ליקוטי חבר בן חיים י קצד

ולזה נ' דה"נ דלית לה ה"פ דהנה טו"ה הוה דבר מועט ואם גם נ"מ שלה מועטין א"כ טו"ה דדהו לא שוה כלל וז"ש אלא דלית לה נ"מ מרובין שיהא טו"ה שוה דבר מה א"כ אימא שוב דלית לה כלל וליתא לתק"א ואף דלא צריכא בלא תק"א למזבן בטו"ה אמנם לית לה כלל

הא מני יל"ד הרי גם המק' לא פריך אלא לר"מ דלאינך מ"ד דלמא גם כתובה לית לה וצ"ל דהמק' הוה סבר דלר"י דווקא פוחת שרי אבל לא כל כתובתה ולהכי קאמר והיא כותבת התקבלתי מנה וכיוצא דלגמרי אסור

ואמנם הא ק' לי אי טעמא דר"מ משום שלא תהא קלה בעיניו א"כ אפכא הו"ל למימר דאלמנה דשייך בה טפי קלה להוציאה אינו רשאי לפחות כפלים מבתולה ונ' דהיינו דאמרי' הל' כר"מ בגזירותי' דעיקרו של דבר דבפחות ממנה שייך קלה בעיני' וה"ט דכתובת אלמנה ואמנם ר"מ גזר על כל פחת כתובה משום כתובת אלמנה

לא משתעבדא כ' רש"י לניזק כוונתו דליכא למימר דר"ל דאין מכר בטו"ה כתובה הרי בהדי' אמרי' לעיל דיש מכר אלא אין שעבוד חל עליו ומ"מ יש לומר דדווקא על טו"ה כתובה חל שעבודא דהוא דבר הנמכר מיד ליד כשאר שטות ולא על טו"ה נ"מ ולהכי שתק הרמב' ולא קאמר שחייבת למכור נ"מ בטו"ה: אמרי זביני זבין וכו' נ' דה"ק כיון דע"כ לא הוה כ"א טו"ה א"כ יהא בה עוד צד הפסד ומ"מ יהא טו"ה ומשני כל לגבי בעלה וודאי מחלה ולא שוה כלום. ובענין וודאי מחלה פי' רש"י משום דבע"כ מזבנה הכוונה דלא תק' מברייתא דלעיל כקו' תוס' לזה כ' דאם ברצון מוכרת לא חשידא להכי כ"א אם בע"כ מוכרת

לאשה ולא לאיש ע' רש"י כוונתו דלכאורה הו"מ לפרושי דר"ל לאחר גירושין כשיהא העבד לאשה אבל זה אי אפשר דאם הגוף בן חורין אסור להשתעבד בו ולזה פי' רש"י דר"ל אם הוא סיימא

לימא תנינא לתק"א יל"ד היאיך לא עלה ע"ד המק' דמתני' לפירות ונ' דמ' לי' דהנך פירות בתרי גווני תקיני רבנן או זכות בעלמא או קנין בגופא ונ"מ לענין זבינא דאי זכות בעלמא אי זבנא פקע זכותא והיינו דחילק תנא בין נפלו קודם שנתארסה לאחר שניסת וא"כ ע"כ לאחר שניסת אי' לי' מיהת קנין בגופא והיינו תק"א ומשני האי קנין לא מהני כ"א בחיי' דלא קנה כ"א לפירות משא"כ תק"א הוא קנין בגופא דמהני אפי' לאחר מיתה ומיושב מה דשינה הש"ס בלישנא ולא קאמר לאח"מ ולגופא משום דבאמת גם בחיי' אי' לי' קה"ג לפירות

וע' תוס' שכ' ובלא"ה משני שפיר הי' נ' להוכיח דקאי אהתם דאל"כ למה להו לתוס' לדחוקי לאשכוחי תי' לר' יוחנן לישני לענין קודם שנתארסה אלא ש"מ דלמסקנא באמת בקודם שנתארסה ליתא לתק"א אלא שיש לדחות שרצו לתרץ בגוונא דנ"מ עכשיו לדינא לר' יוחנן ובזה ליכא נ"מ השתא דהרי רבותינו חזרו ונמנו

ואמנם מצד אחר יש להוכיח דהנה התוס' בב"ב הק' מנחבל אמאי לא שוויו בעל כיורש ותי' דהו"מ למימר ולטעמיך וק' מעבדו מלוג אמאי אמרי' דלמאן דאי' לי' תק"א אין יוצאין לאשה א"וו משום דהתם בלא"ה הו"מ לשנויי בנפלו קודם שנתארסה וצ"ל דבלא"ה משני שפיר לא חשו תי' להק'. אמנם יש לומר דגם תוס' ידעי' דכל דאתי בתר בעל בעל לוקח הוה אלא דמ' להו דלאחר מיתה מיהת נחבל אתי מקמי בעל וכדמק' תזבין אלאחר מיתה ואמנם בעבדו מלוג כבר כ' דאי לאחר מיתה נפקי לחירות גם מחיים אינו רשאי להשתעבד בהם א"כ מחיים וודאי בעל לוקח הוה לכל דאתי אבתרי'

אמנם י"ל ע"ד קו' תוס' מנפלו קודם שנתארסה דהיינו דמשני הש"ס קודם תקנה אינו רוצה לומר תק"א דהרי קאמר כ"ע אי' להו תק"א כ"א תקנת רבותינו קאמר ואפשר דזה בכלל ד' התוס' דר"ל בשני לשנא דמשתמע לתרי אנפי

ואמנם במה דאמר כ"ע אי' להו תק"א נ' מד' רש"י דר"ל כ"ע ק"פ לאו כקה"ג דאי כקה"ג אין שייכות לתק"א על בדבריו דלהכי דקדק בעלמא כ"ע אי' להו לאו כקה"ג כוונתו ליישב היאיך אותה ברייתא דקודם תקנה אי' לה תק"א אלא לענין ק"פ קאמר: בענין נכסים שאינן ידועין פ' האשה שנפלו

ר"ש חולק וכו' ד' הרא"ה דמתני' דר"ש אדסמיך לי' קאי ודבריו כעושה פשרה בין א"ל לר"ג דבידועין כא"ל ובשאינן ידועין כר"ג ולדבריו יתיישב קו' התוס' והראשוני' ממתני' דהכותב דמתני' בנכסי' ידועי' וכר"ש דעד שלא נשאת ונשאת מכרה בטל. ואמנם מלבד שנחלקו שאר מפ' עלי' גם מד' הרי"ף מוכח דלא כוותי' דלדידי' למאי דקיי"ל כרבותינו דכל הנכסי' יש להם דין נפלו לה משנשאת א"כ לדידן לא נפקא לן מידי מדר"ש ומדכ' הרי"ף והוכיח דכר"ש קיי"ל ש"מ דס"ל דאנפלו לה משנשאת קאי. ואמנם ד' רש"י דבין