ליקוטי חבר בן חיים י ר

לכתחלה מותר ואי גם ר"ה לכתחלה קאמר יק' אמאי לא קאמר הש"ס הך א"ב אלא ש"מ דהתם דיעבד דוקא

בסוגיא דשומרת יבם ב"ב קנ"ח יבמות ל"ח כתובות פ"א

יורשי הבעל אומרי' נ' דנקט אומרי' דלא תימא בשמא ושמא הוא דאמרי בי"ש יחלוקו דבשמא לא מהני להו חזקה אבל בבריא לא קמ"ל דאפי' בברי לא מהני חזקה לבי"ש וכ"ת א"כ נטעי לב"ה ונימא דבשמא מודו ונר' דלהכי האריך התנא למימר ואח"כ וכו' וכן כאידך דעל תרי גווני שייך טענותי' אם אומרי' שהבית נפל על א' תחלה ואח"כ על הב' כה"ג וודאי הוה ברי גמור משא"כ אם בנפולת הבית אין ביני' מחלוק' כ"א במיתה בעלמא מעתה כיון דהבית מודו תרווייהו דנפל על שני' ל"ש שוב לומר דהוה ברי גמור וא"כ אין כאן ברי לב"ה אלא דנקט שפת יתר לאשמעי' לב"ש וכמ"ש

נכסי' בחזקתן ע' רי"ף בשם ר"ה גאון ולא פי' הראשו' ד' הגאון ואין לפ' דר"ל היכא דכ' לה דו"ד דא"כ אדרבא עדיפא מנ"מ מכ"ש דלא גרע ולדעתי ר"ל מתנה שנתן לה הוא דאינו אוכל פירות ממנה ומ"מ מני' דידי' קאתי וכה"ג נחלקו למה דומה

תוס' ד"ה נכסי' משום דלא שווי בטעמיי' למ"ד בחזקת יורשי האשה שפיר נ"מ לענין דו"ד כמ"ש תוס' במקום אחר ולמ"ד בחזקת יורשי הבעל נ' דלא כייל להו בכתובה דנ"מ אם מחלה כתובתה דלא מחלה נצ"ב

ד"ה נכסי' בתרא ירושת הבעל דרבנן וק' וכו' ואמנם ביבמות ל"ח כ' ירושת יורשי הבעל דרבנן נראה שכוונו ליישב הקו' מר"ע וכו' דאפי' אי ירושת הבעל דאורייתא אפשר דלא אמרה תורה כ"א היכא דמטא לידי' משא"כ היכא דאיהו לא זכי בה דלזכי בה יורשי' כה"ג לא הוה לכ"ע כ"א דרבנן וזה כוונתם לדעתי. ד"ה ארעא בד' מצרנהא וכו' וכ"ת אכתי כיון דהדין כך אמאי לא תי' כן בשבועות דלא שכיח דעביד הכי משא"כ אי מתני' דידן כה"ג מיירי א"כ שוב אין זה דוחק כ"כ ע"כ

ודע דכל קו' התוס' בין בדבור בתרא בין בדבור שני מיושבים לשטת הת"ה דנכסי' בחזקתן היינו נ"מ ותימא שלא הביא הרז"ה ראיה לדבריו מזה

שומרת יבם ע' רש"י כוונתו לד' מהרי"ק דהיכא דכופין לחלוק לא אמרי' כלל נכסי' בחזקת יבם ודייק לי' הכי מדלא קתני יבמה שנפלו לה ש"מ דווקא במצפה שייבמה לא זולת

שנפלו כ' רש"י מאבי' כוונתו דלרבה לקמן טעמא דב"ה משום דמחזקי' הנחלה בחזקת משפחתה ולד' התוס' גם בעילה ה"ט וא"כ ע"כ לא מיירי במתנ' וכיוצא כ"א בנפלו מבי' אבי'

מודי' נ' דקאי אמתני' דאשה שנפלו דקתני דבארוסה פליגי ב"ה וב"ה אי תמכור לכתחלה וע"ז קאמר דבשומרת יבם כ"ע ל"פ. ובענין מוכרת ונותנת יקיים ע' מ"ש בריש האשה שנפלו

והנה לא פי' רש"י בזה כלום מה ענין נכסי' בחזקתן וה"ט דמ' לי' דסתמא דש"ס קאי הכא בשטת רבה דיורשי הבעל עם האב דווקא חולקי' וא"כ ע"כ קאי בחזקתן בחזקת יורשי הבעל כמ"ש תוס' אמנם פשטא דש"ס בכתובות גבי אח אני יורש מ' דס"ל אדרבה דאין היבם יורש כ"א הכתובה דאורייתא לזה הביא רש"י שם הפלוגתא ומ"מ לא פריך הש"ס ג"כ בחזקת מי כמו דפריך בב"ב משום דפשטא מ' כרבה דבנ"מ חולקים וזה נ' כוונת רש"י שכ' במתני' לדרבה ליישב דלא פריך הש"ס בחזקת מי ובזה מיושב ג"כ מ"ש רש"י בד' עולא לקמן טעמא דב"ה הואיל ונפלו כשהיא שומרת יבם וק' נצ"ב מא"ל אלא ש"מ דנצ"ב גם לב"ה בחזקת יורשי הבעל

מ"ש רישא ע' רש"י ואמנם הא וודאי ידע הש"ס דיש לחלק בין מתה לאם היא בחיים אלא דקשה לי אמאי מוכרת לכתחלה וזה שחידש רבה לקמן דאין ס מוציא מידי וודאי כלום ואפי' לכתחלה מוכרת וע' רש"י לקמן בד' רבה שדקדק לפ' כן. ואמנם לולי ד' רש"י הייתי אומר דלעולם מתרוויי' פריך וה"ק מ"ש דבריש' מודו ב"ה וע"כ דשומרת יבם גרע עוד מארוסה וא"כ מ"ט שוב פליגי ב"ש בסופא הרי גם ארוסה גרע לדדהו מלב"ה וכ"ש שומרת יבם

תוס' ד"ה זיקת נשואה השיגו על ד' רש"י שכי' כן לטעמי' דביבם חות דרגא וידו כידה ובנפלו כשהיא שומרת יבם חות עוד דרגא ואמנם לפי' הרי"ף אין מקום לדבריו אלו לזה כ' תוס' ליישב בע"א

בש"א יחלוקו הק' הרמב"ן הרי גם לב"ה ק' ולמ"ש רש"י דעיקר קושי' לא הוה אלא לבי"ש וודאי א"ש וכן ד' הרמב"ם ור"ה גאון ויש מזה קצת ראיה. אמנם נ' דלב"ה שפיר איכא למימר דהני נכסי' מיירי בנפלו לה תחת בעל ראשון קודם שנשאת וכדדייק לשנ' דנכסים מוצאי' כדר"פ לקמן ונכסים שנפלו לה כשהיא שומרת יבם הם בכלל נכסים בחזקתן דהיינו יורשי הבעל אמנם בי"ש דקאמר סתמא יחלוקו מ' כל הנכסי'