ליקוטי חבר בן חיים י רכב

ליכא סימנים מ"מ אי גברא לא אמיד מצי מפיק אחר מיתת הנפקד אפי' בלא סימני' חובו

כ' תוס' אף מרגניתא וביבמות לא הוה סימן ונ' די"ל דההיא חושבנא אתרמי דאמרי' התם אין הכוונה דאתרמי במקרה כ"א דההיא גברא בקי בדבר זה כשרואה חבי' יודע כמה הוא מחזיק כאשר מעשי' בכל יום וא"כ בהנהי מרגניתא דהכא ליכא למימר כן דהוה ציירי בסדינא. ועד"ז נתיישב ג"כ קו' ממציאה אמנם בתי' שם אקו' דמציאה בלא"ה לא אהני דאכתי קשיא מפ' איז"נ דדהבא פריכא ג"כ יש לו סימן ע"י משקל וצ"ל כתי' הראשונים דדווקא במציאה הוה משקל סימן וא"כ גם במדה ל"ק. ואפשר ד' התוס' דמב"מ ל"ק דוודאי לא יהבי' לגברא דלא אתחזק לן במהימנא אלא דאכלי' חיישי' לרמאי דחזיי' זמנא חדא וכייוצא משא"כ במשקל אדרבא מדהוה סימן ש"מ דלא חיישי' גבי' לרמאי דבראי' בעלמא ע"כ לא חקר משקלו

וכ' הרי"ף דלהכי אייתי הש"ס כל הני עובדי למימרי דהלכה רווחת היא ולולי דבריו הייתי אומר דלא זו א"ז קאמר הש"ס לא זו במרגניתא דציירי בסדינא דוודאי לא ידע אי לא רגיל דעייל אפי' כסא דכספא דאיכא למיחש דזמנא חדא אקלע וראה אך מ"מ יהבי לי' אנשי בצנעא משא"כ מטכסא דפי' רש"י לבוש של משי וקיי"ל דחייב לנער כל ל' יום ודלמא כשניערה מחזי חזי קמ"ל דאפי"ה לא חיישי'. והיינו דלא פירש"י מטכסא משי כ"א לבוש

ביבמות שקלתינהו כ' רש"י החזרתי כלומר דאפי' לא הוה טעין כ"א אנכי החזרתי לך אף דלא אי שקילתו אין אחריות עליו

תוס' ד"ה ומי חיישי' כוונת דברי' דנהי דחיישי' מ"מ ס' איסורא לחומרא ס' ממונא לקולא וע"ז כתבו דע"כ תנא וודאי קאמר ר"ל כך הי' דעת המק' ואפש' דק' לי' דימוע דסתמא לא מיירי חד בחד וא"כ ניהוי ס' א' בגופו וא' בתערובות אלא ש"מ דאפי' ס' לא הוה ואמנם למסקנא לא ק' דלעולם ס' הוה ומ"מ לא מקרי ס"ס דמקרי נודע האי' קודם שנתערב כמבואר ביו"ד סי' צ"ט. ומ"מ בד' תוס' אלו נתיישב לן מאי פריך הש"ס ולא חיישי' הרי ר"י ואכתי אמאי שביק ת"ק ופסק כר"י אמנם הכא קשיא לי' אא"ב דת"ק ס' קאמ' פליג ר"י ואזיל בתר רובא כפי' רש"י משא"כ אי ת"ק וודאי קאמר ור"י וודאי חולין האיך יתכן שיפליגו בסברת הפוכות כ"כ ומבואר כוונת רש"י בד' ר"י: תוס' ד"ה אשתלוי הביא ירושלמי זה למימר דהאי ירושלמי נ"מ בין ת"ק לבתרא דלפנחיא שבקי' לא שייך התם

ב"מ מ"ש תוס' לחלק בין דברי' שהי' משתמש בהן בחיי' אינו מספיק כ"א לכתובות משא"כ בב"מ אכתי יק' דנשקול מני' דבר מסוים דדרכו להשתמש בו

וד' הרא"ש דתוס' לא כ' למסקנא כ"א דליתומי' מהני סברא זו משום דמ' לי' דבב"ד לא מקרי ראה כדאמרי' בב"ב וע' בכ"ז בש"ך חו"מ רצ"ז: בענין אומדן מתנת שכ"מ פ' הכותב

ההיא דא"ל פי' רש"י שכ"מ הנה מלבד דקאמר הש"ס בהדי' שכי"מ ע"כ בשכי"מ מיירי דאם הוא חי אף שכבר סילק עצמו מ"מ לא יהא עדיף אומדן דעתינו מוודאי וברי דילי' אמלם עדן דמיירי בשכ"מ דייק רש"י ממ"ש בעצמו דמשו"ה ת"ח קודם דבשעת מיתה אדם מצדיק נפשו א"כ ע"כ במצוה מחמת מיתה מיירי ואמנ' מה טעם כ"כ רש"י בזה נ' דליישב ל' אמר כ"כ דמ' דלא כ' וע"כ משום דד' שכ"מ ככתובי'

כ' רש"י משום דכל הנביאים וכו' כוונתו דלכאורה אם השכן עני והת"ח עשיר הו"ל למימר שכן קודם ומדלא חילק הש"ס ש"מ דטעמא משום דכל הנביאים לא נתנבאו וכו'

ולכאורה למאי דמסקי' דשכן קודם לקרוב א"כ לא הוה צריך הש"ס כ"א למימר שכן ות"תח ואנא ידענא קרוב ממילא ונ' דיש כאן תרי אומדנא האחד אם כוונתו עבור טובת עו"הז או אהבה שאוהב לאחר או אם כוונתו לשמים והנה בשכן וקרוב אמרי' דכוונתו הי' משום שהוא חייב לשכן זה בעד הטובות שקיבל ומה"ט קודם לקרוב משום דאין התוספת מתקבלת עד שתפרע החובה תחלה אמנם בת"ח אמדי' דלא הי' דעתו כ"א על עו"הב והוא קודם לשכן אך אם הת"ח וקרוב לפנינו וגם בקרוב כ' ומבשרך אל תתעלם ס"ד כיון שאנו אומדין אשר כוונתו על עו"הב מה"ט יהא קרוב קודם קמ"ל

הק' א' התלמידי' על ד' נו"ב מה"ת בד' טריינלא שם שפקפק הרב אם נימא הואיל ונתנה לאשתו של חבר הוה כאלו נתנה לו למה אנו צריכין למימר שנתנה לו הרי אשת חבר כחבר וחייבים לעשות לה כל הידור שעושין לת"ח ואמאי לא נימא ג"כ לגבה דהיא קודמת וצ"ע

ובענין מ"ש הטור על האומרי' דקרוב הראוי ליורשו קודם לשכן והק' הטור אדרבא קרוב הראוי ליורשו למה זה הי' צריך לצוות עליו דלמא מיירי שיש