ליקוטי חבר בן חיים י קצו

יק' תו לתני רבוי תשלומין ע"כ דבריו ובמ"כ לא הבנתי דבריו כלל דא"כ מאי האי דשני אביי אם אמרו בנ"מ וכו' אכתי יק' לתני נ"מ דהוה רבוי תשלומין אלא ש"מ דזה ל"ש בנ"מ דנקט תנא כתובה או נצ"ב דשכיחי ושביק נ"מ דלא שכיחי. ולענין קו' נ' דמכאן יש ראי' לד' רש"י דהא דאמרי' במתני' לא תמכור היינו דהלוקח אינו רשאי לכנוס למערופיא של חבירו אבל עליו אין איסור כלל למכור א"כ ל"ד הא כלל לחליפי אי"ה דהתם האיסור על המוכר משא"כ הכא לא אמרי' לי' מא זבין מנח למה לא יזבנה לנכרי וכיוצא א"כ וודאי בר דמים הוה. וע' במ"ל פי"ו מזכיי' ומתנה

בענין מברחת פ' האשה שנפלו. ההיא אתתא פי' רש"י אלמנה נ' דלרבותא נקט דל"מ גרושה שיש לבתה אב לעמוד עלי' א"כ וודאי נפשה עדיפא לה אפי' באלמנה ג"כ אף דאין לבתה כ"א אמה לבדה אעפי"כ אסקי' בסמיך דנפשה עדיפא ואפשר ד' רש"י דבגרושה לא סליק אדעתא דרבא כלל לחלק בין ברתא לאחרינא

וכ' רש"י והודיעה לעדים ולכאורה נר' להביא ראיה לדבריו דק' לי דקאמר בסמוך מתיבי וכו' לימא כתנאי הו"ל למימר דהרי כרשב"ג מצי סבר שפיר אלא ש"מ דידע הש"ס דלשמואל ג"כ בעי' מסירת מודעה וכן דייק לישנא הכי והכי הוה מעשה וא"כ שמואל ע"כ דלא כרשב"ג דרשב"ג שטר פסים קאמר דלא בעי ולא מיירי במסירת מודעא כלל וא"כ ע"כ כרבנן ולרבנן שוב לא מהני דבעי' כתיבה דווקא הא לאו הכי לא אתי ע"פ ומרע לי' לשטרא

ואמנם מדלא קאמר רש"י להעדי' כ"א לעדים מ' לי דד' רש"י לעדים אחרים מסרה מודעא דהני לא מהמני אם כתב ידן יוצא ממקום אחר וכ"ת עדים אחרים ג"כ תרי ותרי ננהו ל"ק דהנה ד' רש"י דבאומדנא לחוד לא מרעי' שטרא אי איכא תרי ותרי דהאי שטרא ריעא הוא שוב סמכי' אאומדנא ומ"מ היינו דפליג רב ענן דלית לי' אומדנא והיינו דבעי רבא לחלק ומיושבים כל הקושיות כ"א מ' ב"ב לחוד וגלל כן נ' עוד דוודאי להל' מודה רש"י דבהאי אומדנ' לחוד סגי ולא כ' כן כ"א משום דק' לי' דבריש אעפ"י בפלוגתא דראב"ע ורבנן אי אזלי' בתר אומדנא קאמר ר"נ אמר שמואל הל' כראב"ע דאזלי' בתר אומדנא ור"נ דידי' אמר אין הל' וכלפי כן ק' לי' לרש"י א"כ מאי מייתי ר"נ ראי' לדידי' מדשמואל דלמא שמואל לטעמי' דאית לי' אומדנא אבל לדידך מיהת ק' א''וו דמיירי הך עובדה דמסרה מודעא ושפיר פשט ר"נ דל"ד לדראב"ע כלל

והנה פשט ד' התוס' מורין דס"ל דבעי' מיהת גילוי מלתא ואמנם לקמן צ"ז כ' בהדיא דאפי' גילוי מלתא לא בעי' ונראה דוודאי למסקנא דבכולה דווקא מיירי וא"כ האומדנא אלים טובא שפיר מסקי' בב"ב קנ"א דלא בעי' אפי' גילוי דעת ואמנם תוס' כתבו הכא בס"ד דמ' דס"ל להש"ס דאפי' במקצתה מיירי שמואל וא"כ צ"ל דהוה ס"ד דמיירי בגילוי דעת

כותבת שטר פסים י"לד האיך התירו לעשות דבר שנאמר עליו אם און בידך וכו' כדאמרינן באשה שנתאר מל' ולמדתי מד' המפ' דמכאן מבואר דאם מתה בחיי בעלה יירש המקבל משו"ה לא מקרי און כיון דעכ"פ יוכל למצא מקום לחול אמנם הר"ן כ' דלד' רש"י לא הוה דינא הכי כ"א הבעל יורש וצ"ל דהאי אם און מיירי דווקא בחתמו עליו עדי' דגובה מנכסים משועבדי' והאי לוקח מפסיד בחנם משא"כ הכא מצי מיירי שכותבת בכ"י בלא עדים דאינו גובה כ"א מנה דידה ואיהי דאפסדה אנפשה וא"כ ל"ש אם און

מהיום ולכשארצה נ' מד' המפ' שהבינו דד' רש"י כר"ח דה"ק מהיום ואם אומר אינו רוצה יהא בטל ולא ידענא האיך יתכן זה שהרי כ' בהדיא אומר אני רוצה ולר"ח א"צ לזה וכ"ת הרי כ' לבסוף אומר אינו רוצה נ' דרש"י בא ליישב בזה דבר קשה לד' המפ' דמ' מדברי' דאם אמרה פ"א אני רוצה המתנה קיימת וא"כ אם יבא הבעל ותאמר אני רוצה ויחזיק בה המקבל התנה הדין עמו אלא שכ' דהבעל מתירא מן הלוקח ולא יאמר כלל שרוצה לזכות ואמנם אם ירצו לעשות קנוניא יכולין ולא הוה שוב מהיום ולכשארצה לרבנן כמו שטר פסים לת"ק א''וו דבידה לומר אח"כ ג"כ איני רוצה וכ"ת טעמא מאי ה"ט דבאמת ד' ת"ק דשטר פסים לחוד מהני דהוה אומדנא מדנסבא מיד ורבנן דפליגי היינו דבעי' גילוי דעת ואמנם מדכ' מהיום א"כ כבר איכא דעת שוב יכולה לחזור בה בכל שעה שתרצה. ונפקא לי' לרש"י הא מלתא מדאמר ר"ה ברי' דרב יושע בב"ב בפשיטות דהיכא דאיכא גילוי דעת מודו חכמים ומנ"ל הא אלא ש"מ דע"כ צ"ל כן לרבנן וכדכ'

ואמנם ד' המפ' נ' דהאי אפי' למ"ד בב"ב שם לא קאי אחכמים דהכי כ"א כד' הר"ן דקאי ארב ענן וא"כ לרבנן באמת לא מהני גילוי דעת במקצתה ודווקא בכולה לרב ענן. ואמנם נוכל לפ' ג"כ דקאי אר"י בר אבא וכ"ת כקו' הרשב"ם הרי לאחר מיתה