ליקוטי חבר בן חיים י רב

אדנפשי' א"כ שפיר הק' אם רוצה היבם למכור בנכסי' לא מהני אם מייחד מטלטלין לה כ"א צריך לכתוב לה כל נכסי ואזי יוכל למכור ומ"מ רישא דלא ייחד לה מטלטלי' מיירי דלא כ' לה ושפיר עביד צריכותא לקמן ובזה יש ליישב ג"כ הא דלא מק' תוס' גם אהאי דורן קושייתם כיון דקתני דאשתו ל"ל למתני ביבמה ולמ"ש ביבמה לגופא אצטריך דדוקא ייחוד לא מהני משא"כ כ' לא מהני

ארא דבלא"ה יש ליישב דאי אשמועי' באשה הו"א התם הוא כדשמעון בן שטח דחשו שלא תהא קלה בעיניו להוציא' משא"כ ביבמה דעיקר מצוה בעיל' ראשונה ואמרו על ר"י בן חלפתא דה' בעילות בעל כלומר בעילות ראשונות קמ"ל דמ"מ השו לה בהכי. ואפשר ליישב בזה קושי' הרא"ה לקמן דהש"ס קאמר טעמא משום סמכא דעתא ושמעון בן שטח משום קלה בעיניו להוציאה תיקן הש"ס קאי איבמה והתם לא חשו כ"א לאיבה וקטטה ואצטריך לומר דבאשה ל"ש זה ומ"מ תקנו משום דשמעון בן שטח

גרשה פי' רש"י אחר שכנסה כוונתו דבאמת מצינו ביבמה גירשין לפוסלה אאחין בלא ייבום אלא דכה"ג לא אצטריך תנא לאשמועי' אפי' לדיוקא דלא גרשה דכ"ז שלא כנסה מאי רבותה דלא מצי לזבוני וע"כ בכנסה הוא דאשמועי' דבלא גרשה לא מצי לזבוני

תוס' ד"ה הרוצה שימכור בענין סתירת התוס' מפ' החולץ ע' מ"ש הבית מאיר סי' קס"ח ומ"מ סיום ד, התוס' דאלא"ה מאי אהני לי' אכתי ק' דהרי למסקנ' לא אהני בזה וזה שרמז מהרש"א בקיצור לשונו וביבמות דחי ותי' בע"א ע"ש

ד"ה מגרשה ומחזירה כוונת ד' התוס' דוודאי יש ליישב ד' רש"י דהתם בב"ב לענין מקח בטל לאחר זמן מיירי אא"כ יק' ממ"נ בס"ד מ"פ וצ"ל דבס"ד הוה ס"ל דהאי מקרי בטל ג"כ אלאחר זמן קאי א"כ אף אנן נמי נימא דבאמת הכי מיירי אף למסקנא

ד"ה ואי ס"ד כוונתם האיך תליא הא בהא וע"ז כתב דאי לא נתנה כתובה לגבות א"כ הרי שעבודה קדים לירושת דיבם ולא מצי מסלק דלאו בע"ד דידה הוא משא"כ השתא דעלי' דידי' רמי' שעבודא

ד"ה וליטעמיך ע' מהרש"א שהק' א"כ מאי הא דקאמ' דאלת"ה ודבריו כפשוטן אינן מובנין דוודאי מאן דמק' וליטעמיך ידע מטעמ' דאיבה אך מאן דמק' תר' אבא ומשני עצה טובה לא ידע כלל ושפיר קאמר ע"כ גם לדידי דלית לי דאביי צריכא לפרושי במתני' טעמ' משום עצה טובה דלא תק' עלי מסיפא אמנם קושי' רש"א הי' דא"כ ליק' עכ"פ קו' הש"ס לקמן מאי וכן ותי' הש"ס לא שייך בדרך זה ואמנם כד דייקת יישבו תוס' לקמן דבר זה במ"ש בשם הרשב"א דעצה טובה דאשה היינו לטובת הבעל ועד"ז עצה טובה דיבמה מלתא אחריתי דהיינו לטובת היבמה ול"ק כלל מאי וכן דס"ד לטובת הבעל לא חשו כלל וע"ז סיימו בתוס' דהא דפריך מ"מ הש"ס לקמן היינו משום דמסקי' הכא בדר' אבא לטעמא דאיבה וע"כ מסתברא לן דגם במתני' טעמא משום איבה אבל בלא"ה לא הוה קשה דיק' בד' התוס' ואולי גם רש"א לקמן רמז לזה

ויבמה אמר רחמנא פי' וגט לא מצינו אלא באשה ולא ביבמה וכ"ת הרי בחלוצה כ' לא אבה יבמי ולא חפצתי לקחתה ל"ק כאן דכ"ז שהיא תחתיו מקרא ובורת שפיר מצי אמר ואמרה אמכאן ולהבא. אלא דק' א"כ ולקחה ל"ל וצ"ל דילקחה אצטריך שלא תיאסר עלי' לאחר ביאה ראשונה ומסלק קו' תוס' ומה"ט כ' רש"י ג"כ דמל' לאשה לחוד יליף כלומר דלקחה עכ"פ אצטריך כמ"ש. וגם מבואר מד' רש"י כאן וביבמות ל"ט דקו' הש"ס א"הנ קאי אתרוויי' דלא כמ"ש תוס'. ואמנ' מ"ש תוס' דאין סברא שתיאסר לאחר ביאה ראשונה כוונתם דמדכ' קרא לא תהי' החוצה יבמה יבא עלי' מ' דיבמה דומיא דאחר מה לאחר אשתו גמורה ה"ה יבמה כן דאל"כ הכי הו"ל למימר לא תהא החוצה טרם יבמה יבא עלי' אלא ש"מ כמ"ש

אשה הקנו לו ע' תוס' יבמות במה שנתקשו בזה ולכאורה למ"ש תוס' לעיל נ"ה גבי בת יבמה א"כ אי בת יבמה אין לה מזונות שפיר מייתי במאי דלות לה מני' דידי' כתובה כאשה דעלמא לענין בתה ודלא פשיט הש"ס מהכא משום דאיכא למדחי בכמה גווני

ואמנם מ"מ נ' דקו' זו הביאה להרמב"ם פרק כ"כ להקים לו שטה אחרת בהא דאמרי' אי לית לה שכן כ' אם לא הי' לה כתובה מן הראשון או שמחלה לו מ' דס"ל דדווקא כה"ג הוא דתקינו לה משני אבל אם יש לה כתובה אלא שאין לה מקום לגבות לא תקינו לה ועד"ז מיושב שפיר קושי' תוס' דשפיר מרויח ולא מפסיד ואמנם טעם הדבר נר' דכי היכי דלא אמרו רבנן דעני שאין לו לפרוע כתובה אסור לקיים אשתו משום שהיא קלה בעיניו להוציאו דמ"מ לא משוי נפשי לוה רשע ה"נ לא משוי לאחיו אם אין לו נכסי' לוה רשע ולא חשו רבנן להכי אמנם כן בגוונא דלא הי' לה דלא משוי לי' לוה רשע כה"ג הוא דחשו להכי ונ' דגם ל' הש"ס דייק כוותי' דלא קאמר אבל לית לי' לראשון כ"א לית לה דמ' דלית לה מעצמה: