ליקוטי חבר בן חיים י ריט

השכל שהיא רב חמא ולאחר שפרע השכל חובותיה להגוף אומר להגוף להחזיר לו שטרו כלומר להקים שטרו שנתן בהר סיני והגוף כופר כי לא עד"ז כרת ה' בריתי עמו כי לא נתנה תורה כ"א לאוכלי מן לא מאותן המיגעי' עצמם בד' טרפם והנשמה קובל אצל ר' אבוהו ה"ה אבינו שבשמים וה' החפץ למען הצדיק עמו אומר אית לך סהדי דאתה פרעתינהו כלומר הכי באמת הגיע לו טרפו ע"ד ניסי והנשמה אומרת לאו א"ל א"כ הלא הי' יכול במעמד ומצב זה לכפור הכל ודי שמודה בה' שנותן לו רוח ונפש כיון דהי' יכול למימר להד"ם מה נתמה עוד שטוען סטראי ובעי הש"ס א"כ הנשמה פטורה לגמרי ביום הדין וקאמר רב אשי כוודאי חותן שהביאן הש"י לידי נסיון ונתן להם כל הון יקר א"כ אין מן התימא שבעטו בטובה ככ' וישמן ויבעט אמנם העני שאין הקב"ה נותן לו כ"א ביגיעה לחם חקו אם גם זה יבלה זמנו חנם וודאי חייב והיינו הב זוזא ושקיל שטרא כלומר שהשכל ישפיע שפע רב ואח"כ יעסוק הגוף בתורה כגון הני יכולין לפטור עצמן ליום הדין משא"כ אם הקב"ה בדרך נס מפרנסו יאמר לו ליום הדין שקול שטרא ואח"כ הב זוזא כגון האי חייב כדאמר רבא לרבנן לא תירתו תרתי גיהנם ומסקי' דלא היא הילל מחייב עניים ור"א בן חרסום מחייב עשירים ובין כך ובין כך מחייב דלתקוני שדר קוב"ה הנשמה לגוף לא לעוותי

ע"ד אחר לכבוד התלמידים אמרתי דאז"ל במס' תמור' כי עשיר ורש נפגשו קאי בין ארב ותלמידים בין אעני ועשיר ממש והא בהא תליא אחר שהת"ח פורע חובותי' לציבור בני עירו מצווין לעשות מלאכתו אמנם אם התלמידים יכחישו בטובת רבם ואמרו כי חכמתינו ויראתינו לא לך המה ימנעו ג"כ מפרוע חובותם נגדו בהספקתו וזה כי אבימי הי' גדול הדור ושלחו בני חזואי אצלו שיפרע להם הקפתו ויעמיד להם מנהיג ושדר להו רב חמא והוא עשה את שלו והם כחשו בטובתו ואמרו סטראי נינהו ומנעו ממנו שטר שיש לו עלי' וכדאתי לר' אבוהו אמר הכי אתה רואה בעיניך אשר הטיבו דרכם מעת שבתך בקרבם והיינו אית לך סהדי דפרעתינהו א"ל לא כלומר איני רואה כל מאומה א"ל רב אבוהו א"כ תשמח במה שמחזיקים לכ"הפ בדרך וראה אף כי לא יחזיקו לך טובה דמיגו דאמרי להד"ם כי הכל הבל, ומבעי הש"ס אם מנהיג כזה הוא פושע בדבר או לא ומחלק רב אשי הכל לפי המקום אם המקום הי' במדרגה שאמרו להת"ח תחלה נדע אם יערב חכמתך לנו ואח"כ תשקול שטרא לא משלם כי מעולם לא היתה התורה חביבה בעיני' ואמנם אם נתנו שטרם עוד טרם יהיב להו זוזי כי הי' חפצי' בו א"כ ע"כ מיום בואו נתקלקלו א"כ משלם, ומסקי' דלא היא דגם ע"ד ראשון משלם דנהי דלא נתעוותו תחת מ"מ הרי לתקוני שדרתיך כן יהי' עמנו לתקננו תקוני' טובים וישרים עד זקנת ושיבה א"ס ועד. פה שוראן יום עש"ק כ"ג שבט יום האחרון של שנת שלשה ושלשים ללידתי היא שנת תרי"ב. כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים, חיים עד העולם עד כי יבא שילה בב"א: בענין מיגו דלוקח פ' הכותב

ההיא בקרא דיתמי כ' רש"י שומר בהמתי' כוונתו דלאו שמינהו ב"ד על היתומי' דא"כ הי' מבורר דלאח"מ תפסי' כ"א הי' שומר בהמות ועכשיו בהמות אלו ליתומים

גי' הרי"ף דלאח"מ תפסי' וע' בר"ן אמנ' אין תי' מסכי' עם ד' הרמב"ן בס הזכות שכ' להרי"ף מיירי הך דמלוגמא ע"כ בדאיכא עידי ראיה ואי ההוא בקרא מיירי בדליכא עידי ראי' א"כ מאי פריך הרי"ף מנה עלה דההיא דמלוגמא דמיירי בדאיכא עידי ראי' אמנם מד' תוס' למדנו תי' אחר דע"כ ל"ש בעידי תפיסה מיגו דלקוח אי האי תפיס כמ"ש תוס' דהיינו בחזקה אמנם ד' הרי"ף דאי בחזקה הי' הבקרא פטור מלשלם והוה כע"א וחייב הב"ח שבועה אלא ש"מ דלא הי' באונס ואי לאו דלאח"מ שהוא מוכחש מאי דטען מחיים הי' גם עכשיו נאמן בשבועה

וכ' עוד רש"י תפסי' מבית השומר כלומר דאף דלר"ט בעי' תפיסה בר"ה או בסימטא לר"ע בתפיסה דמחיי' אפי' מבית השומר ממנו מהני תפיסה ואף דכ' רש"י כמו שהביא הר"ן בשמו פרק אלמנה דלא מהני תפיסה אף לר"ע בבית בעלים דווקא הוא דלא מהני לא זולת

ההיא אתתא דמפקדי פי' רש"י מאבי יתומי' לכאורה הי' נרא' דד' רש"י לטעמי' דלהכי בפקדון לא מהימנא משום דמאבי יתומים בא לידה ומבית בעלים לא מהני תפיסה אמנם בסמוך לא מ' כן מד' רש"י ולכך נ' דלכאורה יקשה למאי דאתותב ר"נ בסנהדרין ומסקי' שם דשליש נאמן א"כ הרי ההיא אתתא ג"כ דין שליש הי' לה ואמאי לא מותבי' ג"כ בסוגיין לר"נ א"וו הי' נ' דהכא לאו מאבי יתומי בא לידה דאז הי' לה דין שליש כ"א משומר של אבי יתומים ולכך אין כאן דין שליש לזה כ' רש"י דלא היא דלעולם מיירי שאבי יתומים הפקיד השטרות אלא דמ"מ אין כאן דין שליש כיון שהוא בע"ד בדבר וכה"ג ל"ש דין שליש כלל: