ליקוטי חבר בן חיים י רטז

כי היכי דליהוי להמגביה קצת קנין בדבר זה שיוכל להקנותו לחבירו ואי קנין זה מהני מסתבר שוב דב"ח שיש לו שעבוד על נכסי הלוה וא"כ יש לו ג"כ קנין קצת בגווה שיוכל שוב כל אדם לתפוס לו שלו ואי מ"מ לא מהני דבעינן קנין גמור א"כ ה"ה הך מיגו לא מהני ואמנם מסתבר דכיון דהב"ח עצמו מצי לתפוס א"כ ע"כ דווקא בלא עשאו שליח הוא דאינו יכול לתפוס משא"כ בעשאו שליח ואמנם תינח בב"ח דיש לו קנין בגווה ומסר לשליח זה קנינו משא"כ במציאה דמתני' וברייתא מאי שליחות שייך לחבירו בזה ומאי קנין אי' לי' בגווה ואמנם בחוב ג"כ אין קנין כ"א בחיי הלוה דנכסי' משעבדין משא"כ לאחר מיתה דמטלטלי דיתמי אפילו לר"ט אין להם כ"א דין הפקר בין הב"ח והיורשין וא"כ שפיר אמרי' ביימר בר חשו דמית לוה דאפי' שליח לא מהני וזה שהאריך רש"י בכתובות לבאר דמיירי שמת הלוה ע"ש

ומ"ש הש"ך לד' רש"י דדווקא בשכרו נ' כוונתו דאמרי' הבא בהרשאה עליו הכ' אומר לא טוב עשה בעמיו וכן בתופס זה משא"כ אם יש לו הנאה מזה ששכרו לכך א"כ שפיר מצי תפיס

הק' הרא"ש על הרי"ף שכ' דכל תופס תקנה א"כ מאי מדמה שוב מציהא לתופס ונראה דגם הרי"ף לא אמרה כ"א למסקנא דק' לי' לר' יוחנן קו' תוס' הרי ס"ל לר' יוחנן תופס לא קנה א"וו דר"י ס"ל תקנתא ור"נ ור"ח באמת ס"ל דינא הוא ואפשר דפלוגתיי' בשעבודא דאוריי' דר"נ ור"ח ס"ל שעבודא לאו דאוריי' ור"י ס"ל דאוריי' נמצא דאף דשעבודא דאורייתא לא התירה תורה לב"ח לתפוס בעצמו וא"כ לא עדיף שלוחו מני' דידי' א"וו במקום פסידא תק"ח הוא וה"ה בדידי' מכ"ש ואמנם אינהו ס"ל התורה לא התירה משום דשעבודא לאו דאוריית' אך לאחר תק"ח רשאי לתפוס ודינא הוא דגם אחר תופס בשבילו דזכין לאדם אם לא שחב לאחרים ואמנם בענין קו' תוס' מר"י אדר"י בתופס הי' נ' דס"ל מניעת ריוח לא שמי' היזק וא"כ לא מקרי מציאה חב לאחרים

וכן בענין קו' תוס' מתן כזכי הי' נראה דהכי טעמא אחרינא דאנן סהדי דלא רצה לומר זכה דמסתפי דלמא יגביה לעצמו כשידע שהיא מציאה ולזה לא אמר כ"א תנה כלומר תן לי שלי כאלו נפל מעל גבו בהמתו משא"כ בגיטין שם

ובענין סברת תוס' שכ' דבעי' בתן כזכי דעת אחרת מקנה נ' הכוונה דעיקר שליחות לא מקרי כ"א אם אומר לו זכה והיכא דמקנה ה לו מידי שיהא שלוחו בדבר זה אמרי' וודאי זכה קאמר משא"כ היכא דלא מקנה ליה מידי כ"א מילי בעלמא מסר לי' מסתברא טפי כל כמה דלא אמר לי' בהדיא זכה דלא שווי' שליח אמילי בעלמא כדאמרי' מילי לא ממסרן לשליח ומשא"כ בתן דאינו משמש כ"א מעשה קוף בעלמא ואינו כמותו

מילא ונתן לחבירו הנה לרש"י ור"ת ע"כ כה"ג מיירי דבענין אחר לא אמר ר"נ ולרשב"ם צ"ל דלרבותא דרב ששת נקט הכי דאי לא נקט כ"א מילא לצורך חבירו הו"א כה"ג קאמר ר"ש כרגלי הממלא לא זולת קמ"ל דאפי' נתן נמי אמר ר"ש

והק' בתומי' למ"ש תוס' דלא שייך סברא לומר דהמגביה קנה א"כ בס"ד מ"ט וכן לרשב"ם אליבא דרב ששת ונ' כוונת ד' תוס' עד"ז דוודאי אי לא אמרי' כלל מילו וא"כ כ"ז שאין אדם זוכה בדבר לא יוכל להקנותו לאחרי' שפיר מסתבר כיון דרצה למלאו' לחבירו א"כ וודאי הוא זכה בה תחלה דאנן סהדי דאם יבא לחטוף ממנו המים קודם שיתן לחבירו לא יניח דלא טרח אינש בכדי והיינו מטע' שנתכוון לזכות עכ"פ וזה סבר רשב"ם אליבא דר"ש וכן סברת התוס' בס"ד משא"כ לרש"י דמיגו אמרי' אלא דהוה חב לאחרים הי דאנו קורין זה חב לאחרים מ"מ מסתבר מיהת דכ"ע סברו דלא הוה חב לאחרים וא"כ מה"ית יכוין לקנות כיון דסתמא סבר דחבירו כבר קנה

והאריך רש"י בדבור בירא דשותפו דקשה לי' מ"מ אמאי עדיף מתופס לב"ח במקום שחב לאחרי' אלא ש"מ דגם התם לר"נ מהני שליח ואמנם דווקא בחוב וכמ"ש לעיל משא"כ במציאה וזה ענין ד' רש"י דהשת' דאמרי' בירא דשותפו מהני שליח דלא דמי שוב למציאה דלית ליה עדן זכות בגווה

וחנה נחלקו ה"ה ה' יו"ט עם הב"י שצ"ז בד' הרי"ף והרמב"ם ד' ה"ה דהרי"ף והרמב"ם אזדו בשי' הרשב"ם וכן צריך להסביר ע"כ דברי' וד' הב"י דכרש"י ס"ל ונ' לסייע ד' ה"ה דהנה הרי"ף ביאר דעתו בתשו' דכל ענין תופס לב"ח תקנה היא והק' הרא"ש א"כ מאי ענין מגביה מציאה להתם אמנם כוונת הרי"ף הוא דה"ק הש"ס אם בב"ח דאית לי' פסידא לב"ח דכה"ג דווקא מיירי לד' הרי"ף אמרי' דלא קנה אם חב לאחרי' וטעמא מאי כיון דלא לצורך עצמך תפסת מה לך להפסיד אחרים מכ"ש במציאה דלא הוה כ"א מניעת ריוח דנימא הכי דלמה לו לזכות זה ולהפסיד לאחרים אמנם כ"ז במציאה דאי דהאי לאו דהאי יש לדחוק כה"ג משא"כ בבירא דידן דוודאי אין לו ענין לבעל חוב כלל: