ליקוטי חבר בן חיים י ריא

אם מתה פי' אם מתה קודם מכירה ומשום דאם מכרה ונתנה קיים וכן ת"ק בסיפא קאמר דאפילו מתה קודם מכירה אינו יורשה וע"ז פליג רשב"ג ואמר דאם מתה קודם מכירה יורשנה לאפוקי דאם מכרה ונתנה מודה דקיים

וכר המתנה כ' רש"י דאדוקי קאי ולמימר דדווקא עמ"ש בתורה תנאו בטל משא"כ במידי דרבנן ולמימר דאפירות לא פליגי. אמנם לד' הרמב' דבירושה מידי אחרינא דכ' לחקת משפט אצטריך לי' לרשב"ג לאכפולי דלא נימא דמה שכ' בתורה ר"ל לחקת משפט ולא זולת להכי קאמר וכל כלומר אפי' בעלמא

ואמנם ממ"ש רש"י דר דרשב"ג יליף מלשארו מ' לי דרש"י ס"ל דהא דאכפל למימר וכל וכו' היינו משום דלכאורה איכא למימר דדווקא ירושה דאף דעקרו דאוריי' מ"מ הואיל ואינו מבואר בכתוב בן לאביי בין לרבא כה"ג אמרי' מתנה לעקור תנאו בטל דוגמא לזה זקן ממרא דאינו נעשה זקן ממרא כ"א על דבר שעקרו מד"ת ופי' מד"ס משום דדבר שאינו מפורש בתורה צריך חיזוק טפי לזה אצטריך רשב"ג למימר דכל המתנ' עמ"ש בתורה תנאי בטל ולהכי נקט רש"י דרשא דלשארו דלמאן דדריש מלא תסוב נחלה הוה מפורש שפיר ואייתר וכל המתנה

ואמנם מסו"ד רש"י מ' דלדיוקא נקט רשב"ג ולמימר דדווקא בדאוריי' ויהיב טעמא אמאי לא פליג אפירות

תוס' ד"ה והא אמר רב הנה הרמב"ן והרא"ה עמדו על ד' תוס' אלו ונבאר א' לא' קו' א' הקשה הרא"ה דא"כ אמאי לא קאמר על ענין זה כרשב"ג דס"ל כר"מ ולא מטעמי' כ"א משום דלא ידע דמחיל וע"ז צריך הסבר וכ"ת דלא בעי לפרש כן ד' רב דא"כ תיהוי תיובתא דאביי דאמר רב כר"מ ואמנם א"כ ע"כ צ"ל דהש"ס דהכא אליבא דאביי ולא אצטריך תו לסברת התוס'

וזאת שנית הק' הרמב"ן דמידי אריא התם לא ידע דמחיל היינו שהי' סבור ששוה יותר משא"כ כאן ואמנם לסברא זו יק' אמאי במפ' מודה רב לימא עכ"פ שהי' סבור ששוה יותר: ועוד בה שלישית שהק' הרמב"ן ע"ד תוס' דמידי הוא טעמא דלא ידע דמחיל והוה מקח טעות וא"כ ה"ה במילי דרבנן שייך זה וא"כ מ"ט דר"י במשנתינו דס"ל תנאי קיום דעד"ז ליתא לד' רש"א

ואמנם הלח"מ הקשה ע"ד הרמב"ן ליטעמי' דס"ל ירושה הוה ידע דמחיל ובידע דמחיל הרי קיי"ל כרבא בב"מ דמחלק בין סתם למפ' וא"כ ל"ק כלל מאונאה לירושה ומצי' עכ"פ לפ' דהלכ' כרשב"ג ולא מטעמי' כדבעי למימר מעיקרא ואמאי לא פסק הרי"ף כרב. ואמנם לדידי אפי' הרי"ף ל"ק דטעמי' דלטעמי' אזיל דפי' בהדי' בפ' מי שמת דירושת הבעל דאוריית' וא"כ כוון דידע דמחיל תנאו קיים ע"כ כת"ק אמנם אד' הרמב' לכאורה ק' ואמנם דבריו מוקשי' בלא"ה כמו שעמד עליו הראב"ד דכיון דלאחר נישואין מיירי למה אצטרי' לחקת משפט הרי קנו מידו ל"ש בדשלב"ל ומ"ש ה"ה דאצטריך משום שלא תוכל הוא להוריש כבר דחה הלח"מ ומה שרצה ליישב הוא דוחק ואמנם זכני ה' ית' בס' ''תשובת הרמב"ם'' ושם מבוארין ד' הרמב' היטב ולק"מ על דבריו וזה תו"ד אחר שהק' על הרי"ף וסיעתו דמפ' לסוגיין כפשטא מאי מתרץ אדרב כלל הרי מדפי' רב במפ' משום דידע דמחיל תנאי קיים א"כ כיון דירושה ידע דמחיל האיך מסיק הש"ס דל"מ אי ירושה דאוריית' וודאי הוה סבר רב כרשב"ג אפי' אי דרבנן וכו' אדרבא אי דאוריי' א"כ לדידי' תנאי קיים א"וו הכא בירושה טעמא אחרינא איכא דכ' לחקת משפט וה"ט דרשב"ג ואמנם רב סבר אף דבירושת הבעל דהיא דרבנן לא כ' לחקת משפט עשאוה כעין ירושה דאוריי' ותמצא דפלוגתא דרשב"ג ורבנן לא הוה בנחלה הבאה ממקום אחר דהיינו קודם הנישואין כ"א לת"ק אפי' אחר הנישואין מועיל ג"כ התנאי בירושה דהואיל ועדן לא זכה בה מצי לסלוקי נפשי' ורשב"ג סבר דקודם הנישואין מועיל כדרב כהנא ואחר הנישואין אינו מועיל משום לחקת משפט והן הן דבריו בחיבורו וראוין למי שאמרן ומעתה כרב קיי"ל ומסולקי' מדבריו כל הקושיות

ואמנם ד' ר"ח שהביא הרמב"ן התמוהי' מאד שהניח גמ' דידן ופסק כהירושלמי כבר הרגיש הר"ח בעצמו וז"ש דהיינו כרב אשי לעיל דאמר ולא לאח"מ כלומר לאח"מ לא מצי לסלוקי נפשי' כד' הירושלמי וסוגי' דידן כאביי ומ"מ להל' קיי"ל כרב אשי זה תו"ד ואמנם כבר כ' הרמב"ן דפי' ד' רב אשי כמ"ש רש"י וליתא לד' ר"ח

ומ"ש רש"י הא דרבנן כגון פירות נ' כוונתו דלא תימא דרבנן היינו כתובה כדר"י לעיל דלא היא דרשב"ג סבר בפ' בתרא כתובה דאוריי' ולזה כ' פירות. אלא שצ"ע לכאור' האיך מצי' למימר דרב סבר בדרבנן תנאו בטל הרי רב הוא דאמר יכול' אשה למימר לבעל' איני נזונות ואיני עושה ובשלמא לד' התוס' דבידה למיהדר בכל שעה שפיר משא"כ לד' הר"ן וסיעתו ולזה