ליקוטי חבר בן חיים י רד

קג"ם וא"כ אי עביד לא מהני וצ"ל משום דבאמת ק' לי' אסוגי' דתמורה דלא קאמר להא מלתא דא"ב בין רבא לאביי וע' בתוס' שם וש"מ דס"ל לש"ס שם כמ"ש במ"א דע"כ לא קאמר רבא אלא היכא דכל הענין נעשה באיסור כגון אולם שגירש דאתתא לא מידי עבדא וכיוצא משא"כ בגוונא דידן דליקה לא עביד איסורא לא מפסדינן מני' ואמנם מסוגיין שפיר הביא דהכא ג"כ יבם לחוד עבד איסורא ומ"מ מפסדינן מני' דלוקח וכ"ת אכתי אמאי לא קאמר למסקנא דהכא הש"ס שם האי א"ב ה"ט כיון דבסוגיין איכא פלוגתא בדבר לא בעי הש"ס למימר א"ב בגוונא דאיכא פלוגתא דלמא רבא לא ס"ל כרב יוסף וכ"מ ממ"ש רבא בסוף הסוגי' דהכא היינו דשמענא לי' לאביי אמנם אנן לדידן דקיי"ל כרב יוסף שפיר כ' רגמ"ה ונתקיימו ד' המ'

ובענין סתירת ד' הרמ"א מיו"ד סי' ר"ל לחו"מ סי' ר"ח שהק' כל האחרוני' נ' ליישב בד' הסמ"ע וש"ך ר"ח שם דהנה יש תרי גווני נשבע שלא למכור ולפלוני שלא למכור החפץ וכן דייק בהדיי' ביו"ד ונשבע שלא למכור לפלוני ונ"מ דשלא למכור החפץ לא משכחת מקום שהמקח יעשה בלא איסור משא"כ שלא למכור לפלוני שפיר משכחת לי' למקח זה אם אחר יקחנו מהמוכר והלוקח מיד האחר וכיוצא א"כ ה"ז דומה למקח הנעשה בשוי"ט שכ' הש"ך שם ומעתה ביו"ד הביא ד' המפ' לענין שלא למכור החפץ ובחו"מ דחה דבריו לענין שלא למכור לפלוני

דתניא שי שמת וכו' לא הביא ממתני' דקתני יקח בהן קרקע דא"ל כמ"ש תוס' לקמן דדלמא דווקא כנגד כתובתה מיירי ולזה אצטריך מברייתא. וה"ט ג"כ דמייתי רב יוסף לקמן הך דהי' נושה באחי' דמ' לי' ג"כ דמיירי ביתר מכדי כתובתה דאי בכדי כתובתה מאי למימרא ובזה נדחי ד' הבי"ש קס"ח שכ' דביתר מכדי כתובתה ליכא שעבודא דר"נ וגם הא מלתא לא ידענא אמאי פשיטא ליה אטו אם אדם חייב מנה ויש לו נכסי' בק' מנה לא נתחיבו ונשתעבדו כל נכסי' וא"כ כיון דאיתא לדר"נ האי מלוה ג"כ נכסי' מקריא. וצ"ע וע' בבית מאיר

דטבא לי' ע' רש"י ותוס' ולי נ' דרש"י לא בא לפ' מאי דאמר אביו דטבא דהא ל"צ פי' וכמו שנבאר כ"א מה הוא טבא לי' ובאיזו ענין ואמנם כוונת אביי דד' ר"י דהתקנה לטובת שני' ולכך לא מצי אמר א"א בתק"ח ולא הוה זביני' זבינא ואמנם אביי אמר דלמא התקנה רק לטובתו ופי' רש"י שיהא הקרקע קיים ויאכל הפירות ומ"מ לא יכתוב לה כתובה על נכסי' אבל אי אמר אי אפשי בתק"ח מצי אמר ולכך זביני' זבינא

ועד"ז נ' להסביר ד' התוס' שכ' דמשום טובתו לא נפסיד ללקוחו' ר"ל ג"כ כיון דמכר הוה כאלו אמר א"א בתק"ח וממילא המקח קיים

הרי שהי' נושה באחיו ע' בזה בתוס' וראש פי' י"נ גבי אין הבכור נוטל במלוה ובהג"א ומ' פ' הכותב

ובענין פלוגתא דר"מ ד' הראב"ד בח"ר קידושין ס"ה בשמעתא דחבילה דדווקא לאח"מ פליגי ונ' דס"ל דאזדו לטעמיי' דר"מ ורבנן פליגו בפ' הניזקין ג"כ אי כתובת אשה בבינונית וס"ל לר"מ דחינא באשה כנעילת דלת בב"ח ואפשר דעדיף מני' ורבנן לטעמיי' ומכ"ש דא"ש למסקנא למאי דס"ל לרוב הפוסקי' דמהיפוך להיפוך פליגי

ובמ"ש תוס' דמדקאמר הש"ס תרי חומרי וכו' מוכח דלא עדיף מטלטלי לר"מ כקרקע לרבנן מובני' ד' רב אלפס שכ' דתקנת הגאוני' עדיף ממטלטלי' לר"מ דה"ט דלר"מ לאו כמקרקעי ולתקנת הגאוני' כמקרקעי והא דלא גבי ממשעבדי היינו משום תקנת השוק

ואמנם כוונת ד' הרמב' מבוארת בפי' למשנתינו דעיקר תקנת הגאוני' הי' דאל"כ לא הנחת מקום לגבות דבז"הז אין כאן מקרקעי ואמנם היינו לענין גוביינא משא"כ בהך דיבמה תקנתא הויא לייפות כחה ותקנתא לתקנתא לא עבדינן

והנה מד' התוס' בשטת ר"ת ינאה פלוגתא זו בש"ע אה"ע סי' צ"ג אי אשה ניזונת ממתנת שכ"מ או לא ע' בח"ר קידושין ס"ה ומ"ש הבי"ש סי' ק' דד' הרמ"א לחלק בין מזונות לכתובה נ' כוונתו דבשלמא כתובה דמחיים חל השעבוד ומתנת שכ"מ לא הויא עד לאח"מ א"כ שפיר פסק דגובה ממשכ"מ ואמנם תנאי מזונות האלמנה לא חל עד לאח"מ דמחיים מזונות אחרינא אית לה אבל ת"כ הויא כל ימי מיגר ארמלותיך וא"כ הוה ס' דדינא הי' מנייהו קדים

אי כר"מ אי כר"נ יל"ד בשלמא אי כר"מ שפיר דר"ל היכא דאיתא למטלטלין בעינייהו משא"כ אי כר"נ היכא משכחת לדר"נ בלא דר"מ דהרי כל מלוה מטלטלי ולולי ד' התוס' הייתי אומר כשם שאמרי' לענין שבועה דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות דשעבוד קרקע כקרקע דמי ה"נ בענין זה דוודאי אי אי' לי' להאי יבם קרקע אפי' לרבנן אי אי' להו דר"נ גבה ואמנם הך ברייתא דהי' נושה באחי' דקתני מוציאין ממנו ויקח קרקע ומדלא קאמר ייחד לה קרקע ש"מ דמיירי דלית