ליקוטי חבר בן חיים י רז

אגוף הקרקע דזולת זה ל"ש קנין א"כ מ' דליתא לד' הר' יונה דכ' דבפי' בשעת קנין דו"ד לא קנה כ"א אדו"ד דמ' טעמא משום דלא מסתבר דאדו"ד קנה כ"א בפי' ולהרמב"ן ע"כ לאו היינו טעמא דעורר מא"ל

רמאי נ"מ לכדרב יוסף ק' הרי הא גופא נ"מ ונ' דרב אשי ק' לי' אמאי לא קאמר אמימר הל' כר"נ אלא וודאי כרב יוסף ס"ל ובעומד מיירי אמנם אפשר דאפי' בעורר ובעי למימר לאפוקי מדאביי ולמימר דרב יוסף בגוף הדבר פליג אהי מלתא קנה מידו והיינו אי בעורר צ"ל דלא אמרת הל' כר"נ דנדע פשט בד' רב יוסף וע"ז קאמר לא שמיע לי' ר"ל בין בעורר בין בעומד ומשום דלא שמוע לי וכ"ת א"כ וודאי נימא הל' כר"נ לזה קאמר כלומר לא סבירא לי ולאפוקי מדאביי אמינא הכי

בענין סילוק בעל מפירות אשתו פ' הכותב

תוס' ד"ה ה"ה אוכל פי' השמיטו בזה דגיטין גבי הזורק משום דדחה ר"ת ע"ש בגיטין ובראש לב"ב פ' חזקת הבתי' שם גבי מתנה וכבר העיר בס' בית מאיר אשר ד' הראש ב"ב סותרי' דברי' בסוגיין בדחוי ד' הרמב' ויישב שם בטוב טעם ודעת דפח"ח וש"י. ואמנם מ"ש הראש שם לדחות ד' הר"י דאמאי לא הקנה לה במתנה גמורה ני ד' ר"י דרבא לא רצה להתיר' מתנה גמורה כי היכי דלא רצה להתיר טלטול בשבת משום אקנוי רשותא

רש"י ד"ה א"כ למה כ' לה בגמ' מפ' טעמא דבריו צ"ע דאטו אסיפא מפרש טעמא בגמ' ארישא מפ' למה זה אוכל פירות כיון דכ' לה דו"ד וכו' ונ' דק' לי' לרש"י סדר ל' המשנה דהי"ל למתני אם מכרה ונתנה קיים ואוכל פירות וכו' כמו בסיפא ומה זה דנקט לעיקרא דמלתא הא דאוכל פירות ויורשה ואח"כ כ' א"כ וכו' וש"מ דסיפא פשיטא ורישא רבותא ואמנם למאי דמק' בגמ' דתימא לי' מכל מילי וכו' ואצטריך אביי ורב אשי לשנוי א"כ שפיר עבד תנא דאשמועי' לרבותא טפי דאוכל פירות ממאי דנשמעי' דמכרה קיים וז"ש רש"י א"כ וכו' דמ' הא פשיטא אלא דסברא הוה דלכולא מלתא כ' לה וע"ז קאמר בגמ' מפ' טעמא

ואפשר דכוונת רש"י לרמז על קו' תוס' לקמן ולמימר דהא דדיעבד דווקא מכרה קיים ולא לכתחלה הוא מטעם יד בעל השטר על התחתונה

ותימא לי' מכל מילי ע' רש"י כוונתו דלכאורה ברישא הו"ל להש"ס לפרושי למתני' ולבתר הכי לפרוך אמאי מכרה ונתנה קיים לזה כ' רש"י דאלולי דחי הש"ס דסילוק מהני כדרב כהנא הו"א דה"ט דמכרה ונתנה דווקא מהני הסילוק דכ"ז שהיא מוחזק לא מהני הסילוק משום דל' גרוע הוא ואמנם שהוציאה מתחת ידה לא מצי תו כיון דנסתלק מיהת לבטל כח הלוקח אך לבתר דמסקי' דהאי סילוק מהני שפיר פריך א"כ ליהני לגמרי

יד בעל השטר ע' רש"י רצה לרמז דל"ד האי יד בעהש"ט לבעלמא דבעלמא הטעם משום דבעהש"ט בא להוציא מהמוחזק משא"כ הכא דבעהש"ט מוחוק לזה כ' רש"י דמידי הוא טעמא מיהת משום דהמוחזק וודאי ה"נ איהו בא בטענת וודאי והיא באה בספק והכל הולך אל מקום א'

בוצינא טב מקרא ע' רש"י כוונתו דנהי דהכא לא שייך מה ילד יום כי התם דהרי אין בידה למכור מ"מ כיון דאפשר שגם אם יקח הפירות ברבות הימים יגיעו לדמי שיוי הקרקע ואף גם זאת כי יוכל היות שלא תמכור וירויח הכל משא"כ אם מסלק עצמו מהפירות מיד יוכל להיות שהפסיד עצמו על מגן ה"ז דומה לבוצינא טב מקרא

ואימא מירושה פי' מקמי דיד דידעי' דבוצינא טב מקרא הו"ל פירות פחות מירושה משא"כ עכשיו דבוצינא טב א"כ בירושה דל"ש זה הוה ירושה הפחו'

תוס' ד"ה מיתה כוונתם דד' רש"י דלגבי מכירת שבח בית אבי' דל"ש כלל מקרי מיתה שכיחא וע"ז ק' להו א"כ הו"ל למימר ברישא מכירה לא שכיחא אלא ש"מ דמיתה מצד עצמה שכיח בדידה טפי וכוונתם כיון דאוקימנא בכותב ועודה ארוסה ובהאי זמנא לאחר הנישואין רובן מסתכנות בלידה

רב אשי אמר ע' רש"י כוונתו דרב אשי לית לי' כלל תי' אביי וטעמא מאי כ' הרא"ה משום דיד בעל השובר על העליונה וע' הפלא"ה בקו"א סי' צ"ב וד' הבי"ש דרב אשי רצה ליישב אפי' בגוונא דכ' לה בהדיא דידה יהא על העליונה והי' נ' להסביר דק' ליי לרב אשי מאחר דכותב לאו דווקא ואפי' אומר אמאי נקט תנא כותב אלא ש"מ דתנא רצה להורות לן דאפי' אם כ' לה כל ייפוי כח שבעולם מ"מ לא מהני והיינו כדרב אשי. ואמנם לי נ' דרב אשי ת"ק דר"י קשותי' דבשלמא ר"י טעמי' משום יד בעהש"ט משא"כ לת"ק אי אי' לי' יד בעהש"ט אמאי לא קאמר כר"י אלא ש"מ דטעמא אחרינא בגווא. ובזה נתיישב לי דד' כל הפוסקי' למפסק האיבעי' לקמן לחומרא מטעם יד בעה"שט על התחתונה והרי רב אשי דהוא בתרא לגבי אביי לית לי' בזה יד בעה"שט אלא ש"מ דמ' להו דרב