ליקוטי חבר בן חיים י ריב

נ' דיש ב' מיני תקנתא דרבנן מידי דתקנו רבנן על מגן ולא לטובת זה שנתקן עלי' כגון כתובה דכה"ג וודאי חשו רבנן טובא דלא יתקיים תקנתן אם לא יעשו חיזוק משא"כ תקנה שעשו לטובת אחד כגון מזונות ואם היא אינה צריכה לטובת חז"ל מה לנו בכך ואמנם על הרוב מיהת צריכה לכך ולכשתהא צריכא לכך הרי בידה לקיים ולא לומר אינו ניזוני'. ואמנם בירושה טעמא דלא עשו חיזוק דכיון דנגד זה עליו לקוברה תורא לנפשה שתקבר בבזיון וכיוצא וד' רב דאהא לא נוכל למסמך דמה אכפת לה בקבורתה וגם כל מי שיירשנה יקברה וא"כ שפיר עשו חיזוק ובפירות פלוגתת רש"י ותוס' אליבא דרב ד' רש"י כיון דאף אם לא יאכל פירות ע"כ יפדנה א"כ תו איכא למיחש דלא יתקיים תק"ח כמו בירושה לרב וד' תוס' נהי דהחיוב עליו לפדותה מ"מ היא תדאג לנפשה דמשום איבה לא יפדנה בנקל ואין לנו לחוש כמו במזונות

וקוברין בע"כ כ' רש"י של לוקח דלכאורה הי' אפשר לפרושי ע"ד שמצינו לעיל פ' נערה האומר אל תקברני מנכסי אין שומעין לו דלאו כל כמיני' להפיל עצמו על הציבור וא"כ לא פשיט הש"ס מהתם מידי ואמנם א"כ מאי זה דקאמר משום פגם משפחה אע"כ בע"כ של לוקח קאמר

ובענין קו' הלח"מ דאמאי לא משני רב דריב"ב סבר ירושת הבעל דרבנן ומשום חכמים עשו חיזוק קאמר נ' דהתנא צריך ע"כ להקדים בדברי' דבר שהוא עיקר רבותא דידי' ובשלמא אי סבר ירושת הבעל דאוריית' ומדינא אין מחזירין שפיר עבד דנקט עיקר רבותא דידי' דקבר מחזירין משא"כ אי ירושת הבעל רק דרבנן וא"כ מדינא מחזירין והאי אין מחזירין אין בו רבותא ב"כ וא"כ אפכא הו"ל למימר היורש אינו מחזיר וכו' א"וו דאוריי' ס"ל: בענין גביי' מן היתומים במטלטלי פ' הכותב

מי שמת והניח אשה י"לד אלמנה הו"ל למימר והי' נ' לכאורה דבאמת לא מיירי באלמנה וה"ט דר"ט כר"מ דס"ל מטלטלי משתעבדי לכתובה וה"מ מחיים ולא לאח"מ וא"כ באלמנ' באמת לא גבי כ"א בגרושה דהוה לאח"מ כמו ב"ח ויש להסמיך לזה דנקט תנא ויורשין ר"ל שאין לו בנים יתומים ודרך המת בלא בנים שמגרש אשתו שלא חזקק ליבם ומדאתי' להכא י"ל דמטעם אחר נקט ואשה משום דכתובת אלמנה אינה נגבי' מן הראוי' ולזה מיירי ע"כ בגרושה דלאחר מיתה הוה כמו ב"ר ובזה יתיישב לנו מדוע העמידו תוס' בזה קו' מראוי דווקא אמ"ד בגמ' כושל היינו כתובת אשה וה"ט משום דאפשטא דמתני' י"ל כמ"ש דמיירי בגרוש' ואמנם בגמ' סמכו תוס' אד' רש"י דמפ' חינא היינו שימצאו האנשי' חן ובשלמא אי גם באלמנה דינא הכי היינו דהועילו חכמים בתקנתן משא"כ אי דווקא בגרושה וכי משו''ה ינשאו כל הנשים לאנשים וא"כ ע"כ אאלמנה ג"כ קאי ושפיר הק' תוס'

ואמנם א"כ הדרה קו' לדוכתא מ"ט קתני אשה אמנ' למ"ד משום חינא בלא"ה אצטריך דסד"א דדווקא באלמנ' עצמה שייך חינא משא"כ בבתה ואחותה להכי נקט והניח אשה למימר דאם רק אשה תובעת הכתובה לאפוקי איש דלא בעי חן שוב אפי' מתה האלמנה ינתן לה משום חינא. ומעתה למ"ד כושל שבראי' ל"ק להו כיון דבלא"ה ק' ל' אשה דנקט א"כ ע"כ בגרושה מיירי ול"ק מראוי משא"כ למ"ד לכתובת אשה משום חינא א"כ אצטריך אשה דנקט קשיא להו מראוי

ויורשין כ"כ לפנינו מ"ט נקט ויורשין דלכאור' לגמרי מיותר וכי יש אדם מישראל שאין לו יורשין אטו נימא דמתני' בגר ונרא' דמה"ט נקט יורשין דלא נימא דדווקא ביתומים מיירי ר"ט ומטעמא דמצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן לכך נקט יורשים למימר דאפי' יורשי' דעלמא

ר"ע אומר אין מרחמין בדין לכאורה כוונתו עד"ז ע"כ קמודים לו דצריכי' לשבע וא"כ ע"נ היורשי' מקרי מוחזקין מאי אמרת אנן מתחלה יהבי' להו בלא שבועה וכשבאי' היורשין אח"כ יכולי' להשביע אותן הא גופא מ"ט נעביד אין מרחמין בדין וא"כ ע"כ מטלטלי בחזקת יורשין ואפי' למ"ש הראשונים דר"ע אפי' במקום דליכ' שבועה קאמר מ"מ לדבריו דר"ט דאמר למלתי' אפי' במקום שבועה שפיר קאמר

והנה ד' הרי"ף דטעמי' דר"ט משום שעבודא דר"נ והוסיף הר"ן דגם צ"ל דכר"מ ס"ל דמטלטלי משתעבדי לכתובה ואמנם ר"ע מכל וכל פליג עלי' לד' הירושלמי והתוס' בכורות נ"א לא הק' מר"ע כ"א לטעמיי' דס"ל דבלא שבועה מודה ר"ע וע' בדברי' שם ותמצא. ואמנם מה שהוכיחו שם כד' ר"ת דע"כ לאח"מ מודה ר"מ דאל"כ א"כ יבם לאח"מ מקרי ומנ"ל דמחיים פליגי רבנן ואמנם אפשר לומר דאדרבא להכי נקט תכא פלוגתיי' ביבם דדמי למחיים ודמי לאח"מ למימר' דבתרוויי' פליגי ואמנם מה שהקשו מתרי חומרא בכתובה דאמרי' לא משכחת תנא דאי' לי' תרי חומרי בכתיבה נ' ליישב לד' הרי"ף עד"ז דגם הרי"ף אית לי'