ליקוטי חבר בן חיים י רט

בענין ירושת הבעל ב"ב קי"ב ומעמש"ב ב"מ נ"א כתובות פ' הכותב

ב"ב והאיש את אשתו ע' רשב"ם נ' דמל' התנא דקדים ותני והבן את אמו מ' דדווקא במקום שאין בן הוא דאיש יורש את אשתו ולא כן הוא למסקנא דמלתא לזה כ' רשב"ם דא"א לפ' כן ד' התנא דבשלמא אי הוה מחמת קירבא הי' מקים לומר דבן קרוב יותר משא"כ השתא דלענין קורבא הכל קרובי' יותר וע"כ מדבכל זאת בעל יורש ש"מ דעדיף משאר קרובים

מה"מ ע' רשב"ם כוונתו דהא דלא פריך הש"ס מנלן וקאמר מה"מ בל' רבים משום דאתרי מילי קאי אהוא יורש והיא אינה יורשתו

ואמנם הא דפריך הש"ס בפשיטות מ"המ וכי מהיכן למדו דס"ל לתנא דמתני' דירושת בעל דאוריי' והו"ל בתחלה למימר דאוריי' או דרבנן ולבתר הכי לימא ואי דאוריי' מ"המ נ' דהנה אי ירושת בעל דאורייתא אינה חוזרת ביובל ואי דרבנן חוזרת ואי תנא דידן דרבנן קאמר לא הו"ל למעכבנה ולתנינהו בהדי ירושית שאינן חוזרות אלא ש"מ דאוריי' ס"ל. ומה"ט לא הביא הראב"ד ראי' מסוגיין דשקלא וטרא ולא עלה ע"ד למימר דרבנן דש"מ דאוריי' ולמ"ש א"ש

הק' תוס' ל"ל אותה דאינה יורשת הרי מלא תסוב ידעי' וכוונתם דנהי דהאי תנא לכאורה לא דריש לא תסוב כ"א בהסבת הבן מ"מ הא מיהו שמעי' דאשה אינה יורשת בעלה מדאצטריך קרא לאטרוחי ולמימר דבת יורשת נחלה יש בזה הסבה ולא קאמר דלא ינשאו משבטי' זה לזה דלמא מיית בעל בלא בני' ואשתו תירשנו אלא ש"מ דאינה יורשתו ולולי ד' אפשר ליישב דבשלמא אהסבת הבן קפיד קרא דההיא שכיחא טובא דרוב נשים מתעברות ויילדות משא"כ הסבת אשה אם תירש לא תירש ג"כ כ"א במקום שאין בן דקרא בהדי' כ' איש כי ימות ובן אין לו וכיון דרוב נשים יולדות לא שכיחא ותו דגם מיתה שכיח בנשי' טפי ומצי' למימר דמשום מלתא דלא שכיחא לא קפיד קרא ולעולם אשה יורשת הוה

תרי קראי למה לי ע' רשב"ם אין כוונתו דאי לאו דכ' בפנחס ויאיר הוה מוקמי' לקרא דלא תסוב בהסבת הבת דמה"ית אלא ה"ק דאי לאו דאייתר קראי דאוריי' לא הוה לן קרא להסבת הבת משא"כ השתא דבן כ' בהדיא ביהושע ושופטים א"כ קראי דאוריי' לבת אתי. ומה שלא פי' תוס' כן ע' לפני'

פנחס דזבין לא מצי' וכו' ע' רשב"ם ומבואר כי הפי' דחוק מאוד דעכ"פ הרי מצי מיירי בהסבת הבן והא גופא דמ' דקרא להראות עושרן של צדיקי' נ' דוחק ומ"מ בס"ד שתקו תוס' מני' ולמסקנא דמסקי' לשדה חרמים עמדו והניחו בתימא לזה נ' לולי פי' רשב"ם לפ' הסוגי' בענין זה דה"ק דלמא הני כתובי' דפנחס ויאיר אתי לגלוי דקראי דאוריי' לאו בהסבת הבעל כ"א בהסבת הבן מדבר ולהכי ספרו לנו הכתובו' כי הבני' ירשו ולא האבות ואמנם טעמא דכ' תרי קראי משא"כ אי לא הוה כ' כ"א קרא א' הוה אמרי' דאדרבא מדלא מצי' כ"א פ"א בקרא שפי' לבן נחלה בלא אב ש"מ דבהסבת הבעל מדבר קרא דמשה וההיא דיאיר או דפנחס דזבין ולזה אצטריך תרוויי' דנדע דלארויי אתא דאורחא בהכי דאין הבעל יורש כ"א הבן וע"ז דחי הש"ס דלא לכתוב קרא כ"א דפנחס ולא מצי אמרת דזבין דא"כ גנאי לצדיק וכו' וע"ז הדר דחי דלא היא דאדרבא אי לא כ' כ"א דפנחס הו"א התם לאו ירושת אם ולאו זבינא כ"א שדה חרמי' ומיושב הכל בע"ה. וע' רשב"ם מ"ש בפי' שדה חרמים ולכאורה מאי דסיים דהו"ל לאלעזר ליטול חלק בראש לא קאי כ"א אקרשי בד"ה דבחרמי כהני' הרי יכולי' הבעלים ליתנם למי שירצו ואמנם מצאתי למר"ן הגאון בחתם סופר חי"ד בה' אבל שכ' שם כפתור ופרח בד' רשב"ם אלו ומסקנתו דאדרבא אחרמי כהני' קאי וצ"ל כיון דהא דיכולין הבעלי' ליתן למי שירצו הוא מטובת הנאה דזכי להו רחמנא ואמנם כן למ"ד טו"ה ממון כיון דאחרמינהו להני נכסי אפי' טו"ה לית להו בהו

ובדבריו יש ג"כ ליישב קו' תוס' משדה חרמי' דבא הכ' לספר לנו האיך גלגל הש"י שיקבר הצדיק בקרקע שלו. משא"כ אי בסבת הבן

תנ"א בסבת הבן ותניא בסבת הבעל ע' רשב"ם י"לד בשלמא דאצטריך קרא לסבת הבעל דס"ד אשה שאינה בת בנים מותרת להנשא לשבט אחר אצטריך משא"כ להך תנא דמוקי קרא קמא לבעל וא"כ כל אשה אסורה למאי נ"מ אצטריך קרא לסבת הבן ומזה נרא' דיש אשה שהבן יורשה ולא הבעל ואיזו זו נ' דזו פילגש שמותרת מן התורה ומ"מ אין הבעל יורשה. ואמנם כ"ז בבן ובעל משא"כ בבת ובן לא ניחא להו לתוס' לעיל למימר דאצטריך קרא יתירא דמאי נ"מ הרי מ"מ היא בלא תסוב מה לי אם משום הסבת הבת או הבן. וצ"ל לפי' רשב"ם דלאו ללא תסוב אצטריך קרא כ"א דנדע דאי' בי' הסבה: ש

והנה ראיתי לדקדק בד' הרי"ף והרא"ש שהביאו לדר"ע ולדר"י דהיינו דרשא דשארו ודרשי' דלא תסוב