ליקוטי חבר בן חיים י יח

שמי' הלא אגיורת קאי אלא דהש"ס רצה ליישב דלא תק' לך אמאי לא משני' מתני' בקטנה דלא בעי כ"א טבילה ור"ה קטן אתא לאשתועי' וע"ז משני דאין חילוק בין בניו ובנותיו בזה

ע"ד ב"ד ע' רש"י נ' כוונתי ליישב מה שנתעוררו תוס' בסנהדרין בזה מאן זכה בעבורו לזה כ' רש"י דהתירה דהצריכו ב"ד דווקא מסרה קדושת הגר להב"ד והם זוכין בקדושה זו ומזכין אותה לקטן

וכ' עוד ומגעו ביין כשר כוונתו ליישב למאי דס"ד לקמן דאפי' הגדילו זמן מרובה יכולין למחות א"כ למאי נ"מ אהני גירותי וע"ז כ' רש"י דעכ"פ מגעו ביין כשר ומול זה כ' לקמן גבי למחות דנ"מ לכל מילי ולא לענין יין לחוד דגם ישראל מומר עושה יי"נ

ואין חבין וכו' יל"ד. הא למאי הנ' נקט הש"ס ואין חבין ונ' דהנה תוס' הק' הא ר"מ בגיטין לא מחלק בין עבד גדול לקטן אמנם ד' רש"י דר"ה בנכרי דווקא מחלק ולא בעבד שכ"כ רש"י קמ"ל הכא בנכרי והיינו משים דעבדי' פריצי טפי והנה גם המק' הוה ידע דא"ל דר"ה דווקא אתא לאשמועי' דעבד קטן אין מקבלין אותו משום דחוב היא לו אלא דק"ל גם זה פשיטא דהרי תנינא וע"ז משני דקמ"ל דאף דגם בנכרי חוב הוא לו היינו בגדול דווקא

ואמנם ד' תוס' בב"ק שכ' דאם גר קטן מטבילין ע"ד ב"ד פליגתא הוא בכתובות נ' דס"ל דר"ה אליבא דרבנן הוא דאמרה למלתי' ולא לר"מ דלר"מ אין חילוק בין גדול לקטן ולפנינו ובאר ד' תוס' אלו בד"א בס"ד

שנתגיירו עמו מל' זה מבואר דל"ש ניחא להו כ"א כשהאב עושה בעצמו מעשה זה ג"כ ולכך צריך גם הוא להתגייר והוא יעשה המעשה בבניו זולת זה לא מהני ולכך לא סגי בנתגייר האב ג"כ ואח"כ באו הם בפ"ע להתגייר

לכו גדלה ע תוס' ומדי הרמב' בה' מלכים למדתו תי' אחר דהש"ס בא לשנויי גם לדידן דקיי"ל אפי' קטנה י"ל קנס ולהכי קאמר לכי גדלה

וכ' רש"י דרף יוסף קאי אפי' בנתגיירו בניו עמו והיינו דאל"כ כדמק' ממתני' לישני לי' דמתני' מיירי בנתגיירו עמו. ועד"ז נ' לפ' מ"ש הרמב"ן אחרי שיישב ד' הריף ואינו מתחוור כוונתו ג"כ דאי נימא דרב יוסף לא קאי אהטבילוהו ב"ד לישני לי' דמתני' מיירי כה"ג וכ"ת א"כ יק' תו אדר"ה אטו מתני' אתא לאשמועי' אטו אנן בדר"י אר"ה רמינן זיל האי קמדחי וזיל האי קמדחי

ואמנם לי נ' ליישב ד' הריף ע"ד אחר כמ"ש תוס' בסנהדרין דלמאי דקיי"ל דר"ה מדאוריי' קאמר למה יכולין למחות ותי' שם ע' בדברי' ולפנינו נסביר בס"ד ואמנם תוס' בב"ק נ באמת כי כוונו לזה דר"י פליגי אר"ה ר"ה דאמר סתמא וודאי מדאוריי' קאמר וממילא אין יכולין למחות ור"י ס"ל דמדרבנן ולכך יכולי' למחות והנה תוס' כ' בזה דאי דרבנן ע"כ צ"ל דיש כח ביד חכמי' לעבור בקים ועשה וא"כ היינו פלוגתא דר"ה ורב יוסף דר"ה ס"ל אין כח ור"י ס"ל יש כח וכיון דאנן קיי"ל אין כח א"כ לא קיי"ל כרב יוסף ושפיר עביד הריף שלא הביא הך דרף יוסף

ועתה נבאר ד' תוס' פה ובב"ק ובסנהדרין א' לא' הנה מדחלקו תוס' קי' לב' קי' ש"מ דבקי' א' מנכרי לא ק' להי והיינו טעמא דאי קטן ישראל יש לו זכי' מ"הת א"כ אמרי' בנכרי דשמעתין זכיה וידו באין כא' משא"כ אי דרבנן הבו דלא לוסיף עלה ובתר הכי מק' תו מנכרי דבשלמא אי נכרי הי"ל זכיי' מקטן לחוד ל"ק דדלמא ר"ה מדרבנן משא"כ אי נכרי אין לו זכיי' אפי' מדרבנן וע"ז תי' דנכרי דהכא כקטן ישראל דמי וא"צ לזכיי' וידו באין כא' ובתר הכי תי' דגם בדרבנן אמרי' זכיי' וידו באין כא' ואמנם דנימא דהוה דרבנן לא ניחא להו אף דתי' מגזל הגר משום דאכתי ק' להו ממ"ת שהק' בסנהדרין דהיו שם קטני' וע"ז באו לומר דקטן מ"הת אית לי' זכיי' ואמנם צריך לחלק בין דעת אחרת מקנה אותו כמו שחלקי בסנהדרין משום דק' ממציאה וגלל כן כ' בב"ק דבנתגיירו עם אבוהן באמת הוה דאוריי' וכן הי' במ"ת ואמנם אכתי ק' מדרשב"י פי' יוחסין דדרש החי' לכם לנשי' לא לשפחות כד' התנאי' שחלקי עליו והרי מ"הת אין כאן גר קטן והתם לא היו עם אבא שהרי הרגו כל זכר ולזה חזרו בסנהדרי' ואמרו דאין ענין זכיי' דהכא לשאר זכויות והדר ק' להו אי דאוריי' היאיך יכולי' למחות ולא ניחא להו במ"ש בב"ק דלר"י הוה דרבנן דאטי דרב יוסף תנאי היא רשב"י ורבנן ובאמת בב"ק ס"ל הכי אלא דק' כדמק' הכא ממתני' לישני דהא מנו רשב"י ולזה תי' דכל גר צריך ג' דברי' מילה אם הוא זכר וטבילה וקבלת עול מצות ולקבלת עול מצות צריך דעת וא"כ אי כשהוא בן דעת אמר שאיני רוצה לקבל טבילה לא אהניא כלל זה תו"ד

כ' רש"י ממזרת ואע"ג יכו' נ' דרש"י בא ליישב דלכאור' עדיפא הי"ל להק' כיון דאי מיחתה לא מצי לקיים ולו תהי לאשה למה יתן לה קנס וע"ז כ' רש"י דאין זה קושיי' דהרי גם גבי ממזרת דינא הכי ע' ודוק