ליקוטי חבר בן חיים י קצה

אסיפא בין אמציעתא קאי שכ"כ יש נכסי' שמכרה קיים ויש שמכרה בטל ר"ל דר"ש תרתי קאמר יש נכסי' שת"ק ס"ל בהו מכרה בטל כגון נפלו משנשאת ואני אומר בטל כגון ידועי' שנפלו עד שלא נשאת. ולכאורה מצי' לפ' דר"ש עד"ז אכילה מתני' פליג ולא מחלק כ"א בין ידועי' לאינן ידועי' והוה מדקדק בזה לא תמכור אלא דזה אי אפשר דא"כ מה זה דקאמר לקמן רב ושמואל דאמר כמאן דהא מדקיי"ל כר"ש ע"כ אנהו ג"כ לא מיירי כ"א מנכסי' הידועי' ואי ר"ש אף אריש' פליג לימא אנהו דאמור כר"ש אלא ש"מ דארישא לא קאי כלל. וכ"ת לא תמכור דקאמר ל"ל דלא תימא כי היכא דמיקל באינן ידועין בנפלו משנשאת ה"נ מיקל בנפלו משנתארסה לזה קאמר דבענין דאמר ת"ק לא תמכור אנא נמי מודינא ולא זו בנכסי' הידועי' אלא אף באינן ידועי' ג"כ מודינא דלא תמכור

ואמנם בסברת ר"ש לד' הרא"ש וודאי א"ש דטעמא ע"כ משום איבה דהא לאו בזכותו נפלו וע"ז שפיר קאמר ר"ש דל"ש איבה דאינן ידועי' אמנם לשאר מפ' צ"ל דהא דמכרה בטל לאו בתקנתא דפירי תליא דתקנתא דפירי הוה בכל הנכסים ואמנם לא הוה כ"א אם יש לה יאכל ואם לא הי' לה או שמכרה מ"מ יפדנה אלא מדחזי רבנן דבהני נכסי' דבזכותו נפלו איכא איבה אם מכרתן תקנו שיהא מכרה בטל וא"כ שפיר שייך לחלק בין ידועי' לאינן ידועי'. ואמנם כ"ז לר"י דאמר ידועין ממש אבל לריב"ח מ"ט ולזה נ' דריב"ח ס"ל דמטלטלי כיון דלא סמיך עליי' דמיין לנכסי' שאינן ידועי' ואמנם לפי"ז במקרקעי תרתי בעי' ידועין ומקרקעי וכן דייק ל' רש"י וע"מ כן נשאה שע"מ כן הו"ל למימר אלא ש"מ דר"ל דבעי' מקרקעי וידועין ג"כ דהיינו וע"מ כן נשאה שכ' רש"י. ואמנם הרא"ה כ' בהדיא דלריב"ח לא בעי במקרקעי ידועין כלל וצ"ע לדבריו מ"ט דרי"בח ונ' דס"ל להרא"ה דריב"ח ור"י בהא פליגי ר"י סבר טעמא דר"ש משום איבה וא"כ בידועין תליא מלתא ואמנם א"כ צ"ל דר"ש אא"ל לחוד קאי אך ריב"ח סבר דר"ש אמציעותא בנפלו משנשאת קאי והתם ל"ש טעמ' דאיבה כ"א סברת ר"ש הכי הוה דמידי הוא טעמ' דמכרה בטל דאלמוה רבנן לשעבוד' דבעל ואמנם התינח בקרקע שייך שעבודא שהקרקע עצמה משועבדת משא"כ במטלטלי דדינא הוא דילקח בהן קרקע וא"כ ל"ש כ"א זכותא לזכות' דבעל לא אלמוה

ומעתה מ"ש הרא"ה דר"ש אסיפא לחוד קאי היינו למסקנא דקיי"ל כר"י דטעמא משום איבה ואמנם לריב"ח מודה הרא"ה דאמציעתא קאי ר"ש

אך אי קשיא ע"ד המק' וכי מה קשיא לי' אלו הן ידועין וכי לא ידע מלת ידועין מה היא ועוד הכפל שאמר ונר' דבחדא מתרצי' חברתה דקשיא לי' למקש' דקשיא רישא לסיפא ברישא מ' דבעי' דנידע בבירות דהוו ידועי' לבעל ואל"ה קנה לוקח ובסיפא מ' דבעי' דנדע בבירור דלא ידע בהן הבעל ואל"ה קנה הלוקח והיינו דמק' אלו הן ידועי' ואם תאמר אטו לא ידענא אמנם אם תפ' ל' ידועין לא ידענא מהו אינן ידועין וע"ז משני ריב"ח לאו ידועין ידועין ממש ול"ק רישא לסיפא ור"י משני דלעולם ידועין ממש וסיפא דווקא ורישא משום מטלטלי' נקט להו למימר דאלו ואלו ידועי' כלומר כל שהן ידועי' אפי' מטלטלי' ולאפוקי מדריב"ח והיינו דאמר ר"מ אלו ואלו ידועין הן

וד' כל הפוסקים דפירות לא אכיל בעל בנכסי' שאין ידועין דאימת יאכלם בשעה שנודעו לו ידועי' הוו וכ"ז דלא ידע לא אכיל אמנם הרא"ה כ' דפירות ג"כ אכיל בעל מנייהו ונ' דעתו דלטעמי' אזיל דס"ל ר"ש אסיפא קאי וא"כ האי ידועין פי' אם בשעה שנשאה ידועין הוה ול"ק אליבי' מבושת ופגם כשהק' הרא"ש דהתם נפלו לה אחר שנשאת והתם לד' הרא"ה גם ר"ש מודה והרא"ש לטעמי' שפיר קדייק וצ"ל דעיקר דיוקא מבסתר דלא נודע בשעת נפילה לבעל ועוררני תלמיד א' דלכאורה יש לדחות התם לא מקרי שעת נפילה שעת הבושה כ"א שעת פסק ב"ד וההיא שעתא ידועין הוו וצ"ע ואמנם לי ק' עוד טובא בד' הרא"ש דאטו מוכרת קאמר ר"ש באינן ידועין לא תמכור מיהת קאמר וא"כ לכתחל' שפיר אמרי' דילקח בהן קרקע מאי ראי' איכא וצ"ע

ואמנם מל' הרא"ש מ' דמדמי לי' לילקח קרקע דנפלו לה כספים ע"ש

והנה לד' הרא"ה גם ד' הר"ן בירושה אינן מוכרחי' דאיכא למימר משום פירות קאמר ר"ש לא תמכור. ואמנם בא"מ מק' ע"ד הר"ן א"כ מאי קאמר רב אידי בר אבין בב"ק פ"ח תנינא לתק"א מעדים זוממים נהי דהוה ס"ל דנצ"ב ומלוג דין א' להם מ"מ הרי משום ירושה אף קודם תק"א אינה רשאה למכור וא"כ אמאי ישלמו לה העדים כולה וכ"ת דעכ"פ כיון דדיעבד מכירתה קיימת מיחייבי לשלומי לא היא הרי כ' תוס' בסוגיא דחליפי אי"ה דכל דלכתחלה אסור למכור לאו בר דמים הוא ותי' הוא למ"ש תוס' שם דקו' ר"א ב"א הי' דע"כ בריי' בכתיבת צו"ב מיירי דאלת"ה יק' באמת אמאי לא נקטינהי וא"כ ה"נ כיון דבקודם שנתארסה מיהת מוכרת אפי' לכתחלה א"כ