ליקוטי חבר בן חיים י רו

שלב"ל הוא ג"כ משום דרק מתק"ח מסלק נפשי' לא מהדבר עצמו ואמנם באיני ניזונית כ"ז שלא אמרה לעולם דיכולה לחזור בה לא הוה סילוק כלל דמזונות היום כ"ז שלא חזרה מה יעשה לה ורבותא דר"ה דלא אמרי' מע"י עיקר ומה"ט לא מקרי סילוק מה שמפקיעה המע"י מבעלה דהרי כך תקנו אם לא תתן לו מע"י יקנוס אותה במזונות ואמנם למסקנא דאית לן דרב כהנא ש"מ דאם אמרה לעולם הוה סילוק ואמנם ד' הר"ן במ"א דאפי' כי לא אמרה לעולם הרי היא מסולקת לעולם וא"כ מדרבא לחוד שמעי' אלא ע"כ דמייתי לדרבא דל"ת חכמי' עשו חיזוק לדברי' יותר משל תורה כמ"ש שם ע"ש

ולכאורה בפלוגתת הר"ן ותוס' הי' אפשר לתלות פלוגתת המהרי"ק ומהר"ם מרוט"ב בבי"ש סי' צ"ז דמהרי"ק דס"ל דצריך לפ' דכוונתו אנכסי' שנפלו לאחר מכן היינו דס"ל כסברת הר"ן דמנכסי' עצמן מסלק נפשי' משא"כ מהר"ם מרוט"ב ס"ל כתוס' דמתק"ח סילק עצמו והכל בכלל

ובהך פלוגתא דמהרי"ק ומהר"ם אפשר דתליא ג"כ פלוגתת ה"ה והטור אי בנשואה בקנו מידו יש לבעל פירות או לא דד' הטור דה"ט דבארוסה קנו מידו אין לו פירות דאל"כ למאי הל' קנו מידו ובנשואה הרי אצטריך דאמירה לא מהני ולפי"ז צ"ל דאפי' סילק סתם מהני אלאחר מוכן דאל"כ נימא אלאחר מוכן קנו מידו וד' ה"ה דלנפלו לאחר מכן לא מהני סילק סתם ומ"מ לא אמרי' דקנו מהני כ"א לפירות ש"מ דזה מתורת קנין מדאמרי' לגופה של קרקע קנו מידו א"כ ל"ש נשואה ל"ש ארוסה. ולדעתי לא כיון ה"ה כ"א לומר דגם בפירות שייך סילוק לאחר נישואין ולאפוקי ירושה לד' הרמב' ולא שכל סילוק קאי גם אפירות

ואמנם בענין קו' הכ"מ דא"כ מאי בין ארוסה לנשואה יש לתרץ דד' ה"ה דבקנו מידו בארוסה אפי' מירושה סילק נפשי' ובנשואה א"א דהרי כ' הרמב' דלענין ירושה אמרי' לאחר נישואין חכמי' עשו חיזוק לדברי' יותר משל תורה וא"כ היינו דנ"מ בין ארוסה לנשואה

ואמנם בעיקר ראי' הבי"ש ממהר"ם מרו"ב יש לדחות דהתם ה"ט דאמרי' למה נגרע כח הבעל אפי' אנכסי' שנפלו לאחר מכן אדרבא מדלא הי' עדן בעולם אמרי' מסתמא לא הוה דעתי' עלייהו משא"כ לקמן דפריך הש"ס ג"כ מה"ט דנימא לטובתו מפירו סולק נפשי' ולא מגופה א"כ מה לי אם הי' בעולם או לא

ובענין מ"ש הבי"ש אהא דמד' התוס' אין ראי' דפליגו לדינא ארמב"ן אף דלא תי' כדברי' נ' כוונתו במ"ש לתרץ ד' הרמב"ן דד' תוס' דמתני' דקתני סתמא וודאי לא מיירי בנפלו לאחר מיכן דכה"ג צריך לפרש ואמנם אם פי' וודאי יוכל להיות דמודו דמהני וא"כ לדידן דקיי"ל דבעי' פירש דווקא גם לד' התוס' א"ש

והי' נ' לי להביא ראי' לד' מהרי"ק דבעי' פירש דבתר דמשני בירושלמי ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו מייתי שם בעי ר' לוי בר חייתא כ' לה דו"ד אין לי על נכסייך העתידין ליפול לך מהו ומשני א"א מקנה דשלב"ל והנה לד' התוס' י"ל דר' לוי הבין דמאי דמשני לי' מעיקרא ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ר"ל לאו דעתי' עליו וע"ז בעי אם פירש מהו ושני לי' דלא אמינא משום דלא דעתי' כ"א משום דא"א מקנה משא"כ להרמב"ן יק' ואמנם לד' מהרי"ק יצדק דאבעיא ראשונה הוה בארוסה ושני לי' דכיון דלא פירש לא מהני ופריך לי' א"כ דבפירש תליא מלתא מאי שיהני פירש בנשואה ושני לי' כיון דסליק ל"ש בנשואה א"כ מטעם מחילה אתית ובדשלב"ל לא שייך מחילה כי היכי דל"ש קנין נמצא מבואר כד' מהרי"ק

ומ"ש תוס' לחלק בון סילוק לתנאי כוונתם דתנאי ע"מ דהוה כמעכשיו דומה למשוך פרה וקני מעכשיו ולאחר ל' יום דלכ"ע מהני משא"כ סילוק דומה למשוך פרה לאחר ל' יום דלא מהני: ובמ"ש הראשוני' דקודם אירוסין ל"מ סילוק לכאורה זה כוונת הירושלמי גבי יתומה שנתארסה ונתגרשה דקנסה לא מצי מחלה דלא נתחייב לה עדן אלא שהרמב"ן דחה בר"ן פ' אלי נערות שם דהתם ג"כ דומה לארוסה מיהת ואכתי ל"מ להתוס' דסילוק לא מהני כ"א בדבר שהוא מדרבנן א"כ שפיר כ הירושלמי דקנס דאוריי' לא מהני סילוק ומחילה ל"ש בדבר שאינו עדן בעולם ואמנם משו"ה כ' הרמב"ן ממהיא דקרע כסותו ע"מ לפטור

ד' הר"ן וש"פ דגם ד' רש"י דנשואה לא גרע משותף ואם בשותף מהני קנו מידו כ''שכ כנשואה וצ"ל דמ"מ לא רצה רש"י לפ' סוגיין בנשואה דא"כ הא דפשיטא לן ב"ב מ"ג דבשותף מהני קנו מידו ומ"ש נשואה דאיבעיא לן בשלמא אי סוגיין בשותף קאי התם למסקנא דהכא משא"כ בענין אחר יק'

בעורר ע' רש"י וד' הרמב"ן דר"ל שהי' ביני' ערעור מעיקרא ונ' דלהרמב"ן דאף דהי' ביני' ערעור ומסתברא דאדו"ד קנה מני' מ"מ אמרי' דקנין הוה