ליקוטי חבר בן חיים י רא

אפי' אותן שנפלו לה כשהיא שומרת יבם דעליי' קאי ומניי' קסליק א"כ שפיר ק

תוס' ד"ה והתנן הקו אלימא דכי צריך ראי' לדבר מפורסם דבעל יורש אשתו וק' עוד מזאת דמייתי ראו' מבחיו ולפירות לירושה ומה ענין זה לזה אשר ע"כ נ' לולי ד' התוס' דה"פ דאדרבא לענין ירושה לא מייתי ראי' כלל וה"ק בש"א יחלוקו בתמי' וכי אין בעל יורש אשתו אא"כ יק' לך ל"ל לעולא למימר דריש' בנפלה כשהיא ארוסה לימא סיפא דלענין ירושה דאו' ספיקא לחומרא ויחלוקו רישא בפירות דרבנן אין בס' כלום ואמנם מ"מ הדרא קו' לדוכתא אכתי אמאי מוכרת לכתחלה אא"ב דבנשואה וודאי ג"כ דיעבד מכרה קיים שפיר משא"כ דתנן דבנשואה וודאי לב"ש דיעבד מכרה בטל וא"ש דמייתי לעיל הך דאלו ואלו מודים בארוסה למימר דבארוסה לב"ה ל"ק משום דמודי דדעיבד מיהת מכרה קיים

ומנא תימרא וכ"ת משום דק' לי' מתני' דהרי אפריך עולא לא היא עולא לא אפריך כ"א מסיפא אבל ברישא מצי' למיקם בדעולא ולא צריכא למימר כלל דאין ספק מוציא מידי וודאי וממילא ל"צ למימר דלב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי והיינו מנא ש תימרא

וע' תוס' סוטה בפ' ארוסה בזה שדימו הך פלוגתא לבריא ושמא ע"ש ולי תימא למה כ' דתליא הא מלתא בפלוגתא דר"ה בברי ושמא הרי ע"כ ל"פ כ"א באינו יודע אם הלויתנו משא"כ אינו יודע אם פרעתיך כ"ע מודו והרי כאן בסוטה הוה איני יודע אם פרעתיך ואמנם מ"מ בתירוצם גם זה מיושב ומ"מ נ' לתרץ בזה ולאיזו ענין אמרו כאן וב"ה או שותות וכו' וכבר דקדקו גם בתוס' בזה ואמנם ה"ק וכ"ת טעמא דב"ש משום הלויתני א"כ דזה דומה להלוותני וא"י אא פרעתיך מ"ט דב"ה אמנם וודאי אי ב"ה ס"ל או שותות לק"מ דפליגי בדרשא דתחת אישך אך זה אי אפשר א"כ מ"ט דב"ש כיון דע"כ אינו דומה להלויתני וא"י אם פרעתיך

תוס' ד"ה וליתבא דבאה בטענת ברי כוונתם דההיא ס' אלים דדמי לברי אלא שהתורה פסלתו

אביי אמר ע' רש"י כוונתו דבאמת לא אצטריך אביי כ"א לתרצי רישא אלא דלטעמי' אזיל משום דבעלמא אי' לי' ג"כ ידו כידה וא"כ שפיר מצי לתרוצו גם סיפא וז"ש בסו"הד ובהכותב פליגו וכו' ועיקר כוונתו לאפוקי מב"הג דס"ל דעיקר מלתא דאביי בסוגי' ולכך כ' דאינו ענין ליע"ל קג"ם ולא כן ד' רש"י כ"א עיקרא דמלתא בהכותב וא"כ אין כאן שייכי' בזה ולית הל' כאביי וז"נ ג"כ כוונת הרי"ף שכ' להא דאביי ורבא בהכותב ולא בסוגיין לאפוקי מב"הג וכמ"ש

ותו לא מידי נ' דה"ק ר"פ דלכאור' בלא"ה ל"ק ממתה דלרבותא דב"ה נקטא וכן יישב רש"י זה לעיל בדעולא דעיקר קו' דלתני סתמא ואמנם הכא ק' דר"פ דאיכא למטעי ולמימר דאין הטעם משום ידו ולא מיירי בנפלו תחתיו דבעל אך מדדייקי' מנכנסי' ויוצאין כוותי' דאביי א"כ שפיר ידעי' דמתה לאו דווקא ותו ל"ק מידי ומעתה מיושב ג"כ דקאמר לאביי כלומר לאביי אע"ג דק' מתה כיון דדיוקא דמתני' כוותי' ל"ק תו מידי משא"כ לרבא גם למסקנא ק'

מי קוברה קיצור כוונת האיבעי' אי הא דקבורה תחת כתובה דווקא אי ר"ל הבעל היורש עליו לקבור וא"כ הכא מידי אחרינא: אח יורש נ' מכאן דייק רש"י למלתי' דרבא סבר כמ"ד בחזקת יורשי אשה

ומבואר מד' רש"י ד"ה אוכל פירות דכדעת הרמב"ם ס"ל דקודם ייבום אפי' פירות נצ"ב אינו

משום דבאין עלי' מב' צדדין ע' תוס' ולד' י"לד דהו"ל למימר ממנפ' והנה רש"י כ' דקבורה תחת כתובתה כוונתו דאביי הק' ב' קושיות ולה''ק על דבריך דאמרת אח אני יורש א"כ במקום בעל קאי וממ"נ חייב קבורה עלי' ודאמרת אשתי אין אני קובר כלומר חוב אחי לא ירשתי אין זה דומה בשלמא אי האי חוב הוה כחוב דשאולה בפרה דאין לבעל תחת זה כלום שפיר משא"כ הכא דחכמים נתנו לבעל לתמור זה ירושת הכתובה ואם לא יחפוץ לירש החוב עליו לשלם הזכות

במ''ש הרמב"ן דעכ"פ יורשי הבעל חייבין בקבור דהרי יורשין אותה אלא דאיבעיא אי גם יורשי' חייבין מתורץ קו' רש"א דאס"ד דיורשי כתובתה היינו יורשי אשה הו"ל למתני אף יורשי' חייבין בקבורתה וצ"ל דד' רש"י הא דמס' להש"ס בסבר' רבא לקיין דמ"ל אח אינו יורש ואין פשט הסוגי' מ' כן

בענין יבמה שנתכנסה פ' האשה שנפלו

כל נכסי' אחראין וערבאין פי' רש"י נכסים שיירש מאחי' כוונתו דליכא למימר נכסי' דידי' דהרי קתני כתובתה על נכסי בעלה הראשון וכ"ת לצדדין קתני ורישא בדאית לה מבעל ראשון סיפא דלית לה דא"כ דסיפא בדלית לה א"כ כ' לה דקנא ודקנינא ומאי קאמר הש"ס לקמן התם דלא כ' לה וכו' הרי אמרנו דגם סיפא בכ' לה ואמנ' אם איתא לד' הבי"ש דבשעת נישואין מצי היבם אמר א"א בתק"ח וכותב לה כתובה