ליקוטי חבר בן חיים י רטו

בענין תופס לב"ח כתובות פ"ד ב"מ י' ביצה ל"ט גיטין י"ג על חג השבועות תרי"ב מה"ק

ב"מ י' הי' רוכב לכאורה הי' נ' לסייע מכן לסברת ראב"ן בד"מ חו"מ רס"ט שכ' דאם ראובן אמר לשמעון קנה לנו סחורה זאת והלך שמעון וקנה ואח"כ טען כי קנה לעצמו לאו כל כמיני' דהוה כאומר זכה לי במציאה ואף דלא הי' דמים לראובן לקנות וראבי' חולק אם אין דמים לראובן ואמנם ממשנתינו נ' לדקדק כראבן די"לד מדוע לא שנה תנא שנים שהיו מהלכין וראה א' מציאה אלא לאו ש"מ משום דבעי למתני תנה לאו כזכה ואי נקט שנים שהי' מהלכין הייתי אומר התם דווקא שהי' ביד שנים לזכות במציאה זו בשוה הוא דאמרי' דאם אתר זכה לא מצי המגבי' לחזור בו משא"כ ברוכב דאין ביד הרוכב לזכות במציאה זו כמו המהלך אפי' זכה לא מהני קמ"ל

ואמנם לד' ראבי' אפשר לומר דתנן לקמן ראה מציא' ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה זכה ואמרי' בגמ' הטעם דגלי דעתי' בנפילה ניחא לי' דלקני ומעת' א"ל דשנים שהן מהלכין ואמר אתה תנה היינו משום דכבר קנאה בד' אמות ולכך אצטריך למנקט רוכב דהד' אמות קרובים ע"כ למהלך יותר מן הרוכב

אם משנתנה לי ע' רש"י י"לד כיון דנתנה לו מאי אפי' שכ' רש"י ונרא' דמיירי שחזר וחטפה ממנו וס"ד דמצי טעון אנכי הגבהתי' לצורכך דקסבר הייתי דקנה חבירו וכן הייתי סבור נמצא דלא הי' כאן קנין כלל קמ"ל דלאו כל כמיני'

אמנם כוונת רש"י בכל דבריו נ' ליישב לר"נ אמאי נקט תנא תנה ולזה כתב רש"י דמשום סיפא דוודאי בזכה גרע דכיון דא"ל זכה ש"מ דסבר קנה חבירו וממילא לא נתכוון לקנות כשלקחה מידו משא"כ בא"ל תנה דגלי דעתי' דיודע דלא יוכל לזכות בשבילו וכה"ג וודאי זכה בה. ומשנתנה לו

מי שליקט כ' רש"י בשדה שאינו שלו י"לד כיון דע"כ אמרי' מיגו דמפקר נכסי' א"כ גם זו בכלל והי' נ' בעיני דשדה זו לא הי' יכיל להפקירה דק"ל הפקר בפני ג' ודלמא יזכה א' מן הג' בשדה וכ"ת גם הוא ע"כ יתן פאה דלמא יפקיענה מפאה כגון שימכרנה לנכרי או יקדישנה. אמנם עיקר כוונת רש"י נ' דאי מיירי בשדהו א"כ אי מפקירה אף כי זוכה בתר הכי הרי הפקר פטו' מן פאה ולמאי הל' קאמר הש"ס דהוה עני תיפוק לי' דאפי' עשיר פטור אלא ש"מ דלא מיירי בשדהו. וזה ג"כ כוונתו במעשור לעשיר שכ' עשיר לקטה דלא תימא דמיירי בשדה של עשיר דהעשיר הבע"הב. ואמנם בפ' הזרוע בחולין מבואר דבע"הב עצמו אם חזר וזכה חיי' בפאה ואמנם לאחר נ' דמצי עכ"פ לזכות וע'

חד מיגו כ' רש"י מעני י"לד הא הש"ס בהדי' פי' מאי היא חד מיגו אמנם גם על הש"ס וק' ואמנם נ' דס"ד האי חד מיגו היינו מיגו דזכי ממש דהיינו שהעני לקט לעצמו ולאחר לזה חזר עולא ואמר דאפי' מיגו דאי בעי זכי ג"כ אי' להו לרבנן וז"ש רש"י דבכלל חד מיגו כל מעני לעני אפי' לא לקט לעצמו והביא ראיה דלא נדחי' דלמא אדרבא האי מיגו דזכי ר"ל דזכי ממש לזה העיר רש"י דהאי מיגו דזכי גבי דר"א ע"כ ר"ל דבעי וא"כ ה"ה בדרבנן

הנה האריך רש"י לבאר לר"נ נ' כוונת דבריו דעיקר פלוגתא לר"נ היא בהא אי אמרי' מיגו או לא ולא בתופס לב"ח כד' התוס' ודקאמר הש"ס לקמן הוה תופס לב"ח הא ר"ח קאמר לה דמוקי בגיטין דפלוגתיי' בהכי ומה"ט לא סייעו ג"כ תוס' דברי' מלקמן כ"א מגיטין כלומר דמי דכשם דר"ה בגיטין כעולא דהכא ה"ה ר"נ כר"ח והוצרכו לזה לקיים ד' רשב"ם דבעולי בבל דל"ש תופס כלל תודה ר"נ וממילא הוברר ג"כ מדוע מיאן רש"י זה ונ' טעם לרש"י דמ' לי' דלמאן דס"ל דטעמא משום תופס לב"ח ל"ש לחלק אליביו בין מיגו דבעי או דזכה וא"כ ק' מתני' דרמי בר חייא וע"כ צריך לחלק כמ"ש רש"י דמודה דהיכא דעשאו שליח דקנה וא"כ ק' מתני' דידן וצ"ל דהכא לא עשאו שליח לזכות כדר"י דתנה לאו כזכה וא"כ קשה מאי דייק ר"נ דלמא ה"ט דמתני' כדר"י אלא ש"מ דר"נ ל"ל כלל דשייך במציאה אופם לב"ח וכמו שכתוב לפנינו ובמגו תליא מלתא ומסתייע לי' לרש"י זה מדלא אמרי' מתיב רבא כ"א איתיבא לר"נ ש"מ לר"נ הוא דקשיא לי' ולא לר"ח דר"ח מודה בעשאו שליח ומה"ט נ' דלא הק' תוס' ממתני' כמו שהקשה הרא"ש ולא מקו' הש"ס שהקשו האחרונים ואמנם באמת גם קי' תוס' מכתובות מיושב עד"ז דלא אתיא לידי מדה זו אלא משום דק' לן סתיר' המשניות ואמנם לר"מ לקמן דאי' לי' כרמי בר חמא ומשני דבמתני' משום תן לא נחתי' להאי חילוקא כלל והכי קיימ"ל כמ"ש הפוסקים וראיה לדבר דר"ה לא קאמר בכתובות הכי אמר ר"נ ור"ח כ"א הכי אמר ר"י וז"ש רש"י כתובות שליח הבא כלומר להכי הביא ר"פ מדר"י משום דר"י אפי' בשליח אמר למלתי'

דרך אחר ביישוב ד' רש"י נ' בנדקדק ג"כ האיך לא עלה ע"ד ר"נ ור"ח ד' ר"פ בגיטין שאני מציאה דשייך בה מיגו ולזה נ' דהנה הך מגו מ' דלא הוה כ"א