ליקוטי חבר בן חיים י רכג

כאן עוד שאר קרובים מלבד טוביה זה ונ' דהנה סברת אלו הפוסקים דלא חשיד אינש לעבור על מ"ש ז"ל לא תיהוי מעבורי אחסנתא ואמנם א"כ ע"כ מיירי שאין כאן כ"א זה לבדו דאל"כ הרי שוב מעביר נחלה ושפי' הקשה

והא דלא איבעי בש"ס ג"כ אפכא אין אחד מהם שכן וכו' דהתם פשיטא דעבדי' שודא משא"כ כאן ס"ד דנחקור מי הי' זמן יותר שכנו או מי קרוב מצד האב או האם או מי הוא ת"ח ביותר קמ"ל דלא כ"א אמרי' שודא

ומ"ש הר"ן דל"ק מזה על רש"י כוונתו דלא ימלט שימצא שים מעלה יתירא באדם א' יותר מחבירו אך אינה מעלה מפורסמת כשכן וקרוב ות"ח ולכך צריכא אומדנא דדייני. אך ד' רש"י קשין מצד אחר דלמה קרי הש"ס לזה שודא לימא בהדי' הישר שבהם או האוהב קודם ולזה נ' דכוונת רש"י דתרוויי' שווין למי אהב יותר ומי מהם חשיב במעלה ואם האהבה כדי יותר מאהבת חבירו

והנה מה שחילק ר"ח בשודא בין קרקע למטלטלין לא הראו הראשונים מקום לדברי' ולי נ' משום קו' הלח"מ מ"ש מלוה שיש נו שובר על יוב"ש אחד שפטור מלשלם לשני' אלא ש"מ דהתם משום דמלוה חשוב מטלטלי ובהכי מתיישב גם התוספתא דלא אמרי' שודא ומ''מ דאמרי' יחלוקו צ"ל לפי"ז דמיירי כמ"ש הש"ך רנ"ג שהיורשים רוצים לקיים צוואת אביהם והטעם לחלק בין מטלטלי דשייך בהו מוחזק משא"כ בקרקע כיון דד' שכ"מ כמסורין ולא בעי קנין אזלא לה חזקת מרא קמא לגבי יורשין

ור' שודא לפי' הראשונים כ' שהוא כמו שוחדא נראה להסביר כוונתם דארז"ל שוחד שהוא חד הלוקח שוחד נעשה חד עם הנותן וכיון דהכא הדין למי שנוט' לב הדיינים יתנו א"ש ל' שוחדא. ולולי ד' הראשונים הייתי אומר שהוא מל' וכשד משדי יבא כלומר הדיינין עושין בזה משפט ביד רמה

בענין מחילת שט"ח פ' הכותב

ומחלי פי' רש"י המוכר שהוא מלוה כוונתו למה דקי"ל בחו"מ ס"ו דאם מחל לוקח ראשון ללוה אחר שמכרו ללוקח שני לא עשה ולא כלום דדוקא המלוה המוכ' יוכל למחול לא זולת

וכ' רש"י הטעם דיוכל לומר לו לא בע"ד דידי את כוונתו לד' ר"ת דשעבוד הגוף עדן גבי מלוה קאי ורשב"ם ב"ב קמ"ז פי' כן להדי' ע"ש

והנה מל' שט"ח נ' דנפיק לי' לראב"ן דבמע"פ אינו יוכל למחול וס"ל דמעמד שלשתן כר"ת ובמשכון מבואר בקידושין ומשכנתא דומיא דמשכון וע"כ קאמר דאג"ק ע"כ ג"כ אינו יכול למחול ולד' החולקים נקט שטר לרבותא:

ואמנם מ"ש עוד הראבן דאם יש בשטר נאמנות ג"כ אינו יכול למחול היינו החזיק בשטת ר"ח וכד' הרמב"ן דכוונתו דשייר בקניני דהרי עדן יכול לומר פרוע אלא שהרמבן הק' ממצא שובר דאמרי' שם אפכ' וכן מבואר ג"כ בהאשה שנתארמל' דהכא דחב לאחרי' אינו נאמן לומר פרוע וע"ז תי' הראב"ן דלאו דמיירי בשטר שאין בו נאמנות וא"כ ע"כ אם יטעון הלוה פרעתי והשבע לי דלא פרעתיך צריך המלו' לשבע ואם ירצה שלא לשבע מי יכופנו א"כ הרי כל השטר בידו ואמנם כ"ז היכא דשייך פרעתיך משא"כ בשובר דב"מ מיירי שהאשה עדן תחת בעלה כד' התוס' אשר עלי' רמז הש"ך דמבואר מהסוגיא דיכול למחול תוך הזמן וא"כ ל"ש פרעתי ושפיר אמרי' שם דדווקא משום דיכולה למחול וכ"ת א"כ אמאי באמת יכולה למחול הא ל"ק דהרי הלקוחות לא קנו הכתובה או השטר לגבות מיד כ"א לאחר גירושין ומיתה ואז הרי יכול להשביעה ושפי' שיירה בקניינה. ומ"מ מיאנו הפוסקים בד' ראב"ן משום דמתכנסת לבעלה עדן ק' וק"ל

וכ' רש"י ואפי' יורש של מלוה נ' דק' לי' כיון דלא בעי למימר כ"א מודה שמואל במכנסת למאי הל' הביא הך דיורש והי' נ' דה"פ ואפי' אם מכרו ליורש שיוכל לזכות לו שעבוד הגוף ג"כ מ"מ מוחל וע"ז קאמר דבבעל דינא אחרינ' הוה ואמנם א"כ כיון דבבעל משו' דהוה יורש מחיים באמת לא מציא מחלה וא"כ האי יורש היינו לאח"מ ומאי רבותא דהרי מחיים הוא כאינש דעלמא

ואמנם למסקנא דמלתא דנקט הך ואפי' יורש מוחל נ' דהנה הריף פי' ידו כידה כשם שהוא אינו יכול למחול כך היא אינה יכולה ומהי"ת יהא הוא יכול אמנ' אמרי' בבעל דטבא לי' עבדי לי' והיכא דטבא לי' עבדוהו כיורש וכיון דיורש מוחל אף הוא יהא יכול למחול ושפיר אצטריך הך דיורש

אמנם הא דקאמר אפי' נ' דהראב"ן הקשה א"כ כ"א יעשה כן ימכור השטר וימחול והן אמת דעיק' קו' זו למ"ד מכירת שטרות דרבנן ק' טובא דלמה להו לרבנן לתקן דבר המביא תקלה ואמנם ענין דבר זה הוא כך כי הנה הם תקנו שימכור כל זכות שיבא משטר זה לידו וא"כ אם יתן לו הלוה אפילו דבר מועט בעד