ליקוטי חבר בן חיים י רכח

תנא ותני חנוני ואפוטרופסי' אלא משום דחנוני מיירי בדבר מאכל ומשתה וס"ד דכה"ג מצי להשביעה דמוריא היתירא להוסיף לעצמה על מזינותי' משא"כ באפוטרופוס שהוא בעניני ממון לא מצי חשוד לה קמ"ל דאפי' כה"ג מצי להשבועה וז"ש רש"י בחנוני משבועה שלא עכבה מהמאכל והמשתה עצמו וזה ל"ש באפוטרופוס וכ"ת לתני אפוטרופוס ולא לתני חנוני ס"ד עניני מאכל ומשתה ליהוי כעסתה ופלכה קמ"ל דלא

נתקשה רש"א בענין ראי' תוס' מהירושלמי דהרי למסקנא גם רש"י מודה ונ' כוונתם דהירושלמי לא קבעי כ"א מ"ט דרבנן ולא מ"ט דר"א דמס' לי' אי ר"א לכתחלה קאמר או ע"י גלגול ומ"מ פשיטא לי' דאפי' אי ר"א ע"י גלגול קאמר טעמא דרבנן משום שלם בית

והנה נחלקו הרי"ף ור"ת אי הל' כת"ק והנה ראי' ר"ת לכאורה אלימא דהרי כר"ש ע"כ הל' מדס"ל כאבא שאול ואמאי לא נפסק כוותי' גם באידך אמנם לד' הרי"ף באמת אין כאן ראי' כלל דהרי"ף ס"ל דר"ש עם אבא שאול ג"כ פליגי דלאבא שאול מהני פטור שבועה גמור אפי' לגבי יתומים וכתובה ולר"ש לא מהני ואנן כאבא שאול קיי"ל א"כ אין הל' כר"ש כלל. אך ר"ת ס"ל דאבא שאול ל"ד בנקי נדר אמר כ"א אפי' בפטור שבועה ממש וא"כ שפיר ק' כמו שכ'

וכ' תוס' דלמסקנא דר"פ בדר"ש סיפא דקתני אין היורשין ה"ה אינו אלא אגב רישא נקט דמיירי ביורשין יק' א"כ מאי אתקיף ר"ש על ר' ירמי' דהרי ע"כ לא הק' מרישא דיורשין משביעין דהתם ג"כ מיירי אחר שמת ושייך שוב יורשין וא"כ מסיפא הוא דק' לי' וא"כ לימא נקט סיפא אגב רישא כמו למסקנא ולזה נ' דלעולם קו' ר"ש הי' מרישא והכא קשיא לי' כיון דמיירי בנפרעת שלא בפניו א"כ מעיקרא כשנתנו לה ב"ד מזונות אדעתא דהכא יהיב לה שישביעוה לבסוף גם על המזונות וא"כ לא איבעי לי' למימר היורשין משביעין דמ' דרק אכתובה נשבעת ולא אמזונות כ"א הו"ל למימר ב"ד משביעין דהוה שבועת מזונות ג"כ בכלל

והק' הב"ח הובא בבי"ש צ"ז מנ"ל להרא"ש למידק מרש"י דכ"ז שהוא בחיים היא נשבעת דלמא אדרבא כ"ז שהיא בחיים אפי' לקוחות פטורי' דהואיל ויש לה פטור שבועה אמנם לדעתי אין ד' הראש כלל אשר אם יש לה פטור שבועה עלי' לשבע בשביל שמכרה כ"א היכא דאין לה פטור שבועה קאמר דאף דמכרה מ"מ נאמנת לומר פרוע ודייק זה מדצריכין הלקוחות לשבע שלא פקדה כי הוא פרוע ואם פקדה מאי אי' לה גבי' לקוחות אלא ש"מ דמהתנא. ואמנם ד' תוס' בשם הירושלמי לחלוק על זה וכ' דלא מיירי מתני' בשבועות כתובה כלל. ולזה כוונו ג"כ המפ' בהראש דקאי אשבועתם שהם נשבעי' מחמת פגימתן וכיוצא

וכ' רש"י דאם נתאלמנה ומתה נשבעי' יורשי' וק' הא אין אדם מוריש שבועה לבני' וצ"ל דד' רש"י ע"ד שכ' הפוסקי' אדאבא שאול לקמן דאם כ' לה נקי נדר אף דאם היא חיה צריכה לשבע מ"מ לא אמרי' כה"ג אין אדם מוריש שבועה ולרש"י ס"ל הא דינא ג"כ מ"מ בדינא דמתני' דאף דלא פירש לה בהדי' פטור שבועה לגבי יורשי' מ"מ שוב ל"ש כה"ג אין אדם מוריש שבועה לבניו

שבועה מאי עבדתא ע' רש"י כוונתו דמעיקרא ס"ל למק' דע"כ משבועה דמסקא אדעתא מיירי דאל"כ לא הוה מק' דלמא משבועה דלא נפרעת דמצי א"ל אמנם להא לא מסקא אדעתא כלל והיינו דפריך

והנה כ' רש"י דמ"ד אפוטרופיא ל"ל פוגמת דאל"ה לא הוה פריך הש"ס והש"ס גופא ע"כ דייק לי' דמ"ד פוגמת ע"כ גם אפוטרופי' אי' לי' דאל"כ לתני הך מתני' בתר מתני' דפוגמת וא"כ אי מ"ד אפוטרופי' שוב גם פוגמת אי' לי' במאי פליגו אלא ש"מ כדכ' רש"י

נקי נפשך בשבועתא לכאורה למאי אצטריך למכתב לה אמנם נקי נדר לחוד ל"ק דא"ל דאפי' בנדר נאמנת ונקי שבועה דלא תהא נאמנת כ"א בשבועה ואי כ' תרוויי' כוונתו אף דנקתה נפשה בנדר עלי' לנקות נפשה בשבועה

שאר עניני גביי' חוב וכתובה פ' הכותב

פי' רש"י דטעמא דצריכין שבועה כל הני דמתני' משום דאילו הוה לוה בפנינו מצי טעין אשתבע ויל"ד א"כ ע"כ ידעי' דר"פ דאי ליתא לדר"פ ליתא ג"כ למתני' ואטו ר"פ מתני' אתא לאשמועי'. ונ' דע"כ אצטריך להאי טעמא למאי דקים להו לרוב הפוסקי' דמתני' ע"כ בשטר מקוים מיירי דאם אינו מקוים טעני' מזויף דלא כתוס' ריש גיטין ואמנם אי ליתא לדר"פ הו"א באמת דמתני' בשטר שאינו מקוים ומזויף לא טעני' דלא שכיח ואמנם פרוע במגו דמזויף שפיר טעני' ולכך אצטריך שבועה ואמנם השתא דאיתא לדר"פ שפיר אמרי' דמתני' במקוים דווקא

והנה לד' רש"י אלו מבואר כשטת הרמב"ם דתוך זמנו אין כאן שבועה כיון דגם לדר"פ ליתא תוך זמנו ואמנם לר"ה גאון נ' דק' לי' מכתובה כמו שהק' בתוס' ב"ב ה' ע"ש ואפשר דתוס' במכלתין שהשמיטו להאי