ליקוטי חבר בן חיים י רה

לי' קרקע וא"כ ע"כ כר"מ וכר"נ והיינו תרי חומרי בכתובה

אא"כ לא מק' תוס' מידי מר"ט לקמן דגם לקמן מצי מיירי דאי' לי' קרקע ללוה והדרא קו' לדוכתא ר"נ בלא דר"מ היכא משכחת לה ונ' דמשכחת לה למאי דאמרי' בתפס מחיים הכל מודי' דמהני במטלטלי א"כ משכחת לה שהיבם נושה בה ואי אמרי' שעבודא דר"נ הו"ל כתפס מחיים ומ"ה לא מקרי מטלטלי ולא אצטריך דר"מ וצ"ע לקמן פ' הכותב בתוס' ד"ה ולכ"ע לא מהני תפיסה

והא כי אתא רבין ע' רש"י כוונתו דבקו' זו לא נדחו ד' מר בר רב אשי ולולי דבריו הייתי אומר דה"פ אי ס"ד דכה"ג מקרי בידו אמאי פליג רבין אלא ש"מ דבידו לא מקרי כיון דלא ידע אי יהא בידו לאחר ל' אלא דרב דימי ס"ל דלא בעי' עכשיו בידו וא"כ ה"נ אי יבם ואח"כ חילק מהני וקיי"ל ויבמה בע"כ אמאי לא קנה וע"ז כ' דוודאי בעי' בידו אלא דרב דימי מיירי במעכשיו וביבמה אפי' מעכשיו לא מהני

כ' רש"י לעיל שלחה כדאביי דהוה זבינא כוונתו דלכאורה לא פליג אביי אעיקר דינא כ"א אהא דאמר רב יוסף כללא כל היכא וכו' וא"כ היינו דשלחה כאביי אא"כ מאי קשדר אי אמר בה רב יוסף טעמא אחרינא שלחו לי ש"מ דבעיקר דינא ס"ל כאביי

מתקיף לה ר"ש כ' הבי"ש סי' קס"ח דמכאן תברא למ"ש דבשעת ייבום מצי אמר א"א בתק"ח דא"כ מאי כ"ש ומ"מ כ' דלדינא מצי' למימר הכי ולא ביאר דבריו ונ' כוונתו דמדמייתי הש"ס בתר דר"ש דרבין אמר ר"ל דקאמר שוב ל"ש וכו' וק' עלי' קו' ר"ש ש"מ דלא חש לה וע"כ בהא גופא פליגו דר"ש ס"ל לטובת שניהם היתה התקנה ולא מצי אמר א"א בתק"ח ירבין ס"ל דלטובתו היתה התקנה ומצי אמר א"א וא"כ שפיר קיי"ל כרבין דמייתי הש"ס אדבתרא

והא כל נכסי' אחראין ה"ה דהו"מ למפרך למה יגרע מתלישין אלא משום דמשני תני שלה יהיב מיד טעמא למה שלה משום דכל נכסי'

וע' רש"א בפי' שלה וד' רש"י דמה"ית נימא דעדיף עוד מלר"מ ואמנם פשט ד' הפוסקי' שלא כ' שמין מ' כד' רש"א וצ"ל טעמא דכי היכי דהתם טעמא דרבנן משום דהני פירות כעין ספיקא וידו עדיפא מידה ה"נ כאן אפכא כיון דאי' ליבם זכות עד לאחר ייבום עד אז ידה עדיפא מידו

כ' תוס' לחלק בין גביי' לשעבוד וכוונתם דהא דלא גבייא ממטלטלין משום דלא סמכא דעתה עליי' ואף דחזי' דתפסא היינו לגבות היכא דליכא מידי אחרינא משא"כ אם תפסה לשעבודא הרי חזינן דסמכא דעתה שפיר מהני

כ' תוס' ר"ט למצוה קאמר א"ש פי' דמדאמר ר"ע אין מרחמין מ' דר"ט רחמים ר"ל לפני' משורת הדין קאמר ובוודאי מודה דלמצוה לא נוכל להוציא ממון מן היתומי' וע"ז כ' אח"כ דא"נ דינא קאמר לא הוה דינא כ"א בלא נגבה עדן

הדרן עלך פ' האשה שנפלו בעזר קונו צורי וגואלי ובשם למעשה ידיו יכסוף אתחיל לפ' פ' הכותב רש"י ד"ה תני ר"ח כוונתו דוודאי לא אצטריך ר''ח לאשמועי' דאין חילוק בין כתיבה לאמירה דמה"ית כ"א דס"ד מקנה וכותב קאמר דסתם קנין לכתובה עומד קמ"ל ר"ח דלא בעי קנין. וע"ז פריך בתר הכי וכי כ' וכו' וע' ברש"א וברא"ה

האומר לחבירו פ' רש"י שותף דייק לי' הכי מסוגיי' הש"ס ב"ב מ"ג דפריך מברייתא זו אשותף ומ"פ דלמא שותף עדיף דמהני בי' סילוק כי היכי דמהני אין לי עסק בעבד אלא וודאי ידע הש"ס דהך ברייתא בשותף קמיירי

בענין סילוק בעל מנכסי אשתו רו"פ הכותב

ולזה כוונת הג"א שכ' דלתוס' באומר לחבירו ל"מ קנו מידו והוא נגד הש"ס ב"ב מ"ג כמ"ש הר"ן אלא כוונתו דלהכי לא רצו תוס' בפי' רש"י משום דס"ל דהך ברייתא לאו בשותף ובשותף הוא דאמרי' ב"ב שם קנו מידו וכ"ת א"כ מ"פ הש"ס מהך ברייתא לשותף לא היא התם ה"פ כיון דדו"ד ל' גרוע הוא מה לי שותף או לא וע"ז משני דדו"ד באמת לא מהני ואמנם קנו מידו מיהת מהני בשותף

כדרב כהנא ד' רש"י דק' לי' להש"ס כמ"ש הר"ן מה בין זה לבן המסלק עצמו מירושת אביו ומייתי דנחלה הבאה ממקום אחר שאני ואמנם אח"כ קאמר דל"ת דאפי' בדאוריי' דינא הכי לזה מייתי דרבא דדווקא בתק"ח יוכל לסלק ולא בדאוריי' ומ"מ לא רצה רש"י לפ' דהאי ממקום אחר ר"ל מדרבנן כי היכי דלתיישב אמאי לא מהני סילוק אחר נישואין אנכסי' שיפלו לה לאחר מכן א"וו דממקום אחר ר"ל דמחוסר מעשה הנישואין מיהת לאפוקי אחר הנישואין שידו כידה ולא מחוסר מעשה כלל וד' ר"י דנפלו לאחר מכאן א"צ לאשמועי' דלטעמי' דס"ל אין סילוק בדבר שלב"ל אע"כ דר"ל מדרבנן והטעם דסליק מהני בדבר