ליקוטי חבר בן חיים י רכא

והנה הק' בתוס' מזה לשטת רש"י דפי' דלר"א דווקא התופס שרי בשטרות וא"כ בתופס מאי מחזי כשקרא שייך ותו גם מת"ק אי הוה סבר רב יק' ואמנ' לדעתי נראה דהנה טעמא דר"א דבגיטין פוסל אפילו התופס משום דהתורף מדינא פסול גזור תופס אטו תורף משא"כ בשטרות דהתורף לא פסיל כ"א גזירה שטרות אטו גיטין א"כ לא גזרי' שוב ג"כ תופס אטו תורף ומעת' היינו דמק' הש"ס דתינח אי הוה בשטרו' רק גזירה אטו גיטין משא"כ אי הוה בשטרות פסול מצ"ע משום מחזי כשקרא א"כ כי היכי דבגיטין גזור תופס אטו תורף גם בשטרות למה לא יגזור ואמנם ל"ק כ"א לר"א דגזור גם בגיטין טופס אטו טורף וא"כ גם בשטרות יגזור משא"כ לת"ק דגם בגיטין לא גזור וכיון דבתופס לא שייך מחזי כשקרא מהי"ת יהא אסור בטופס

ועד"ז נ' ליישב ד' הר"י מדנפיר כתובות דף כ"א דכ' דלכתחלה מיהת לכ"ע חיישי' למחזי כשקרא וק' בגיטין לר"א אפי' לכתחלה א"צ להניח בשטרות ואמאי קאמר הש"ס דליתא לדר"פ ולמ"ש א"ש דהר"י כרש"י ס"ל דתורף באמת צריך להניח ועיקר קושי' אתופס בנגזור אטו תורף ואמנם תינח אי בתורף אפי' דיעבד פסול משא"כ אי בתורף גופא לכתחל' הוא דפסול לק"מ וכ' רש"י טעמא דנמחל הא אלו נחתם על מלוה זו כוונתו דא"ל דכוונת הש"ס הא אילו לא נמחל כגון שלא הי' בו שעבוד לקוחות דהיינו שהי' כ' בכ"י וא"ע עדים דכה"ג וודאי ל"ש גם לר"פ מחזי כשקרא דאל"כ יק' קו' תוס' ב"מ י"ב אמאי כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו וע"כ משום דלא מפסיד כ"א לנפשי' כה"ג הוה הודאת בע"ד כק' עדים דמי וה"נ בכ"י ל"ש

ועד"ז נ' ליישב הבל"ז מ"ט הביא הש"ס הך דר"נ כלל כיון דע"כ אצטריך דרב אסי וכ"כ ע"ז במק"א ואמנם במ"ש א"ש דלכאורה מרב אסי אין ראיה כלל דאי לאו דנמחל שעבודו ומפסיד לאחרים בדידיה ל"ש כלל האי דינא דמחזי כשקרא כמ"ש תוס' ב"מ י"ב ואמנם הש"ס הכא קשיא לי' כיון דאמרת דבמלתא דאיסורא ג"כ פסול משום מחזי כשקרא דהרי ה"ט דרבנן דפליגי' עלי' דר"מ א"כ ל"ל לרב אסי למימר טעמא דנוכל לטעות ולמימר דדווקא בגוונא דשייך שעבודא משא"כ במלתא דאיסורא ונח הי' לו שלא למימר טעמא כלל ואמנם תינח אי אשכחן מאן דס"ל דבאי' לא חיישי' למחזי כשקרא א"כ שפיר איכא למטעי ולמימר דמאן דפליג לא פליג כ"א משום לשמה משא"כ אי לא אשכחן מאן דפליג כלל איכא למימר דלא חש רב אסי דפשיטא לי' דבגיטין וודאי חיישי' למחזי כשקרא וא"כ אי לאו דר"נ דאמר משמי' דר"מ דלא חיישי' בגט לא דייק מרב אסי כלל

כ' רש"י כתובות פ"ד זכוותא שנפטרתי נ' מדברי' דס"ל כהני פוסקים דמיירי שהיתה היא הנתבעת דבגוונ' אחרינא לא מחייבא למיזל בתרי' ואמנם ד' תוס' כאן נ' כד' הרא"ש דאדרבא בנוטלת מיירי דהק' מה"ש על דבריו שכ' דהיתה צריכה ראיה שנשבעה הרי אדרבא על בעל דינה להביא ראיה אמנם התינח אי מיירי בנפטרת אך אי מיירי בנוטלת א"כ וודאי עלי' להביא ראי' ובאמת צ"ע על שאר המפ' קו' תוס'

כ' רש"י כ"א שישבו בב"ד כוונתו דקיי"ל עדים בעמיד' וכיון דשנים מהני הוו עדים א"כ לכאורה צריכין לעמוד לזה כ' רש"י דהכי שבשעה שמעידין נעשין ג"כ דייני' שייך שישבו שהן ב"ד וב"ד בישיבה. וביתר הדברים במק"א יישוב לד' ה"ה והריטבא והש"ג בש"ך סי' ל"ט ומ"ו ומשם תמצאנו

בענין מוציאין מנפקד בסימני' כתובות פ' הכותב ב"מ על יבמות קט"ו

ולא פקיד כ' רש"י שחטפתו מיתה כוונתו דלכאורה האי לא פקיד מעליותא ליתומים דאלמלא לא הי' שלו כבר הי' מפקד להחזירו אמנם מיירי שמת מיתה חטופה והביא ראיה לזה מחסא דאמרי' בהדיא ביבמות כן

וע' ברא"ש שכתב דאי פקיד הוה מהימן מדנקט ולא פקיד ומסתייע לזה או כפי' התוס' דטעמא משום דאנן לא טעני' ליתמי מלתא דלא הוה כ"א אומדנא דדייני אבל לד' הרמב"ן והרשב"א ק' וע' בש"ך רצ"ז

אתי לגבי' דרב אמי כ' רש"י שאמרו היורשין שמא של אבינו כוונתו דדווקא מן היורשין שטוענים שמא הי' מוציאי' ואפשר משום לא אמיד כ"כ דס"ל כד' התוס' בחד תי' דבלא אמיד לחוד ג"כ מוציאין ואף דיש מתרושש וכן מוכח בגיטין גבי עמרם צבעה דווקא מיד הטוען ברי להוציא לא מהני לא אמיד משא"כ לגבי יורשין ובהכי מתיישבי' ד' התוס' מקמי דנחתו לסברת הרשבא דלא אמיד לא מהני כ"א למוציא מרשותן אך עדן יקשה במאי נימא דזכי בי' התובע אמנם מדהאי נתבע לא אמיד אי לאו דאפקיד גבי' מהי"ת יסיק אדעתי' שיש ת"י כסא דכספא. ובהכי מתיישבן ד' רש"י בב"מ שכ' דאדהבא פריכא מ"מ לא יהבי' זוזי כ"א לעשיר כ"מ מדבריו שם וטעמי' דאף דבדהבא פריכא