי יש לתרץ עד"ז לדעתי דאביי דנאמר התם ביבמות מדאפקרה עלה ע"ד לומר כן כ"א לרב משום דק' לי' למה אמר רב בבא עלי' הארוס בוודאי דמותר בממזרת דבשל מא בארוס שעברה ולא ידעי' אם בא עלי' הארוס שפיר כ' רש"י בקידושין דטעמא דרב משום רוב פסולין משא"כ בבא עליה האריס למה לא יהא ס' מיהת א"וו טעמא דרב משום דאדרבא מדחזי' דאפקרה נפשה לארוס גם לעלמא אפקרא נפשה וא"כ ל"ש בין דיימא ללא דיימא וא"כ ה"ד לרב אתי' משא"כ לשמואל דבאמת לא קאמר כ"א ס' ממזר וודאי אמרי' דהיכא דלא דיימא מעלמא אפי' ספק לא הוה והכא לשמואל קיימי' ולא לרב

ובענין מה דאמרי' הא נמי כדיעבד ע' רש"י שהרכיב ב' ענינים ביחד להוציאה מבעלה וגם לאסור הוולד ובד' הר"ן מיושב קצת דד' רש"י דלבו נוקפו ואין ד' רש"י מטין כן ולי נ' דד' רש"י באמת כי הוולד לא