ליקוטי חבר בן חיים י רי

והן אמת דברש"י בכמה דוכתי לא מייתי כ"א קרא דשארו וטעמו או משום דלא תסוב אפרוך קצת או דהל' כר"ע מחבירו וד' הרי"ף והרא"ש נ' מדאמר אביי ב"ב קנ"ט דבן אינו יורש אמו בקבר ילפי' מדנאמרה סבה בבן ובבעל מקיש זו לזו א"כ ע"כ דרשי' לא תסוב אסבת הבעל וכ"ת א"כ לא נדרוש לשארו אמנם הא אי אפשר דהל' כר"ע אלא ש"מ דהכא עיקרא דמלתא דוודאי לולי דכ' רחמנא שארו הוה דרשי' תרוויי' לא תסוב אהסבת הבן ולב' לאוי אף דדוחק הוא משא"כ השתא דכ' שארו וידעי' שפיר ירושת הבעל וא"כ מהי"ת נוקי קראי דלא תסוב לעבור בב' לאוין ושפיר אצטרי' תרווי'. ואמנם על הרמב"ם שפיר הק' הראב"ד בהל' נחלות דס"ל ירושת הבעל דרבנן וא"כ מנ"ל דבן אינו יורש אמו בקבר זה תוכן קושי' הראב"ד ונ' ליישב ד' הרמב"ם דהנה תוס' הקש' למאן דמוקי לא תסוב בבן תרוויי' ולעבור עליו בב' לאווין טעמא מאי נוקי קרא הכי ונ' דבאמת אין עיקר הפי' לענין לעבור כ"א ע"ד שכ' בשטת רשב"ם ללמד תרי זמני על הסבת הבן הוא דאתא קרא וכ"ת ל"ל היינו כדאמרי' בעלמא אין רבוי אחר רבוי אלא למעט דלא דמי לשאר יורשי' ולמאי הל' דאינו יורש בקבר אמנם כ"ז אי תרוויי' קראי בסבת הבן משא"כ אי חד בסבת הבעל ואידך בבן ולא אייתר שפיר ק' לי' לאביי מנ"ל דאין הבן יורש בקבר וע"ז תי' שפי' דממ"נ כיון דלא קשיא לך כ"א למאן דדריש חד בסבת הבעל א"כ לדידי' שוב ל"ק דנאמרה סבה בבן דומיא דבעל וא"כ ע"כ לא ק' לי' לאביי כ"א למאן דאית לי' ירושת הבעל דאוריי' משא"כ למ"ד דרבנן לק"מ כדכ' דאין רבוי אחר רבוי אלא למעט דאינו יורש בקבר

ב"מ נ' תוס' ד''ה מי יימר דעקר ע' לח"מ ה' מכירה שהק' מד' תוס' אלו על הרמב"ם שפסק בה' שמיטה כשמואל ובאונא' כרב דמדכ' תוס' לדמות מש"ס דמכות אונאה לשמיטה אמאי חלק הרמב"ם ביניי' ולי לע"ד לק"מ דהנה הרב בעל לח"מ דימה עקר למחול ומידי אריא מחיל קאי אלוקח כלומר טעמא דרב דהא דבדבר שבממון תנאי קיים היינו משום דמחיל משא"כ הכא טוען הלוקח לא מחלתי כי הייתי סבור ששוה כך או כיוצא יבואר אי"ה לפנינו משא"כ עקר קאי אמוכר דשמואל סבר ע"כ אמרי' תנאי בטל אם וודאי התנה משא"כ הכא טוען המוכר דכיון שאמרתי לו שאינו שוה דמי המכירה והוא לקח בכל זאת ש"מ דשוה לי' באותה שעה וכיון דהוה שוה ללוקח לא עקר מוכר מידי וע"ז שפיר כ' תוס' דה"ה בשביעי' טוען המלוה אני התניתי עמו שיפרע לי קודם שביעית למען לא תשמיטנו שביעי' וכ"ז לשמואל משא"כ לרב בשלמ' הכא אומר לוקח סבור הייתי כי מצחק בי ולעולם שוה ולא מחלתי משא"כ התם הרי בהדי' מחל שאף בשביעי' יפרע לו וא"ש ד' הרמב'

וכ' תוס' דלענין דינא פליגי והרא"ש כ' דע"כ לענין איסורא פליגי תחלה וסבר' התוס' נ' דכיון דטעמא דשמואל מי יימר דעקר ואטו משום ספיקא שרי למעב' איסורא דאוריי' בשלמא לענין דינא שפיר דמספיקא לא מפקי' ממונא משא"כ אי לענין איסורא אתמר

כתובות נ"ה וקיי"ל מאי כותב אומר פי' דאילולי כן הייתי אומר דהתם מיירי בשקנו מידי ומשו"ה הני מטעם מכירה ואמנם מדקיי"ל אומר א"כ מטעם תנאי אתי' עלה

והנה כ' תוס' למ"ד בטל ב' תי' וק' לי מהא דרשב"ג דאפי' בירושה תנאי בטל והא התם ל"ש אישות לחצאין ובשלמא לד' הר' אלחנן שפיר דהרי בהדיא אמר לה דין אין לו במותיך וזה לא מצי למימר משא"כ לתי' שני וע"כ לומר דד' התוס' דירושה שאני כמו שכ' הרמבם דכ' בה לחקת משפט ולפנינו אי"ה יבואר עוד ובזה יתיישב לן מ"ש תוס' דהא דא"ל יירש דמי לפלוני יירש ותי' הש"ס שם לרווחא דמלתא דלכאורה מה ענין זה לזה דבשלמא יירש על מי שאינו יורש שפיר כ' דלא מצי לאתנויי משא"כ אל יירש על יורש אמאי לא הרי לא אמר אל יהא יורש ואמנם למ"ש טעם דברי' דבירושה גזי"הכ הוא שאין ליורש לא לפחות ולא להוסיף מן היורשי' ועליו שנאמר לחקת משפט. ואמנם בהא פליגי תוס' ע"כ על הרמב' במ"ש דאפי' אי ירושת הבעל דרבנן מ"מ לחקת משפט קרינן בה דאי ס"ל הכי א"כ מאי תי' ד"ה כתיבה דרבנן דל"ד ירושת הבעל לשאר ירושות הרי חזי' דדמי ומ"מ ל"ק אשטח הרמב"ם קו' תוס' דכבר כ' הראשונים דקושי' מעיקרא ליתא דכיון דבבתולה מיהת תנאה בטל שפיר קתני כל הפוחת אף דבאלמנה קיים. ובשאר דברי' ובפרט ביישוב ד' רש"י ב"מ ע' מ"ש שם בחי' פ' אעפ"י

כתובות פ"ב. מתני' איני אוכל פירות ואם מתה אינו יורשה לכאורה כיון דהדר יתנו אינו אוכל פירות גם מכרה ונתנה קיים הו"ל למיהדר ולמתני וצ"ל דלא אצטריך דכיון דאין לו בנכסים לא פירות ולא ירושה אמאי לא יהא מכרה ונתנה קיים. ואפשר ג"כ דהכא אפי' לכתחלה מציא למזבן דאי לאביי דטעמא דלכתחלה משום יד בעל השטר על התחתונה הרי הכא הכל מבואר בהדי' ול"ש יד בעל השטר וכן לרב אשי למ"ש דלכתחלה לא משום מערופיא הכא מאי מערופי' שייך: