ליקוטי חבר בן חיים י כ

לנתין ולממזר ר"ל בזה דאפי' ברוב כשרים ג"כ פוסל דלהכי לא קאמר סתמא לפסול כלומ' אפי' היכא דלשאר פסולין אין כאן חשש והני וודאי מיעוט נינהו ואמנם באמת טעמא מאי הרי גם חזקת היתר אית לה וברוב כשרין מ"ט נפסול אותה ונ' דטעמא דר"י משום דכי היכא דאפקרא נפשה לגבי' דהאי ה"נ אפקרה נפשה לגבי עלמא וכ"ת א"כ ראיה מה אהני ודנימא דראיה היינו שלא זזה ידו של בועל וודאי דוחק ונ' דראי' מה"ט אהני משום דכיון דחזי' דבדקה לזנות שוב לא אמרי' דאפקרה נפשה לפסול ועד"ז היינו יכולין לפ' שוב הא דאמרי' לר"י לקמן מאן דפוסל בה פוסל בבתה דס"ד אדנפשה לא מהימנא משום דאמרי' מדאפקרה משא"כ אבתה תיהוי' כחי' דנאמנת לומר בנה של זו קמ"ל

ואמנם מד' רש"י למדתי שטה אחרת בזה דבא ג"כ ליישב למה לר"י לא מהימנא ברוב כשרים וחיישי' לנתין וממזר וכ' בתחלת המשנה בקו"ד ענין אחר והיינו דאנן אבועל דייני' מי הוא וס"ל לר"י כי היכי דאמרי' רו"מ אצל שחיטה מומחין הן ומסלקי' ברוב זה חזקת אי"ז של הבהמה אף דמול זה רוב בני אדם אינם מומחין ה"נ ר"ומ אצל זנות פסולין הם שאינן יכולין לבא בהיתר על בת ישראל משא"כ כשר י' עד שיאכלו באי' יאכלו בהיתר וכיון דאמרי' דהאי בועל וודאי פסול הוה ממילא אסתלקא חזקה דידה וכמו שהצענו ולזה צריכה ראי' דכשר הוה וא"ש הכל

והיינו דקתני מדברת נ' לי לפ' האי מאי מדברת כמו מתדברת כפי' רש"י על מדבר אליו ס"פ נשא ואתא בזה מן כעדר בתוך הדברו והדומי' ע' בקינקראדאנסיוס ור"ל שהתנהנה עצמה עמו וכ"ת אכתי אמאי לא תנא מתייחדת י"ל דר"ל דדווקא עם זה התנהגה ולא דיימא מאחר דלולי כן הי' מודה ר"ג דכי היכי דדיימא מזה דיימא מאחר ולא כמ"ש המפ' דהיכא דמהימני' לה לא אמרי' כן א"נ משום ר"י דאעפ"כ פסלה וכ"ת א"כ לרב אסי ג"כ נימא הכי אמנם לרב אסי נהי דתנא אתו כה"ג לאשמועי' מ"מ משום זה לא הו"ל למנקט לשון דאיכא למטעי ולמימר דלא מיירי בנבעלה וע"ז משני לי' דמשום טעות ליכא למיחש דאורחא למינקט בעילה בל' מעליא וכ"ת לינקוט לישנא דקרא דהיינו אכלה לא היא דאגב אתא לאשמועי' דמיירי דלא דיימא כ"א מזה וע' בזה

רש"י ד"ה נסתרה כוונתו למ"ש תוס' דדווקא לא ראוה שנבעלה מיירי לזעירי אמנם היא הודית דלכשר נבעלה אלא דמ"מ פריך הש"ס לקמן מרב שפיר והכי קמק' אמאי באמת לזעירי לא תהימן במגו אע"כ דגם לא נבעלתי אינה נאמנת ואמאי הא אמר רב אין אוסרין על הייחוד וע"ז משני דלעולם לא נבעלתי נאמנת ומ"מ לא נאמנת במגו משום מעלה ביוחסין וזה כוונת רש"י דבלא רב ג"כ אצטריך למעלה ביוחסין אלא דלאלומי לפרכי' הביא דרב

חדא להכשיר ע' תוס' לכאור' אפכא הו"ל למימר דהלא רישא להודיעך כחו דר"י אמנם באמת הלא רישא לא מייתרא כ"א סיפא ולהכי נקטו סיפא בתחלה אבל לבתר דמתייתבא סיפא אייתרי רישא

ואין אוסרין ע' רש"י נ' לכאורה דהכריח כן מדקאמר אמר הש"ס דלא כר"י מ' דלר"ג א"ש והרי גם כר"ג לא אתי דמ' בייחוד הוא דשרי הא בבעילה אסור ור"ג אפי' בבעילה קשרי א"וו דרב בא"א מיירי דוודאי אסור' בבעילה ואמנם אפשר דגם התוס' מה"ט לא עמדו על די רב כ"א למסקנא למימר דבס"ד וודאי הכי מוקי לדרב אמנם בס"ד לא הוצרכו להעמיד הך בפנויי' אמנם למסקנא במאי קמיירי. והנה ד' תו"י בזה הם ד' תוס' בקידושין ואמנם בשמעתין מיאנו בזה משום דמ' להו כמ"ש לעיל דלזעירי מיירי אפי' באמרה לא נבעלתי מדפריך ייחוד אייחוד

אמנם מ"ש תוס' אך ק"ק ולא הק' בהדי' דא"כ אמאי פריך לזעירי דווקא נ' משום דבוודאי יש לחלק בין הני ב' ספיקות וכמ"ש לעיל דהכא רוב מצויי' אצל זנות פסולין הם משא"כ לזעירי מאי דאגרע הס' בהאי שוב המגו מייפה וא"כ וודאי דלזעירי ק' טפי אלא דק' להו דעכ"פ סתמא הו"ל להש"ס להק' לתרוויי' למימר דלרב אסי איכא לתרוצי ולא להק' בפשיטות רק לזעירי

והנה מהא דמק' הש"ס לימא דלא כר' יושע הי' נ' לי קצת ראי' לד' הרז"ה דמוקי לקמן הא דר' יוב"נ ור' יוסי כר' יושע וא"כ רב דאמר לקמן הל' כר' יוסי כר' יושע ס"ל ע' ודוק

ואמנם גם בהא דפריך לעיל הניחא אי ס"ל לרב אסי כמאן דמכשיר ג"כ יל"ד אטו רב אסי כר"א הוכרח למימר לשמעתי' ולזה ני דר"א ור"י בהא פליגי אי אפי' ברוב ססולין מכשר מאן דמכשיר וא"כ אבא שאול הא אתי לאשמועי' ובבתה גם ר"ג מודה הכי ס"ל לר"י ואמנם ר"א ס"ל דברוב פסולין גם אבא שאול מודה ובתה אתי לאשמועי' וא"כ בבתה פוסל ר"ג ומעתה רב דפוסל גבי ארוסה שעברה משום רוב פסולין ע"כ כר"א ס"ל ועיקר הקו' אטו רב אסי פליג ארבא

ובמ"ש י"ל מ"ש רש"י למ"ד לקמן בשמעתין דר"ל דלאו דלדינא מחולק ר"א ור"י דהרי אבא