ליקוטי חבר בן חיים י יט

חוטא נשכר כ' רש"י להפטר כוונתו לד' תוס' דאין חוטא נשכר הלזה דומה לחוטא נשכר דעלמא

ואמנם לי נ' דכוונת הש"ס הכי דהנה במה רוצה זה לפטור עצמו מקנס שאומר אולי תמרה ותחזור לגיותה ואנו אומרים א"כ למה לא פרשת מס' בעולת ארמית ואטו במה שנכנסת לחטא חמור תהא נשכר

שלא תהא קלה וכו' עיי' רש"י ולי נ' דה"ק אם תהא קלה להוציא והוא יציאה על מגן בלא כתיבה אף היא תחזור לסורה בוודאי ולכך תקנו לה רבנן כתובה שתעמוד ביהדות

ולסיים שיעורי הזמן בד' אגדה יש לרמז בהא דר"ה דהנה התורה אמרה דכל אב ישים עול התירה על בניו וילמדם לדבר בם בכל עת ובכל שעה והיינו משום דניחא להוא במאי דעביד אבוהון ואמנם אם בא לידינו קטן מעצמו ויבקש לקבל עליו עול תורה לא נימא דבהפקירא ניחא לי' כ"א טובלין אותו ע"ד ב"ד ואמרי' חזקה זכות הוא לו ע"ד שכ' הרמב' גבי כופין עד שיאמר רוצה אני וכן יטהר ה' לבנו לעבדו באמת ובלב שלם א"ס מה שחנני ד' יתברך בסוגי דראוה מדברת כתובו' ספ"ק ויבמות ס"ט וקידושין ע"ד

ראוה מדברת יל"ד תנא א אהיכן קאי והכי הול"ל ראו פנוי' מדברת ונ' דלזעירי דאמר נסתרה י"ל תנא אדלעיל קאי דתנן היא אומרת מו"ע אני נאמנת לר"ג ואמנם אם אח"כ באו עדים שראוה מדברת וא"כ רגלי' לדבר דדרוסת איש היא וס"ד דאינה נאמנת קמ"ל דאעפי"כ נאמנת לומר לא נבעלתי ובזה יתיישב לן קו' תוס' דהיאיך נוכל לומר דמיירי באומרת לא נבעלתי כקו' הש"פ מייחוד הרי כ"הג הוה ס"ס וגם לר"י נאמנת ולמ"ש דקאי אלעיל א"כ מיירי בלא מצא לה בתולים אלא שהיא אומרת מו"ע אני וכיון דלר"י אינה נאמנת א"כ שוב לא הוה ס"ס ואמנם גם לרב אסי דמיירי בנבעלה נוכל לומר דקאי אדלעיל וס"ד אמינא הואיל ומקמי דאתו עדים אמרה דלא נבעלה כלל ועתה דאתו עדים ואמרו דראוה שנבעלה שוב תתאבק לכפרני' ולא תיהמן דלכשר נבעלה קמ"ל דלא היא דמ"מ נאמנת. ועד"ז יש ליישב בש"ס לקמן דקאמר ר"י מאן דמכשיר בה וכו' מאן דפוסל בה פוסל בבתה וקש' פשיטא מה בה פוסל אף דאית לה חזקת כשרות בבתה מיבעי' ולמ"ש ה"פ ר"י אמתני' קאי ור"ל דתנא דרישא היינו תנא דסיפא וה"ק ל"ת ברישא דווקא דקאי אדלעיל ומיירי בהוחזקה כפרני' היינו דפסול ר"י בה משא"כ בסיפא דלא קאי אדלעיל דלא מיירי בראוה וכו' וא"כ גם ר"י מודה דנאמנת לתנא דרישא קמ"ל ר"י דלא היא

מאיש פלוני וכהן הנה פלוני דנקט להודיע דבברי מיירי כדמסיק לקמן דלר"ג בעי' ברי דווקא אמנם וכהן דנקט פי רש"י בקידושין דר"ל מיוחס וכאן לא פי' כלל ונ' דלמ"ד נסתרה איכא למימר דכהן דווקא אמרה והיינו דרוצה להוכיח דלא נבעלה ולזה טוענת הרי האיש שהייתי מתייחד עמו כהן הוא ואי הייתי מפקיר עצמי לגבי' הרי הי' חושש כשם שהפקרתי עצמי לגבי' ה"נ הפקרתי עצמי לעלמא ואפי' לפסול והרי לא הי' מזדקק לי א"וו באמת לא נבעלתי ואעפי"כ לא הימנה ר"י ואמנם בסיפא צ"ל עד"ז דאיידי רישא נקט ומ"מ שפיר לא פי' רש"י כאן דכהן ל"ד ואכן בקידושין דלא מייתי הש"ס כ"א סיפא לחוד הוצרך רש"י לפרש דל"ד כהן

ואמנם גם לרב אסי נוכל לומר עד"ז דהיא טוענת בין ברישא בין בסיפא דמדאזדקק לי כהן ש"מ קים לי' בנפשאי דלא אזדקקנא לאיש אחר ולולי דהימנא ר"ג כבר הייתי אומר דבאמת מדאפקרא נפשה לגביה אפקרא נפשה אפי' לפסול וא"כ לרב אסי אפי' בסיפא כהן דווקא והיינו דלא פי' רש"י בסוגיין מידי ואמנם במסקנא דהכא איתותב רב אסי ולזה פי' רש"י בקידושין עלה דסיפא דכהן ל"ד

ועד"ז יש ליישב ד' הרמב"ם בה' ייבום התמוהי' שפסק בפנוי' שנתעברה מא' ושני' הודו ואף דלא דיימא מעלמא אם מת בלא בנים אשתו חולצת דדלמא גם לעלמא אפקרא נפשה ואין זה בנו וקש' אדידי' שפסק בה' תרומות גבי כהן שבא על ב"י וילדה ממנו בת אכל בתרומ' ולדברי' הו"ל למימר כאביי דדווק' בשנים חבושי' בבית האסורין ותו הרי גם בארוס' שעבר' לא הצריך כ"א דיימא מני' ותו אמאי שבק וחיש לאביי ולמ"ש א"ל דד' הרמב' דע"כ לא פליג רבא אדאביי אלא בגוונא דגם הבועל צריך לחוש דלמא גם לעלמא אפקרא נפשה ואסורא עליו והיינו בכהן ואריס א"וו קים להו בגווה משא"כ באדם דעלמא דלא חש לה כ"ע מודה לדאביי וחיישינן טובא להא מלתא וש"פ הרמב' הנ"ל ע' ודוק

נאמנת כ' רש"י ולא מספקי' לה וכו' כוונתו דלא די במה דמהמתני' לה דזה כשר הוא כ"א לא מספקי' עלה ג"כ כלל דכי היכי דאפקרא נפשה לגבי' גם לכ"ע אפקרה נפשה וע' מ"ש לפנינו

לא מפיה וכו' ע"ד דאמרי' בסנהדרין דשקר נגרה דמ"ה ר"ל וקושטא מסירו וכיון דאיה לר"י משקרא היינו דקאמר לא מפיה אנו חיין: