ליקוטי חבר בן חיים י רג

ועד"ז אפשר ליישב קו' תוס' על רש"י ד"ה דכ' לה דקנאי שהק' הרי גם ביבם מפקא מני' מנכסי' של בעל ראשון ואמנם אי אמרי' דאם אין נכסי' לבעל ראשון מ"מ לא מפקא משני אם לא מחלה לק"מ: שלא תהא קלה נ' דע"כ גם ר"י ור"י ס"ל שלא תהא קלה אלא דמ' להו דהך תקנה טובתה ואי מחלה לית לן בה ור"מ ס"ל דבעילתו מצד עצמה אם היא קלה בעיניו להוציאה הויא בעילת זנות ועד"ז נ' לפ' פלוגתת הרמב"ם והרמב"ן בשניי' לבעל ולא ליבם אי שריא לי' בלא כתובה דהרמבם ס"ל דכולא מלתא דר"מ גזירה היא ולא גזרו אלא היכא דתקנו כתובה והכא דלא תקנו אין בעי' ב"ז ואמנם הרמב"ן וסיעתו סוברי' דמצ"ע הויא ב"ז לר"מ ומעתה בשלמא בבעל דבלא"ה עבר אדרבנן הלעיטהו לרשע הוא ואולי משום דחמירא לי' תרתי מחדא יגרשנה משא"כ ביבם דהתירא היא לגבי' ולמה להו לרבנן למספי לי' איסורא וכ"ת והרי אמרי' הל' כר"מ בגזירותי' כ"כ במ"א בסוגיא דתק"א דהיינו דלכאורה מודה ר"מ דבמנה לחוד סגי דאם באלמנה אינה קלה בעיניו במנה בבתולה לא כ"ש אלא דגזר בתולה לכתובתה אטו אלמנה דאם יפחות להא יפחות ובאלמנה יהא בי"ז ולעולם הב"ז אינה מטעם גזירה ובהא תליא שפיר פלוגתיי'

הק' הרא"ה הרי לקמן מסיק שמעון בן שטח משום קלה בעיניו והכא מסקי' משום סמכא דעתא וע"ש מה שתי' ומה שהביא ראי' מייחד לה קרקע דחו תוס' פ' נערה דהתם שאני דאכל פירות ואינה קלה בעיניו

ואולי הכא לר"י ור"י קאמר דלדדהו קלה בעיניו לא הוה קפידא כולי האי ואצטריך לטעמי דסמכא דעתא ובענין ב' קו' תוס' על רש"י אפשר דד' רש"י עד"ז דבבעל דהוא עצמו נתחייב לה ועליו לפרע יודעת שלא יערים להוציא גם המטלטלין מידה משא"כ ביבם דהוא לא נתחייב כסבורה כי לאחר זמן יקח גם המטלטלין מידה

ד"ה התם ושמא ביבמה י"ל אפכא אפשר לפ' דה"ק ביבמה הוא דאמרי' ע"ד כתובה הראשונה כיון דהדבר נוגע לשני' דיש בענין זה לשני' צד טוב ורע משא"כ באשה דאינו נוגע כ"א לה והוא טוען כיון שהדבר נוגע לך לבדך למה לא התנית קמ"ל דאעפ"כ ע"ד כתובה הא' ועליו להתנות

עביט ע' רש"י ותוס' ולולי ד' התוס' הייתי אומר דחכמי הדור תקנו שתקח לה האשה כלי מה שלא יהא לה צורך בה כדי שאם יצטרכו הבעל למשכון יעמוד לו ועי"ז לא תהא קלה להוציאה אכן הנשים לא כן עשו כ"א לקחו להם דברי' שיש בהם צורך גדול בכל עת כגון קלתות לפלך ועניות לקחו כלי מגונה ביותר דהיינו עביט עי"ז נתנו הבעלי' עיני' לגרשה: בענין שעבוד יבמה כתובו' פ"א פ"ב

מתני' הניח אחיו מעות נ' דמעות ופירות אצטריך דאלו תני מעות הו"א בהא קאמר ר"מ דמיירי בארנקי דמחויא דסמכא דעתא לכך אצטריך פירות ואי תני פירות הו"א בהא פליגי רבנן אבל במעות דעביד בהו עסקא כארנקי דמחוזא דמי לכך אצטריך

ודתני והיא אוכל פירות דס"ד דכיון דלא אכיל פירות עד לבתר ייבום כפי' רש"י ועד האי שעתא זבינהו לפירי ופירי פירי הוא דליכול לכך אצטריך למימר דפירי גופייהו אכיל

והא דאצטריך ר"מ לאשמועי' הכי תו הא מלתא דמה דלעיל קאמר שמין אף דפליגי רבנן הכא דמודו לא כ"ש נ' דס"ד התם דמדעתה אייתינהו לנכסי לידי היא דייפו כחה משא"כ הכא מודה לכך אצטריך ומ"מ לא בעי הש"ס למימר לרבנן הך סברא לקושטא דמלתא דניהוי מה"ט שלו

אמר ר"י הנה ע' בסמ"ע סי' ר"ח שהביא מההיא דר"י לסיוע להמ' דמי שנשבע שלא למכור אי מכר לא מהני והאריך ע"ש וכל פלפולו לפנינו עכשיו בנ"י הנדפס מחדש שכ' ד' הסמ"ע בשם רגמ"ה דמהכא דייק לדין המ' הנ"ל והנ"י חלק עליו דהכא טעמא אחרינא בגווה דהיינו דהפקיעו רבנן כח היבם וממילא מכר דבר שא"ש ואמינא אנא דהוא הוא הפלפול שהי' בין אביי לרב יוסף דהנה אביי לטעמי' דס"ל אפי' בדאוריי' או עביד מהני בדרבנן מבעיא וא"כ ע"כ טעמא דר"י כמ"ש הנ"י ובזה מתורץ תימא רבתא דק' ע"ד אביי שהק' על ר"י ממתני' אטו ר"י היכא דאתניי' בהדי' מכרה קיים קאמר למלתי' אלא אביי הכא קשיא מנ"ל לר"י הא מלתא וע"כ משום דס"ל דע"ד אחר אם לא הפקירו כחו מדבר זה אין כח בחכמי' למימר לא תזבין וע"ז שפיר הק' לו הרי לב"ה מצינו בהדיא דלכתחלה לחוד ג"כ יש ביד חכמי' למימר לא תזבין ואיסורא בעלמא רמי רבנן עליו ואי עבד מהני אם לא היכא דתני בהדי' מכרה בטל והנה ר"י לא תי' קו' אביי ומ"מ קיי"ל כרב יוסף וע"כ ה"ט משום דאביי לטעמי' שפיר קאמר דס"ל אי עביד מהני משא"כ לדידן דקיי"ל אי עביד לא מהני א"ש

אך אי ק' לי כיון דרגמ"ה אדאוריי' קאי למה לא קאמר בפשיטות דאביי ורבא הל' כרבא בר מיע"ל