ליקוטי חבר בן חיים י ריג

דל"ש כה"ג מטלטלי לב"ח לא משתעבדי וכמ"ש כ"א דס"ל דכ"ז מטעם שעבודא דר"נ אבל לשעבודא דר"נ עכ"פ אנו צריכין ואמנם הא דאיכא תרי חומרי כ' תוס' דהיינו משום דלר"מ לאו דינא הוא דהרי עכ"פ מקרעי עדיף ואמנם כ"ז לטעמיי' בשטת ר"ת דס"ל לאח"מ מודה ר"מ אמנם לד' הרי"ף דגם לאח"מ קאמר ר"מ וא"כ היינו חומרא דכתובה דקאמרי דלאח"מ ב"ח לא גבה וכתובה גביא ומעתה תינח אי ב"ח לא גבה כגון אם היורשי' מוחזקי' כההיא דנושה באחי' משא"כ בסוג' דגם ב"ח גבה ל"ש תו חומרי דכתובה כלל ולק"מ

וכגון דא צריך לאודיעו דשלא בדקדק כ' תוס' בבכורו' שם דלא אצטריך לדר"מ דהרי מ"מ לדר"מ אצטריך לענין לאח"מ. ואמנם צריך הסבר לדברי' מ"ט היכא דאין היורשין מוחזקי' לא אמרי' מטלטלי לא משתעבדי ונ' דהנה טעמא מאי מטלטלי לא משתעבדי משום דלא סמיך דעתי' עליי' ואמנם כיון דמתוך סוגיין יבואר דדווקא היכא דלא מצי למגבי קרקע הוא דאמרי' דגבי מהני מטלטלי לר"ט א"כ כיון דחזי' אף דלא הי' למלוה זה מקים לגבות ממקרקעי ומ"מ הלוהו הרי קמן דאמטלטלי סמיך ואמנם בשלמא אם היתומי' מוחזקים לא מצי מפיק מניי' בהך אומדנא משא"כ היכא דאינן מוחזקין שפיר אזלי' בתר הך אומדנא ויהבי' להו. ואמנם נ"מ בין הרי"ף לתוס' לכאורה דלשטת התוס' וודאי שייך כאן תקנת הגאונים דלא הוה תרי חומרי בכתובה להרי"ף י"ל דהוה תרי חומרי כד' הראב"ד וזה דעת הפוסקים בהג"א דס"ל אף בז"הז כן משום דס"ל דכה"ג לא הוה תקנת הגאונים כן ואמנם ד' הרמב"ם אינו כן ונ' סברתו ע"ד שכ' תוס' גופיי' דלכאורה הי' אפשר לומר דתקנת הגאונים עדיף ממטלטלי לר"מ אא"כ ממשעבדי נמי לגבי ואמנם לד' הרמב"ם אטו"ז מאישות דס"ל דגם לאחר תקנת הגאונים בכתובה צרי' לפרש בהדיא מטלטלי ומקרקעי וא"כ כיון דמפ' א"כ באמת גובה ממשעבדי ושפיר עדיף ממטלטלי לר"מ

ואמנם במ"ש מיושבי' ד' הטור התמוהי' סי' ק' בא"ע שכ' תחלה דאפי' קודם תקנת הגאוני' כתובה נגבי' ממלוה ואחר תקנת הגאונים חזר וכ' לפיכך אם גבו היורשין חוב אשה גובה מהן וכבר עמד ע"ד בפרישה ולמ"ש ה"ק וודאי אם לא היתה נגבי' הכתוב' קודם תקנת הגאונים ממלוה גם לאחר תקנת הגאונים הוה אמרי' דכה"ג מקרי תרי חומר' בכתובה ולא גביא ממלוה משא"כ השתא דאף מקמי תקנת הגאונים א"כ שפיר גביא ממנה אף עכשיו ול"ש תרי חומרי

ואמנם ממה שהק' תוס' מראוי לא הק' א' מהראשוני' והקושיא אלימתא ומה גם להפוסקים דבאמת לא גביא ממלוה מה"ט מתני' דידן מאי עבדי לה וצ"ל דהני פוסקי' ס"ל דהך כתובת אשה לענין ראוי ל"ד אלא ה"פ ב"ח ג"כ כד' רוב הפוסקים וא"כ ק' הא דאמרי' בעלמ' יתומי' שגבו קרקע בחובת אביהן ב"ח חוזר וגובה מהן וע"כ צ"ל דקרקע שאני דכגבוי דמי ולא הוה ראוי דווקא במטלטלי שייך ראוי וא"כ סוגי' דשמעתין מצי'י ולמימר דמיירי ג"כ בגוונא דאי' לי' קרקע ללוה שני לכך לא הוה ראוי ותוס' לטעמיי' דכתובת אשה דווקא ומקולי כתיבה שני כאן ואיצטריכא לחלק

ועד"ז יש ליישב ד' הרמב"ם בפי' המשנה בבכורו' שכ' דלאחר תקנת הגאונים גובה אשה מן הראוי ונתקשו המפ' בדברי' מה ענין תקנת הגאונים לכאן אמנם כוונתו כיון דהגאונים עבדי מטלטלי כמקרקעי א"כ היה מטלטלי ג"כ כגבוי דמי ול"ש בהו ג"כ ראוי. ועמ"ל פ' כ"א ממלוה ולוה אמנם מ"ש הג"א דבמשכון גובה ר"ל דאי איכא משכון א"כ כגבוי דמי ולא הוה תרי חומרא בכתיבה ולכך גובה ממשכון אחר תקנת הגאונים

אמנם מה שנסתפק במשכון נכרי לישראל דלא קנו כת"ק דר"מ בפסחי' ומ"מ אפשר כיון דהישראל מוחזק דמי למכירה והוה שוב מטלטלי דלוה אלא שצרי' ליישב דאמאי אמרי' בפסחי' דלמ"ד לא קנו אינו עובר עליו וצ"ל כיון דהתם בלא"ה ע"כ מיירי שלא קיבל הישראל אחריות ואפי' אם צריך הנכרי לפורעו וא"כ לזכרון דברים בעלמא נקטי' ול"ד כלל למכירה

זכתה אשה יתר מכתובתה י"ל דלהכי נקט תרתי דאלו נקט אשה הו"א אשה היא דינתן לכושל משום דמיירי שתפסה למזונותי' המותר הלכך כמאן דלא זכתה דמי משא"כ אם היתה תופסת לצורך ב"ח לעולם תופס לב"ח במקו' שחב לאחרים קנה ואי אשמועי' ב"ח הו"א הב"ח אם תפס יותר סתמא דמלתא לב"ח אחר או לכתובה תפיס והתם לא מהני תפיסה משא"כ אלו תפיס לצורך היתומי' ואפי"ה לא מהני תפיסה

כוונת רש"י בכושל דסיפא ל"ד לרישא דברישא הכושל למר הב"ח ולמר הכתובה ולסיפא ממ"נ למר מזכתה אשה ולמר מזכה ב"ח אע"כ דלגבי יורשי' הוה כל בעל שטר כושל

לכושל שבראי' כ' הרי"ף ב"ח ודקדקו עליו דהו"ל למימר ב"ח ונ' דהא דב"ח מקרי כושל לגבי כתיבה היינו דווקא במקום שאין כותבין כתיבה אמנם במקום שכותבין א"כ גם הכתיבה צריכה ראי' ולזה לא