ליקוטי חבר בן חיים י ריז

דק' תוס' בגיטין אחר שתי' דלעני תעזוב גלי דאי עביד לא מהני דנילף מהתם המגבי' מציאה לא קנה נ' כוונתם דהכא ק' להו כיון דלרבא בלא"ה אי עביד התם לא מהני וא"כ תעזוב ל"ל א"וו דנילף בעלמ' מני' וע"ז דחי דאין ללמוד מהתם כלל דהתם סברא אמנם כ"ז לדידן דכ' תעזוב משא"כ ר"ח דלא דריש כלל לא תלקט וא"כ שפיר ילפי' מהתם דתופס לב"ח לא קנה. ולא ר"ל מקרא כ"א מפלוגתא דר"א ורבנן: בענין סטראי שבועות מ"ב וכתובות פ' הכותב

א"ל פרעתיך לא ביאר הש"ס אם אמר דפרעו באפי או לא ואמנם רש"י כ' אתרע שטרא הואיל ומודה מבואר דס"ל מדלא אמר הש"ס בהדיא פרעתיך באפי סהדי ש"מ דבלא עדים א"ל וכן מ' לכאורה מדאמר הש"ס וה"מ וכו' מ' דפלוגתיי' בין כך ובין כך ואנן עבדי' פשרה ביניי' ואמנם אין לומר דד' רש"י דל"פ כ"א בלא עדים דא"כ לא הו"ל לש"ס למימר והל' לא אתרע כ"א והל' לא אתרע וה"מ דפרעי' בין דידי' אבל באפי סהדי לא אלא ש"מ דבאפי סהדי וודאי פליגי

סטראי נינהו הנה בכתובות פי' רש"י סטראי נינהו מע"פ והכא לא פי' כן בא לפ' לן דאפי' בטוען מלוה בשטר הי' לי גבך והחזרתי לך השטר ג"כ לא מהימן וכמסקנת הבע"הת. ואמנם מה שכ' המ"ל פי"ד ממלוה דלא ידע מה הי' מקום ספק לבע"הת לא הבנתי דאדרבא הדבר צריך בירור מהיכן פשיט ליה דהנה הרא"ש כת' בהדי' דטעמא דסטראי לאו טענה מעלית' היינו דלא שביק אינש מלוה בשטר וערע מע"ה וא"כ בתרוויי' בשטר דל"ש זה לא והמעיין ברא"ש בתשובה כלל פ"ו בסופו כ' כמעט שם להדיא דהיכא דלא שייך זה מהימן אלא ששיתף שם עוד סברא אחרת לענין מעשה שפי' והב"י סי' נ"ח נקט סברא בתריי' לעיקר ומ"מ שפיר צידד הבע"הת ואמנם פשיטא לי' מלתא מדלא חילק הש"ס כ"א באפי סהדי לבין דידי' לדידי' מ' באפי סהדי לא מהימן כלל וזה שכ' דלד' מהר"י הלוי דס"ל דאם לא יהיב באנפיי' בתורת פרעון לא מהני סהדי כלל א"כ בלא"ה הוה מצי הש"ס לחלק אין כאן ראי' ומסולק תלונת הש"ך סי' נ"ח מדבריו ואמנם טעמא אכתי בעי אמאי באמת כה"ג לא מהימן וצ"ל כיון דבאמת אפי' אי אדכר לי' שטרא באפי סהדי מ"מ י"ל החזרתי ואין תקנה לעלה זו כ"א שלא יתן הלוה מעות למלוה אם לא שיתן לו המלוה תיכף השטר ואנן סהדי דעבד לוה לאיש מלוה לא מצי למימר ליה כה"ג וא"כ כל מלוה יטעון סטראי ולא שבקת חי לכל ברי' וה"ז דומה למזויף שכ' תוס' ריש גיטין. ואמנם אם פרעי' בין דידי' לדידי' הרי המני' וכיון דהמני' אנן לא אכפת לן. ואמנם ד' ר"נ למ"ש רש"י דאפי' בין דידי' לדידי' לא מהימן היינו משום דכה"ג. ג"כ שייך לא שבקת חי דאם אתה אומר דהלוה לא יפרע למלוה מעולם כ"א בפני עדים א"כ אתה נועל דלת דלאו כל אדם רוצה להשביע עצמו. וכ"ת גם עכשיו נועל דלת דשמא הדין עם המלוה אטו כל אדם מלוה על ב' שטרות וכיון דבשטר אחד לא יפסיד ל"ש נעילת דלת

מ"מ ד' רש"י כהבע"הת וז"נ כוונתו ג"כ לקמן ד"ה דלא אדכר לי' שטרא שיקח השטר וכו' דלכאורה הי' אפשר לפרש דע"כ ס"ל לר"פ דלא אתרע שטרא אלא משום דלא אדכר לי' שטרא ש"מ דאעע"פ יהיב לי' משא"כ אי אמר לי' בהדי' אמלוה בשטר יהיב לי' אלא דעד"ז הי' מוכח דבמע"פ פליגי לזה כ' רש"י דאין הפי כן כ"א שיקח השטר מידו וטעמא דר"פ דהא המני'. ודלא אדכר שיקח השטר

ואמנם בד' רש"י אלו נ' תליא ד' הפוסקים אי האי דיתיבת אמסחתא מיירי בעדים או בלא עדי' דהאי ע"כ מיירי דומיא דפלוגתא דר"נ ור"פ דאותיב מנה ולד' רש"י דמיירי התם בלא עדים גם ההיא דמסחתא מיירי בלא עדים התם אף לר"פ אפשר משום דהוה מידי דפרהסי' ולא שייך כה"ג מיגו דלהד"מ וכ"מ מד' רש"י שכ' מקום שמקצבין בשר ומוכרין ור"ל דידעי בי' רבים דיתוב ושקיל זוזי אא"כ שוב לא פריך הש"ס הש"ס אההיא דלעיל וצ"ל משום דהתם הוה כאנן סהדי דמדאודי דשקל זוזי מתירא וכ' בשטרא דאתירי יהיב דהיא היא ומ"ש רש"י למחצית שכר דאל"כ אכתי אמסחתא מאי בעי א"וו דהוה שיתוף

ובד' מהר"י הלוי נתקשו הראשונים הא הוה מיגו להוציא ומאי דלא הוה מיגו דלהד"ם מיגו להוציא היינו דהתם לא גבה מידי בההיא מיגו כ"א בשטרא הוא דגבה וההיא מיגו לא בעי כ"א לתרוצי דיבורי' דסטראי טענה גרועי ומרע לשטרא וכעין זה ביאר הרא"ש גם על ד' מהר"י הלוי ע"ש

ואפשר לכווין גם ד' רש"י לד' מהר"י הלוי במ"ש ולא אדכר לי' שיקח השטר כי כוונתו דמצי' לפרושי ולא אדכר לי' שטרא ר"ל שלא הזכיר החוב דאית לי' מיגו דמתנה ואלו הזכיר כ"ע מודו דאתרע וא"כ אף דאית ליי מיגו דמתנה וקיי"ל דאתרע שטרא לזה כ' רש"י דלא היא כ"א דלא אדכר היינו שיקח אבל החוב צריך להזכיר: